ערעור על קולת עונשו של יואב בושמיץ שביצע עבירות מין בקטינות

הפרקליטות ערערה לעליון על קולת עונשו של יואב בושמיץ שהורשע בביצוע עבירות מין בקטינות ונידון ל-11 שנות מאסר בלבד

המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה הגישה לבית המשפט העליון ערעור על קולת עונשו של יואב בושמיץ, שהורשע בביצוע עבירות מין ב-9 קטינות תלמידות כיתה א', במסגרת שנת שירותו בבית ספר יסודי, ונידון ל-11 שנות מאסר בלבד.

לעמדת הפרקליטות בהודעת הערעור: "עונש של 11 שנות מאסר בגין פגיעה מינית בתשע ילדות בנות 6, שכללה בין היתר ריבוי עבירות אינוס בנסיבות מחמירות, אינה משקפת באופן הולם את ההכרה בכך שכל נפגעת היא עולם בפני עצמו ולכל אחת ואחת נגרמו נזקים שילוו אותה בהמשך דרכה".

המדובר בפרשה חריגה בחומרתה, במסגרתה הנאשם, ששימש במסגרת "שנת שירות" סייע בכיתה א' בבית ספר, ניצל באופן בוטה את האמון שניתן בו ואת פערי הכוחות והגיל, וביצע עבירות מין קשות בילדות צעירות, כולן תלמידות כיתה א'.

באמתלה של סיוע במהלך השיעור, ביצע הנאשם עבירות אינוס ומעשים מגונים בקטינות, בחלקן מדובר היה באירועים שחזרו על עצמם. בילדות נוספות באותה כיתה, ביצע הנאשם מעשים מגונים חמורים, בחלק מהפעמים השתמש באמתלות של ליווי הילדות לשירותים או סיוע בשטיפת ידיים כדי לבצע את מעשיו.

המעשים בוצעו על פני פרק זמן של כשלושה שבועות, רובם בוצעו בתוך הכיתה במהלך שיעור, בנוכחות ילדי הכיתה, מורה וסייעת.

בית המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את הנאשם ב-10 אישומים בגין ביצוע ריבוי עבירות מין של אינוס בנסיבות מחמירות, מעשים מגונים בנסיבות מחמירות ועוד, וגזר עליו עונש של 11 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננות בסך כולל של 130,000 ₪. מכאן הערעור, במסגרתו מבקשת הפרקליטות מבית המשפט העליון להחמיר את עונשו של הנאשם באופן משמעותי.

לעמדת הפרקליטות בערעור, שהוגשה ע"י מנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה עו"ד רחל מטר ועו"ד לינור בן אוליאל, לא ניתן להפריז בחומרת הפגיעה של הנאשם בילדות רכות, אשר זה עתה התחילו את לימודיהן בבית ספר. הילדות נפלו קורבן למאווייו המיניים של הנאשם, במקום אשר אמור להיות עבורן מוגן ומגונן, על ידי אדם שהיה מבחינתן חלק מהצוות החינוכי – דמות סמכותית שמצופה מהן לכבד ואמורה להטיב עמן.

העונש הכולל שנגזר על הנאשם קרוב לעונש ההולם עבור מעשה אינוס אחד

"העונש הכולל שנגזר על הנאשם קרוב לעונש ההולם עבור מעשה אינוס אחד בנסיבות החמורות כל כך שבמקרה שבפנינו. אונס של ילדה כה צעירה במהלך שיעור, בשטח בית הספר. לצד הפגיעה הפיזית והנפשית מעצם היותן של המתלוננות קרבנות של עבירת מין, מעשיו של המשיב ערערו מעצם טבעם את היכולת של המתלוננות לתת אמון בסיסי בסביבתן ולחוש בטוחות". צוין בערעור.

לעמדת הפרקליטות, בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק גם למסוכנות חסרת התקדים של הנאשם הנלמדת בראש ובראשונה מהמעשים עצמם – עבירות מין חמורות ביותר שחלקן הגדול בוצע בנוכחות עשרות עדים, מעשים שנעשו תוך ניצול הגישה שיצר לעצמו הנאשם למתלוננות, ניצול המעמד שניתן לו כדמות חינוכית, ניצול פער הגילאים וניצול גילן הצעיר במיוחד של המתלוננות. בהודעת הערעור צוין, כי "שגה בית משפט קמא כשלא נתן משקל מספיק לצורך להגן על הציבור מפניו של המשיב ולהרחיקו לתקופה ארוכה ביותר, שתמנע ככל הניתן פגיעה בקורבנות נוספים".