אהובה תומר ז"ל

1. היה לי קשה לקבל את מותה, אבל לא הבנתי באמת את משמעות הדבר עד לפני כמה ימים.

   רכבתי למפקדת המרחב בחיפה כדי לקבל אישור לארגון אירוע.

   ובזמן שישבתי במשרד, שם, בקומה הרביעית, וחיכיתי לקבלת המסמכים שלי, עיניי שוטטו ברחבי החדר עד שהגעתי לדף קשר שהוצב על לוח שעם.

   בראש רשימה של מאות ניצבה שם אהובה תומר. מעל כולם, במרום כבודה, מעמדה, ומעלתה.

   היה זה כבר שבועיים-שלושה לאחר השרפה אבל אני לא חושב שבשנים הקרובות יהיה מי שיעז להוריד את הדף מאותו הלוח. אולי יציבו מעליו דף חדש, אבל לא יסירו אותו. מי יודע.

   למען נדע ימים טובים מעט יותר.

2. לצערנו בעיריית חיפה כבר עברו הלאה.
   יומיים אחרי האסונות וההלוויות הם כבר עברו לקדם את ניגוב החומוס בואדי.
   פשוט אין כבוד כלפי 42 הרוגי אסון השריפה בכרמל. חלק מהשרים וחברי הכנסת
   אפילו לא טרחו להגיע לנחם או לסייר במקום.
   עוד לא הסתיימה השבעה עבור המשפחות, וכבר פסטיבלים בואדי.
   מה היה קורה אם היו מבטלים שבועיים את הפסטיבלים ומזיזים את הארועים אל תוך ינואר?!

   גם העובדה שבשבת האחרונה בכל הארץ שיחקו כדורגל כאילו זה לא אסון לאומי, ובו בזמן מאות
   כבאים עובדים על כיבוי השרפות במשמרות ואלפי אנשים מפונים מהבתים השרופים שלהם –
   החלטה מטומטמת ולא מכובדת של ההתאחדות לכדורגל.

   הייתי מצפה לשמוע את ראשי העיר ומועצת העיר אצלנו קוראים לבטל את המחזור של ליגת העל
   בכדורגל וכל ארוע ארצי אחר בסוף שבוע כזה קשה כשכל המדינה עם העיניים לאסון בכרמל.
   כנראה שמרגילים אותנו שחיפה היא איזה חלק נפרד מהמדינה, שאם מתרחש בו אסון החיים
   בשאר המדינה יכולים להמשיך כרגיל. תסמונת מלחמת לבנון השנייה חזרה על עצמה שוב.

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף