כללית פתחה מוקד ארצי לשורדי שואה, שמסייע במימוש זכויות והנגשת שירותים רפואיים • מנתוני כללית עולה כי שורדי שואה מתאשפזים 30% יותר מבני גילם; צורכים 25% יותר שירותי עבודה סוציאלית; 5% לא ביקרו בשנה האחרונה אצל רופא משפחה.
מוקד כללית לשורדי שואה: 6009*
כללית פתחה מוקד ייעודי וייחודי לסיוע וטיפול בצרכים הרפואיים והפסיכו-סוציאלים של שורדי שואה במסגרת מחויבותה לסייע לאוכלוסייה זו, הנדרשת ביותר לשירותים רפואיים (6009*).
כיום מבוטחים בכללית למעלה מ-90,000 שורדי שואה כאשר קרוב ל-33,500 מוכרים כנכי רדיפות הנאצים המקבלים רנטה בגין בעיות בריאות וזכאים לפטורים והנחות שונות על תרופות ושירותים הקשורים למצבם הבריאותי.
מנתוני הכללית ניתן ללמוד כי כ-70% הם בגיל 80-89 ו-22% מעל גיל 90. אוכלוסיה זו מתאפיינת בצריכה גבוהה יותר של שירותים רפואיים ביחס לבני גילם: שורדי שואה מתאשפזים ב-30% יותר מבני גילם שאינם שורדי שואה, הם מבקרים יותר ב-25% אצל עובדים סוציאליים; צורכים יותר שירותי קלינאות תקשורת ב-14%. עוד מלמדים הנתונים כי 5% מתוך שורדי השואה לא ביקרו אצל רופא משפחה או אחות בשנה האחרונה.
נורית איתן גוטמן, עו"ס ארצית בכללית:
"זוהי זכות מוסרית לסייע לאוכלוסיית ניצולי השואה. זוהי אוכלוסייה המתמודדת עם אתגרי הזקנה הנוספים למשא הכבד מנשוא החרוט בגופם ונפשם של הניצולים. העובדות הסוציאליות במוקד החדש שלנו בכללית יסייעו למטופלים ובני המשפחה למצות את הזכויות וההטבות להן הם זכאים והן יוכלו לפנות אליהן בכל פניה שנראית רלוונטית וקשורה לטיפול בניצולי שואה בתוך כללית ומחוצה לה".
המוקד המיוחד מנוהל על ידי צוות של עובדים סוציאליים שהוכשרו למתן מענה.
מוקד כללית לשורדי שואה: 6009*
שעות פעילות המוקד
• ימים א-ה' בין השעות 8:30-19:00
• יום ו' בין השעות 8:00-12:00
המוקד יפעל בשני ערוצים במקביל: פניה יזומה לאלה שאינם מגיעים למעקבים וטיפולים רפואיים ובחינת הצרכים שלהם ובנוסף, מתן מענה לפניות של שורדי שואה ובני משפחותיהם אשר מבקשים לברר זכאות או סיוע כלשהו.
כרמית שמיר עו"ס רכזת תחום טיפול בניצולי שואה בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי, מספרת על הפעילות השוטפת במרפאות הכללית:
"העובדות הסוציאליות במרפאות מטפלות בפניות שורדי השואה ובני משפחותיהם, שמתקבלות מהצוותים הרפואיים מידי יום. הן מסייעות במענים ייחודים הקשורים במיצוי זכויות, בדידות, חוסר במערכות תמיכה, ליווי בקהילה, הפנייה לטיפול נפשי ייעודי חינמי ועוד.
"בידיים טובות"
במסגרת פרויקט "בידיים טובות", פרויקט משותף עם הרשות לזכויות ניצולי השואה, העו"ס אורטל אלבז מכללית בחיפה, נותנת מענה כולל לשורדי שואה עריריים באזור חיפה, מקיימת ביקורי בית יזומים ומסייעת בתיווך של שירותים שונים בקהילה, מיצוי זכויות, קשר מול מרפאת האם ועוד. בשבועות הקרובים יורחב הפרויקט גם לאזור הקריות.
