(חי פה) – 50 שנה חלפו מאז טבח י"א הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן. בין הנרצחים היו גם ניצולים ששרדו את הזוועה, ביניהם טוביה סוקולסקי, מאמן המשקולות מחיפה. בנו אבי מספר לחי פה על אביו שאחרי האסון.
לצד 11 הספורטאים שקיפחו את חייהם באולימפיאדת מינכן שנותרה כפצע מדמם בלב המדינה הצעירה, היה גם מאמן המשקולות החיפאי טוביה סוקולסקי ז"ל. טוביה הצליח בנס לברוח מהמחבלים. הוא נפטר ב-2017, בגיל 75.
אלוף העולם לנוער
"אבא נפטר לפני 5 שנים", מספר בנו של סוקולסקי, אבי נבו. "הייתי מאוד קשור אליו. אבא שלי הרים משקולות. בגיל 17 היה אלוף העולם לנוער בפולין. פעמיים היה אלוף המכביה. אחרי זה אימן בהרמת משקולות. הוא היה שייך להפועל קריית חיים הרבה שנים. היה מאמן מכבי חיפה ושופט בינלאומי גם במשך שנים ארוכות. הזמינו אותו לשפוט בכל העולם במהלך השנים. יש לי אח שהיה בן 7 בזמן האולימפיאדה. אחותי הקטנה עשתה סרט על אבא ונסעה איתו למינכן פעמיים. היא נולדה אחרי האולימפיאדה".
"ספטמבר השחור"
לפני 50 שנה, התקיימה כזכור אולימפיאדת מינכן, שהיתה הראשונה על אדמת גרמניה מאז 1936, אז היתה המדינה תחת המשטר הנאצי. באותה אולימפיאדה ארגון מחבלים בשם "ספטמבר השחור" רצח 11 ספורטאים ישראלים ששהו בכפר האולימפי.
11 אנשי המשלחת הישראלית – ספורטאים, מאמנים ושופטים, נטבחו על ידי מחבלים מארגון טרור שכינה עצמו "ספטמבר השחור". המחבלים השתלטו על מגורי המשלחת ורצחו תחילה שניים מהספורטאים. 9 האחרים הוחזקו כבני ערובה במשך 19 שעות ונרצחו תוך ניסיון חילוץ גרמני שנכשל.
"המשחקים האולימפיים נמשכו"
לאורך כל האירוע, שנמשך כאמור שעות ארוכות המשיכו המשחקים האולימפיים עוד מספר שעות להתנהל כסדרם. במהלך שעות מורטות עצבים אלה התנהלו ניסיונות להגיע לפתרון ולהביא לחילוץ סבני הערובה, אז גם דרשו המחבלים להעמיד לרשותם מטוס במטרה לטוס עם הספורטאים למצריים. משטרת גרמניה התכוונה להמתין למחבלים במטוס, אך בסופו של דבר זה לא קרה, ויתר 9 הישראלים נרצחו גם הם.
"אבא ניצל בזכות יוסף גולדפרוינד"
"אבא שלי היה מאמן המשקולות של יוסף רומנו ז"ל, זאב פרידמן ז"ל וברגר ז"ל". "היו בנבחרת 22 ספורטאים. הם היו בכפר האולימפי. באותו ערב הם היו בהצגה "כנר על הגג" והייתה שם חגיגה שלמה. הם חזרו לחדרים בשעה 3 בבוקר. בסביבות 4 בבוקר אבא שלי התעורר בבהלה ושמע את יוסף גולדפרוינד ז"ל צועק "מחבל, מחבל". בזכות יוסף חייו של אבא שלי ניצלו. גולדפרוינד חסם את הדלת וצעק "מחבלים מחבלים". אבא שלי ראה קנה של קלאצ'ניקוב בין המשקוף לדלת, ובהחלטה של רגע ברח ימינה, הייתה שם יציאה לגינה קטנה. הוא פרץ את הדלת, קפץ דרך אותה גינה ורץ לחדר של ספורטאי מאפריקה, אף אחד לא הבין מה הוא אומר, הביאו אותו למשטרה ושם הוא סיפר מה קרה".
"החיים שאחרי אסון מינכן לא דומים לחיים שהיו לפני"
"אבא שלי חזר ממינכן בהלם קרב", אומר נבו. "אז לא ידעו בכלל אז מה זה הלם קרב. היה עוד חבר במשלחת שתפסו אותו והוא הצליח להתחמק במעבר למסוקים. שניהם לא חזרו אותו הדבר. אבא שלי חזר בן אדם אחר משם. הוא איבד שם 3 חברים שגדל איתם מגיל מאוד צעיר. אימא שלי והוא שמרו על קשר עם המשפחות של הנרצחים".
"נכנס לספורט כדי שיהיה מסוגל להחזיר"
"אבא שלי היה אדם מאוד קשוח, ששרד את השואה בזכות אימא שלו. הוא סבל מאוד מאנטישמיות, ולמעשה זו הסיבה שהוא נכנס לתחום האגרוף, כדי שיוכל להחזיר למי שניסה להרביץ לו. זה חישל אותו. אבא שלו נרצח בשואה כשהוא היה בן שנה, רצחו אותו ברחוב. קצין רוסי הציל אותו ונשא את אימו לאישה. יחד עלו שלושתם לארץ וחיו כאן כמשפחה לכל דבר. לפני כמה שנים, כשסבתא שלי נפטרה, החלטנו אחי ואני לשנות את שם המשפחה לשם עברי, ולא להמשיך עם השם מהגולה".
"אבא שרד את השואה ואת אסון מינכן, הוא היה אדם חזק"
"אבא שלי היה עובד רפא"ל והשקיע שעות ארוכות בעבודה. הוא היה אדם קשוח מאוד. הוא סחב איתו הרבה יגון וצער, הרבה מטען נפשי כבד. לא כל אחד היה מסוגל להתמודד עם מה שאבא שלי התמודד. כילד ראיתי את המשקלים שהצליח להרים, משקלים מטורפים. הוא באמת הגיע להישגים גדולים מאוד עם הנבחרת ואהב ספורט כל חייו".
מצמרר
תודה על השיתוף והתיעוד החשוב