שמואל גלבהרט זכה השבוע בתביעת דיבה נגד דני נישליס.
הפרטים על כתב התביעה ותיאור הפסיקה נמצאיםבאתר בתי המשפט בקישור הבא:
http://www.lawpubshop.co.il/?CategoryID … cleID=2671" onclick="window.open(this.href);return false;
תוצאה
167. אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע 40,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (1.3.2006) ועד היום. כמו כן הנתבעים ישלמו לתובע 15% מאגרת בית המשפט (משוערכת להיום), הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
168. הנתבעים 1 ו-2 (ביחד ולחוד) יישאו ב-65% מהתשלום. הנתבעים 2 ו- 3 (ביחד ולחוד) ישאו ב-35% מהתשלום. חיובי הנתבעת 1 ו-2 מצד אחד, והנתבעים 2 ו- 3 מהצד השני, הם נפרדים.
ניתן היום, ו' באלול תש"ע, 16/08/2010, בהעדר הצדדים.
לכבוד: מועצת עירית חיפה
הנדון: תביעת לשון הרע, גלבהרט נגד נישליס
בשבוע שעבר ניתנה פסיקתו של כב' השופט רטנר, בתביעת שמואל גלבהרט,
נגד דני נישליס מנכ"ל רדיו חיפה, וכן הרדיו והטלויזיה המקומיים, (ת"א 5062-06),
בגין פרסום לשון הרע. את גלבהרט ייצג בתביעה עו"ד אמנון שילה.
מן הפסיקה עולה כי כל שידוריו של נישליס אשר לגביהם הוגשה התביעה, הינם
בגדר לשון הרע, ואין בהם אמת ותום לב: גלבהרט לא עיכב את תכנית האיצטדיון
אלא אלא הציל אותה, קבלנים לא עזבו את חיפה בגללו, לא פחתו הפיתוח והבניה
בתקופת כהונתו, וכן הלאה. חשוב להביא הדברים לידיעתכם ולידיעת הציבור, היות
שישנם עדיין מי שממשיכים להפיץ שקרים אלה, וביניהם אפילו נישליס עצמו.
להלן תקצירי סעיפים עיקריים בפסק הדין, ללא שינוי תוכנם ומשמעותם, בהדגשות שלי.
88. אמירות הנתבע טומנות בחובן יסודות של לשון הרע מן הסוג הבוטה שאדם יכול
ליפול קורבן לה. ייחסו לתובע תכונות ומעשים בסתירה לאיכויות הנדרשות מאיש ציבור.
97. לעניין האיצטדיון הוכח בפני כי מומחיותו ומעורבותו של התובע היא שהצילה את
התכנית ואיפשרה את ההתקדמות שאנו רואים היום.
99. לעניין המרינה אני מקבל את טענת התובע שלא התנגד [התנגד רק למיקום].
101. לעניין חוות הגז אני מקבל את עדותו של התובע, כי היה מהבודדים שהתנגדו
להעברתה לאיזור חיפה.
102-105. באשר ל"נטישת הקבלנים", כאשר הנתבע נשאל מי הקבלנים שעזבו,
נקב בשמם של שני קבלנים שעזבו לפני כהונתו של התובע. אינני מקבל את טענת
הנתבע כאילו קבלנים אינם בונים בעיר בגלל מדיניותו של התובע.
106. לעניין ה"בטלה בעיריה" [באשמת גלבהרט], דברי הנתבע לא גובו בשום ראיה.
107. לעניין השימוש בחברת חקירות, הנתבע הודה שלא אמר אמת.
108. הנתבע לא הציג כל ראיה למחדלים של התובע.
126. מסקנתי כי הנסיבות האובייקטיביות מעידות שהפירסומים לא נעשו בתום לב.
127. הוכח בפני כי העובדות שנטענו ע"י הנתבעים [נישליס ואחרים] אינן אמת.
הדעות שהציגו פגעו בתובע ללא תשתית ראייתית בסיסית וללא דיווח עיתונאי
אובייקטיבי. חריפותן, המעידה על פגיעה אישית בתובע, מלמדת על ריחוקם
ממיתחם הסבירות. לכן אין לקבל את טענת הנתבעים לתום לב.
