יוסי ברגר מוציא ספר שלישי ומסקרן מלא בתעלומות ומסתורין

מעשייה ביטחונית ליצירה ספרותית – הסופר החיפאי יוסי ברגר

יוסי ברגר, כמעט בן 70, מוציא לאור בימים אלו את ספרו השלישי. ברגר לא היה סופר כל חייו, אך הוא מעיד על עצמו כי תמיד אהב לכתוב.

בכתיבת ספרים החל רק לאחר יציאתו לפנסיה מוקדמת מרפא"ל. את שנות עבודתו ברפא"ל הוא זוכר מאוד לטובה, את נסיעותיו המרובות לחו"ל מתוקף תפקידו ניצל לטובת תחביב הצילום, אליו חזר לאחר שהשתלם במספר קורסים לצילום בבית הספר לצילום "גליץ". לאחר שפרש לגמלאות, התפנה, כאמור, לעסוק באהבתו השנייה – כתיבת סיפורים.

איך הכול התחיל?

"נולדתי בתל אביב וכשהייתי בכיתה א' עברתי עם הוריי למושב חצב שבדרום. את ילדותי העברתי במושב ולמדתי בבית הספר התיכון האזורי בבאר טוביה. התגייסתי לחיל ההנדסה, השתתפתי במלחמת יום כיפור בסיני ואף נפצעתי במהלך המלחמה. לאחר השחרור למדתי לתואר ראשון בעיצוב תעשייתי ב"בצלאל", כשתוך כדי הלימודים נישאתי. בננו הראשון נולד ממש לפני סיום לימודיי.

כזוג צעיר התעניינו בהתיישבות בגליל והיינו מעורבים בקבוצת רכישה בכפר ורדים, אולם החיים, נסיבות כלכליות וכיו"ב, הובילו אותנו לכיוון מעט שונה. לאחר סיום הלימודים בירושלים עברנו לחיפה (לרחוב כספרי) שם גרנו כשנה. לאחר מכן עברנו לכרמיאל למספר שנים, ולבסוף השתקענו ביובלים שבגוש שגב, שם גידלנו את ארבעת ילדינו.

בסוף 2003 התגרשנו, אז עברתי להתגורר בחיפה, בקריית חיים, ומאז אני, זוגתי השנייה ושני ילדיי הצעירים, מתגוררים בשכונה ומאוד אוהבים את המקום ואת האנשים. נכדתי היחידה והמופלאה, בתו של בני בכורי, אוהבת אף היא לבקר במקום החביב הזה.

זמן קצר לאחר סיום לימודיי בבצלאל נקלטתי ברפא"ל, שם נשארתי לעבוד מעל 35 שנה. כמחצית מהתקופה עסקתי בתחום הפיתוח ובמחצית השנייה בתחום השיווק והניהול. בתקופת עבודתי ברפאל השלמתי את לימודיי בטכניון לתואר שני בהנדסת תעשיה וניהול. בתפקידי האחרון שימשתי במשך למעלה מעשור כמנכ"ל משותף בחברת בת של רפאל (יורוספייק), שהוקמה בגרמניה לטובת השיווק והמכירות באירופה.

בינואר 2017 פרשתי לגמלאות מוקדמות ואת עיקר זמני הקדשתי לענייני המשפחה ולחינוך ילדינו הצעירים, אבל מצאתי גם זמן פנוי לתחביבים. הסבתי מכונית מסחרית לקרוון קטן המכונה בפינו "קווין" (הוא מככב בספרי נוער שכתבתי) ואיתו יצאנו לעתים לטיולים ברחבי הגליל. בניתי גם בית עץ בין ענפי הפיקוס שבחצר שלנו, אשר שימש בעבר את הילדים וכיום הפך למשכן למשפחת חתולים חביבה, בנוסף לארבעת הכלבים המהווים חלק בלתי נפרד מהמשפחה".

מוקדש לשמואל, שותפי לניידת

"'תחביב' נוסף שהקדשתי לו לא מעט זמן היה התנדבותי למשטרת התנועה. את קורס שלב א' עברתי ב-2008, במסגרת הכשרת עובדי רפאל ליחידת התנועה שהוקמה במקום העבודה. לאחר פרישתי מרפאל עברתי להתנדב בתחנת זבולון שבקריות, עד להפסקת פעילותי לפני מספר חודשים מפאת גילי. במשך כל אותן שנים ליקטתי סיפורים משעשעים ומרגשים על המפגש בין שוטר לאזרח והוצאתי אותם כקובץ סיפורים קצרים בשם: "אדוני השוטר אז-אולי?", שהוקדש לשמואל, שותפי לניידת, שפרש באותה עת משירותו במשטרה. את הסיפורים האלה, כידוע, אפשר לקרוא בהמשכים, במגזין סוף השבוע של חי פה".

הספר השלישי

"ואז… לגמרי במקרה, התחלתי לכתוב ספרים. היום, בשעה טובה, יוצא לאור ספרי השלישי. הספר הראשון יצא בספטמבר 2020. הספר הראשון הוא מותחן נעורים, שנקרא "תעלומת השכן שממול". הספר מיועד לבני נוער ולמבוגרים. עלילת הספר מתחילה בבית העץ הנישא בין ענפי הפיקוס הענק שבחצר ביתנו ומשם לוקחת העלילה את הקוראים דרומה, דרך מצפה רמון ועד למתקן ניסויים סודי בנגב, למסע הרפתקאות רב מתח ותהפוכות".

מפענחי התעלומות

"מלכתחילה, כלל לא חשבתי לכתוב ספרים. הכול קרה די במקרה. במשך השנים יצא לי לשלוח סיפור לתחרויות 'הסיפור הקצר' של עיתון 'הארץ'. בשנת 2018 נושא התחרות היה "סיפור שמתחיל בשכונה" ואני שלחתי סיפור קצר ששמו "חבורת בית העץ והשכן שממול", שבתחילתו מסופר על ילדה בשם גלי שנמצאת בבית העץ שלה ורואה את אחד השכנים מסתובב ליד הבית ועושה משהו חשוד בארון החשמל. הילדים שלי קראו את הסיפור ושאלו האם חשדה של גלי היה מוצדק. רציתי להשביע את סקרנותם והלכתי וכתבתי ספר שלם על מה שקורה עם גלי ועם השכן. כשסיימתי לכתוב את הספר חשבתי שיהיה נחמד אם יהיה זה הספר הראשון בסדרת ספרים, שתתאר הרפתקאות דומות של אותם בני נוער. קראתי לסדרה: 'צוות מפענחי התעלומות'.

הספר השני נקרא 'נגן הקלרינט מקאזאן', זה רומן מתח ישראלי, שמיועד למבוגרים. כתבתי את הספר במשך חודש. עלילת הספר משלבת בין סיפור חייו של עולה ותיק מרוסיה, היעלמותה המסתורית של צעירה מהכפר כאוכב שבגליל ומותו המסתורי של פועל בניין באשדוד, כפי שהוא מסופר מפיו של נהג מונית ישראלי".

במה עוסק הספר שמתפרסם כעת?

היום מתפרסם הספר השני בסדרה, ששמו 'תעלומת הסוס הנעלם', שמתחיל בקיבוץ שומרת. גלי ויותם, גיבורי הספר הראשון, ביחד עם בני דודיהם תמר ועומרי, עולים במקרה על מזימה של כנופיית עבריינים המתכננים לגנוב מחוות הסוסים של קיבוץ שומרת בו הם מתארחים, סוס יקר ערך בשם "ספייק". המעקב אחר חבורת הפושעים מביא את גלי ואת תמר סמוך לעיר ג'נין ומסכן את חייהן, למרות שנחתם הסכם שלום לא מזמן. בעזרתם של פלשתינאים מקומיים החבורה מצליחה לעקוב אחרי כנופיית העבריינים שגנבה את ספייק. בשביל לדעת איך ההרפתקה מסתיימת חייבים לקרוא את הספר".

יש עוד ספרים בדרך?

"אני כבר שוקד על הספר הרביעי והחמישי. אני נוהג לכתוב במקביל יותר מספר אחד. אני מתעמק בספר אחד למבוגרים ובמקביל מתחיל כתיבה לבני נוער. אחרי שאני עושה הפסקה וחוזר שוב לספר, אני רואה דברים אחרת ועושה תיקונים. זה תהליך של כתיבה במקביל".

מה זוגתך אומרת על העיסוק הזה?

