מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?

לא פעם יוצא לנו לתהות "לאן הולך הכסף" שאנחנו תורמים לכל מיני עמותות וארגונים.
לא פעם נשאלת השאלה או הרצון "איך אני יכול לתרום" או אפילו ההרגשה "חבל שאני לא יכול לעזור יותר."

נפגשתי עם סנדר ישראל אונגר בן 27 שמצא את הדרך שלו לתרום לילדים חולי סרטן וביקשתי שיספר לנו על הדרך והמחשבות עד לקבלת ההחלטה.
לאחר השירות הצבאי כשכולם החלו לגדל שיער מכל מיני סיבות: כי עכשיו מותר, לצאת משגרה או סתם ליופי , סנדר בחר להאריך את השיער בכדי שיוכל לתרום אותו לילדים חולי סרטן שאין ביכולתם לגדל שיער בעצמם.

"כשתחררתי מהצבא התחלתי להאריך שיער ללא מטרה נעלה אלא בשביל הכיף. כשהתחלתי לעבוד בחברת ביטוח ונחשפתי למקרים בהם ילדות וילדים חולים במחלה "האונקולוגית", שם כבר החלטתי להאריך את שיערי למען אותם ילדים שזקוקים לשיער טבעי.
מיום ליום שהשיער ארך יותר הבנתי מהי התרומה/העוצמה שאעשה למען מישהו אחר כמו שנכתב בשיר: "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו" ותמיד הייתי אדם שתורם ונותן"

כן, כל אחד יכול לתרום למען מישהו שאין לו ואני ממליץ ומעודד מאוד לתרום משום שמעבר לכך שהשיער עובר למי שזקוק לו, תחושת הסיפוק היא חזקה ועצומה.
הקריטריונים הינם: אורך מינימלי של 30 ס"מ ללא גוונים או שיער צבוע, ללא החלקה פשוט צריך שיער טבעי מלווה בהמון אהבה ונתינה
לפני שהולכים להסתפר, חשוב לבדוק באילו מספרות נעשות התרומות ולבדוק שאכן המספרה מעניקה תספורת חינם על התרומה.

בעצת והמלצת חברה טובה אני הסתפרתי אצל צביקה כהן בעל המספרה "צביקי" הממוקמת בק. אתא גבעם רם, רחוב צבי הרר 35.
טיפ: אפשר למצוא מספרות הנרתמות למען המטרה המקודשת והחשובה באתר של "זכרון מנחם" – המרכז הישראלי לתמיכה בילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם http://WWW.ZICHRON.ORG
כשהגעתי למספרה עדיין היו בי רגעים של חשש, משום שהייתי רגיל לשיער ארוך כ 4 שנים ופתאום להתרגל לשיער קצר. עצם העובדה שבחרתי לתרום בראש מעייני היה בי הרצון לתת למי שאין וחייב שיער. כשתורי הגיע צביקי חפף את שיערי וייבש אותו קפדני. לאחר מכן צביקי סידר את שיערי לידי צמה אחת וליפף גומיות בקצוות. לאחר הרגע שצביקי גזר את הצמה שהייתה באורך 30 ס"מ, הוא הכניס אותה למעטפה של "זכרון מנחם".

התחושה היא עצומה כי אתה יודע שהשיער שלך הועבר לילדה שהיה לה לפני המחלה סוג שיער זהה לשלך ועקבות הטיפולים הכימיים הילדה נשארה יתומה משיער ולפתע היא מקבלת פיאה שנראת טבעית וכאן התחושה היא של הקרבה למען מישהו אחר.

כשהייתי במספרה ושמעו שאני תורם למען ילדים חולי סרטן, כולם החמיאו ופירגנו. הגבתי בצניעות אך תגובתי לאותן נשים היתה ישירה וחדה "גם אתן יכולות לתרום" ופה אני אומר לכם ולכל מי שאכפת לו וחשוב לו לכו לתרום שיער כי הילדים זקוקים לו!

ההחלטה שלי הייתה קודם כל טובת הילדים החולים אבל לא רק. כאדם טבעוני המאמין ב"תחיה ותן לחיות" ידעתי שחלק מהשיער המלאכותי לקוח מזנבות סוס, כאן החלטתי בהחלטה טבעונית (צדק, חמלה, טבעונות) שהפיאה הבאה תהיה טבעית של בן אנוש ולא מחיה שעקב התהליך של גזיזת שיער זנב הסוס מלווה בסבל וכאב רב.

לסיכום: לקראת יום כיפור שכולנו עושים חשבון נפש אישי ובהזדמנות זאת אני קורא לכולכם גשו לאחת המספרות הנרתמות למען תרומת שיער ע"י עמותת "זכרון מנחם" והשיבו חיוך ותקווה לילדים כי חזה הם זקוקים מאוד. אתלה תקווה כי תהיינה היענות ומודעות גבוהה של נתינה למישהו אחר.

[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="תרומה לקהילה" tag="57" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]