130. הוכח בפני כי הנתבעים לא נקטו אמצעים סבירים לברר נכונות הפירסומים.
135-136. הנתבע לא המציא שבב של ראיה לבדיקת העובדות, ולא שמץ הוכחה
אובייקטיבית. ה"נתונים" הבלתי מוכחים שהוצגו, והדעות שהושמעו כמסקנות מהם,
חרגו מביקורת סבירה והוגנת כלפי איש ציבור, לכן לא התקיימה חזקת תום הלב.
139. מסקנתי היא שהדברים שפורסמו במסגרת משדרי הרדיו הם בגדר לשון הרע,
ודין התביעה להתקבל.
142-150. [דברים דומים נאמרו ע"י כב' השופט בקשר לשידורי הטלויזיה].
158-160. התובע לא הוכיח אחריותו של הנתבע לקרע בינו לבין רה"ע, או פגיעה
במטה לחמו בגין בפירסומים.
166. מאחר וחלף זמן רב מהפירסומים, אני סבור כי ייטב לתובע שלא יפורסם
תיקון לפירסומים, אשר יציף מחדש את דברי לשון הרע של הנתבעים.
167. [פירוט הפיצויים והחזרי ההוצאות לסוגיהן, בסה"כ עשרות אלפי שקלים].
בברכה, שמואל גלבהרט
אדריכל ומתכנן ערים
יו"ר הירוקים של חיפה במועצת העיריה
בשבוע שעבר ניתנה פסיקתו של כב' השופט רטנר, בתביעת שמואל גלבהרט, נגד דני נישליס מנכ"ל רדיו חיפה, וכן הרדיו והטלויזיה המקומיים, (ת"א 5062-06), בגין פרסום לשון הרע. את גלבהרט ייצג בתביעה עו"ד אמנון שילה.
הפסיקה מדברת בעד עצמה. חדה וברורה! הצרה שנישליס ממשיך בהתקפותיו האישיות על גלבהרט בשידור ומנצל את תפקידו בתקשורת המקומית באופן אישי להבעת דיעותיו הפוליטיות והגיגיו האינטרסנטיים. היכן מועצת העיתונות? היכן הרגולציה של מועצת הרשות שנייה? מדוע יהב ממשיך להשאיר את ידידו דני נישליס בתפקידים ציבוריים, כאשר יושרו האישי עומד שוב למבחן והוא נכשל בו פעם נוספת באופן כה ברור? מדוע השופט חשש לתת לאדון נישליס עונש מרתיע שימנע ממנו לשוב ולשדר דברי בלע חסרי שחר ולהכפיש אישית שליחי ציבור שדעתם "לא נראית" מסיבותיו הוא?
מן הפסיקה עולה כי כל שידוריו של נישליס אשר לגביהם הוגשה התביעה, הינם בגדר לשון הרע, ואין בהם אמת ותום לב:
גלבהרט לא עיכב את תכנית האיצטדיון אלא הציל אותה, קבלנים לא עזבו את חיפה בגללו, בעת כהונתו במינהל ההנדסה לא היתה ירידה בתחום הפיתוח והבניה… וכן הלאה. קביעותיו של השופט מתבססות על עובדות מוכחות שהוצגו בפניו ומשמעותן היא שבמקום להודות לגלבהרט על תרומתו באותן סוגיות, יש עד היום מי שבוחרים לנסות להשחיר את שמו, והצדק נרמס בראש חוצות. חשוב להביא את הדברים לידיעת הציבור, היות וישנם עדיין מי שממשיכים להפיץ שקרים אלה, כולל חברי הקואליציה העירונית והנהלת העירייה, וביניהם כאמור, נישליס עצמו.
להלן תקצירי סעיפים עיקריים בפסק הדין, ללא שינוי תוכנם ומשמעותם, למעט הדגשות שלי:
88. אמירות הנתבע טומנות בחובן יסודות של לשון הרע מן הסוג הבוטה שאדם יכול
ליפול קורבן לה. ייחסו לתובע תכונות ומעשים בסתירה לאיכויות הנדרשות מאיש ציבור.