"זוגתי דווקא הבחינה בכישרון הכתיבה שלי עוד לפני שבכלל חשבתי בכיוון. היא טענה שחבל שאתבזבז. אמרה ועשתה: היא זו שרשמה אותי לסדנת הכתיבה הראשונה שלי, בשנת 2012 – "כתיבה טובה" של עדי איצקוביץ'. כעבור כמה שנים, ב-2019, היא רשמה אותי לסדנת כתיבה נוספת, הפעם ל"סדנת הבית של אשכול נבו".

הוצאת ספר עולה כסף ולרוב לא מחזירה את ההשקעה…

"זוגתי הגדירה זאת כך: 'אם מתייחסים לכתיבה כתחביב שמטרתו העיקרית היא לגרום להנאה וסיפוק ולא כאל השקעה שצריכה להחזיר את עצמה, הרי שמכירת הספרים היא בונוס לסופר ולקוראים גם יחד, בתנאי, כמובן, שהספר יצא טוב וגורם הנאה לקוראיו'. ההגדרה הזו בהחלט מקובלת עליי וזו הסיבה שאני מחפש את הדרך הכלכלית היעילה ביותר להוצאת ספריי לאור".

כמה עולה להוציא לאור ספר?

"דרך בית הוצאה לאור, מדובר בהוצאה לא קטנה, שנעה בין 25,000 ש"ח ל-40,000 ש"ח לספר פרוזה. לאורך השנים למדתי את עניין ההוצאות לאור והבנתי שגם אני יכול להוציא ספר, בלי ההוצאה לאור, ופשוט לפנות בעצמי לכל מי שצריך כדי להוציא אצת זה לפועל. גם נושא פרסום הספר על מנת שהוא יגיע לכמה שיותר קוראים הוא לא דבר פשוט. הסופר צריך לעשות את זה בעצמו ומדובר בעבודה קשה. השוק מוצף בספרים מכל הסוגים והמינים ובאיכויות שונות. לקנות ספר של סופר מתחיל ולא מפורסם, זה ממש כמו לקנות חתול בשק. גם הביקורת על ספרים די התמסחרה, ככפי שהבנתי לאורך הזמן. הפרסום עצמו דורש השקעת משאבים ולא תמיד מבטיח הפצה מוצלחת של הספר".

בשורה התחתונה, אתה מצליח למכור ספרים?

"הדבר הראשון שאני עושה כדי למכור, הוא לפנות לסוקרים אמינים מיד עם יציאת הספר, כדי שיסקרו אותו. אני משתמש בחוות הדעת שאני מקבל על מנת לקדם את הספרים. עד היום לא קיבלתי חוות דעת לא טובות.

אני משתמש גם ברשתות החברתיות, כדי שהחברים והעוקבים שלי יראו שפרסמתי ספר חדש. אני שולח הודעות ווטסאפ לאנשי קשר רלוונטיים, לא מעבר לזה. בנוסף, בניתי אתר בשם "יוסיפור", שבו אני מפרסם סיפורים על מאחורי הקלעים של כתיבת הספרים. יש בו גם הפנייה לחנויות הדיגיטליות בהן הספרים נמכרים".

'לא לבלבל את המוח לקרובים…'

"בסך הכול נמכרו לא מעט משני הספרים הראשונים שיצאו לאור עד כה. חוות הדעת והדירוגים של הרוב המוחלט מקוראי ספריי הן חיוביות, אבל החזר ההשקעה לא נראה באופק. מתסכל אותי שספרים לא רעים בכלל היו יכולים לגרום הנאה למי שאוהב לקרוא, אם גורם העוסק בתרבות ולא מונע משיקולים כלכליים היה ממליץ על ספרים טובים, אבל זה כנראה לא יקרה. אותי זה לא מרתיע, אני אמשיך ליצור, ליהנות מתהליך הכתיבה ולקוות שגם אחרים ייהנו מספריי.

בת הזוג שלי אומרת שלהוציא ספרים זה תחביב שלי. אני לא מרוויח מזה, כמובן. זה לא 'חוג' יקר במיוחד, להוציא ספרים. בגילי חשוב מאוד שיהיו תחביבים, אחרת אתה עלול לבלבל את המוח לאנשים שקרובים אליך, ועדיף לא להגיע לשם".