שלום רב.שמי דניאל בן 68.שנים שאני מתחבט בשאלה ואינני מוצא תשובה הגיונית.אני אודה לכם מקרב לב,אם תעזרו לי בהבנת הבעיה.רובם המוחלט של הניצולים הגיעו ארצה בשנותיה הראשונות של המדינה.מידי שנה אני קורא על העוני של הניצולים..על חרפת החיים שלאחר השואה.אני קורא עליהם שהם חסרי כל,מתגוררים בדירות קטנות מטות לנפול,רובם חסרי טיפול פיזי וחלקם ללא שיניים..ואני תמיד שואל את עצמי,מה הם עשו במשך 50 ,60 שנה אחרונות?לא עבדו? לא בנו משפחות? לא כולם ערירים,אז,מהיכן מגיע העוני הזה??? מה ההבדל בינם לבין הורי ואחרים שברחו מפרעות במדינות ערב,הגיעו חסרי כל לארץ,התגוררו באוהלים,במעברות ובנו מישפחות מרובות ילדים בעבודת כפיים ועשר אצבעות,בלי רנטות מגרמניה,בלי הכרה משום גורם??איך אלה התבססו במדינה,יצרו חיים,התפרנסו בכבוד,התקדמו בחיים,בעוד הניצולים נותרו חסרי כל בזיקנתם???? אשמח לשמוע הסבר ראוי…אינני מנסה לקנטר,אלא רק להבין ואודה על כך מאוד
שלום דניאל,
1. במדינת ישראל עד 2008 מעסיק לא היה חייב להפריש לקרן פנסיה עבור שכיר. רוב העולים אחרי השואה מ 1948 היו נואשים לעבוד במדינה הענייה ולא דאגו לפנסיה עבור עצמם.
2. רוב הניצולים של היום היו ילדים בני 3-4 בזמן השואה ואם תשים לב – רובם יוצאי רוסיה ומדינות חבר העמים שעלו ארצה בעשורים האחרונים, לא כל אחד מקבל את הפנסיה שלו מרוסיה לארץ ומי שמקבל מדובר בסכום מגוחך שאינו מספיק כלל למחייה.
הנשים שכיום בנות 80-90 היו עקרות בית וגידלו ילדים.
בקיצור, לא כל שכיר יכל לדאוג לעצמו לפנסיה וגם מ 2008 ההפרשות היו מינימליות ולא מספיקות.
3. נראה שאתה מהישראלים ברי המזל, שעבדו במקומות מסודרים ודאגו לעצמם בעת יציאתם לגימלאות, אבל..
לא כל ניצול שואה כמוך, ממשלת גרמניה לא הכירה בניצולים מבריה"מ לקבלת פיצויים/מענקים ועתה רבים מהם בקושי גרים בדירות קטנות ולא משופצות שנים רבות, עם מחלות כרוניות ונכויות רפואיות.
מקווה שהארתי מעט את עיניך באשר למה ששאלת בתגובתך.
מצטער – זה יחסי ציבור למרות שמדובר בשיפור. אבי ניצול שואה ונכה נרדפי הנאצים חי עד גיל 99, רופא המשפחה שלו בכללית סירב לעשות ביקורי בית ונענה רק לאחר תלונה חריפה שלי בכללית, גבו ממנו על תרופות שנים ללא צורך והחזירו זיכוי רטרואקטיבית למרות שדרשנו מהקופה לבדוק את זכויותיו במשרד האוצר, כשמצבו הורע – לא קיבל טיפול בדירתו ע"י היחידה למעקב וטיפול שמיועדת למקרים כמותו, טרטרו אותו בגיל 94 בין רופא המשפחה, לעו"ס ולאחיות. והשרות לא סופק. ניצולי השואה ממשיכים למות.
אם הכללית היתה מחכה עוד כמה שנים, היתה חוסכת לעצמה את כל עלויות השירות החדש, המבורך לכשלעצמו.
מעניין, לפני 10 ו 15 שנים המצב שתיארתם בכתבה על צרכי הבריאות של הניצולים – היה שונה???
אז עכשיו אחרי שהקורונה עשתה בהם שמות, הכללית משפרת שירות.
מעט מדי (ניצולי שואה) ומאוחר מדי. תמונות יפות לכתבה הזו.