97. לעניין האיצטדיון הוכח בפני כי מומחיותו ומעורבותו של התובע היא שהצילה את
התכנית ואיפשרה את ההתקדמות שאנו רואים היום.
99. לעניין המרינה אני מקבל את טענת התובע שלא התנגד [התנגד רק למיקום].
101. לעניין חוות הגז אני מקבל את עדותו של התובע, כי היה מהבודדים שהתנגדו
להעברתה לאיזור חיפה.
102-105. באשר ל"נטישת הקבלנים", כאשר הנתבע נשאל מי הקבלנים שעזבו,
נקב בשמם של שני קבלנים שעזבו לפני כהונתו של התובע. אינני מקבל את טענת
הנתבע כאילו קבלנים אינם בונים בעיר בגלל מדיניותו של התובע.
106. לעניין ה"בטלה בעיריה" [באשמת גלבהרט], דברי הנתבע לא גובו בשום ראיה.
107. לעניין השימוש בחברת חקירות, הנתבע הודה שלא אמר אמת.
108. הנתבע לא הציג כל ראיה למחדלים של התובע.
126. מסקנתי כי הנסיבות האובייקטיביות מעידות שהפירסומים לא נעשו בתום לב.
127. הוכח בפני כי העובדות שנטענו ע"י הנתבעים [נישליס ואחרים] אינן אמת.
הדעות שהציגו פגעו בתובע ללא תשתית ראייתית בסיסית וללא דיווח עיתונאי
אובייקטיבי. חריפותן, המעידה על פגיעה אישית בתובע, מלמדת על ריחוקם
ממיתחם הסבירות. לכן אין לקבל את טענת הנתבעים לתום לב.
130. הוכח בפני כי הנתבעים לא נקטו אמצעים סבירים לברר נכונות הפירסומים.
135-136. הנתבע לא המציא שבב של ראיה לבדיקת העובדות, ולא שמץ הוכחה
אובייקטיבית. ה"נתונים" הבלתי מוכחים שהוצגו, והדעות שהושמעו כמסקנות מהם,
חרגו מביקורת סבירה והוגנת כלפי איש ציבור, לכן לא התקיימה חזקת תום הלב.
139. מסקנתי היא שהדברים שפורסמו במסגרת משדרי הרדיו הם בגדר לשון הרע,
ודין התביעה להתקבל.
142-150. [דברים דומים נאמרו ע"י כב' השופט בקשר לשידורי הטלויזיה].
158-160. התובע לא הוכיח אחריותו של הנתבע לקרע בינו לבין רה"ע, או פגיעה
במטה לחמו בגין בפירסומים.
166. מאחר וחלף זמן רב מהפירסומים, אני סבור כי ייטב לתובע שלא יפורסם
תיקון לפירסומים, אשר יציף מחדש את דברי לשון הרע של הנתבעים.
167. [פירוט הפיצויים והחזרי ההוצאות לסוגיהן, בסה"כ עשרות אלפי שקלים].
פסיקה חשובה אני מציע לכל יתר "מושמצי נישליס" ברדיו חיפה לתבוע את הרדיו ואת האדון שמשתמש ברדיו
כאילו מדובר באיזה ערוץ פרטי לסגירת חשבונות וצבירת כח והון פוליטי. מספיק יש גבול גם לתעלול הזה.
אני עוד זוכר לפני כמה חודשים את ההשתלחות בבורובסקי והטענות שהוא "כבר זקן" כשיונה יהב עוד יותר
"זקן" בכמה שנים וגם אדון נישליס לא בדיוק בן 25.. ומה עם ההשתלחות על נושא המועדון הלא חוקי של
הבן של נישליס נגדל תושבים סביב רחוב הנמל, חבל שגם הם לא תבעו על לשון הרע.
חבל שלא תובעים עוד ולא פסקו סכום פיצויים יותר משמעותי , רק כך יחשבו שם פעמיים לפני שמשתלחים.