"שרת הבריאות יעל גרמן, ביטלה את "כיפת הברזל הדנטאלית והחברתית" של ילדי ישראל, והתנערה מאחריות, תוך התעלמות מחוות דעתם של מומחים ממשרדה ומהאקדמיה" כך טוענים מומחים בבריאות הציבור וברפואת שיניים ציבורית, ודורשים ממנה לחזור בה מהחלטתה לאלתר. משרד הבריאות: " עם ביטול חובת ההפלרה תצטרף ישראל לרוב המוחלט של מדינות העולם בהן אין חובת הפלרה. כמו כן, על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי ישנה ירידה בעששת גם במדינות שלא הפלירו את מי השתייה".
בעוד כשבוע 26.8 תיכנס לתוקף החלטת משרד הבריאות על הפסקת חובת ההפלרה בישראל. מומחים בבריאות הציבור וברפואת שיניים ציבורית טוענים כי שרת הבריאות יעל גרמן, ביטלה את "כיפת הברזל הדנטאלית והחברתית" של ילדי ישראל, העצימה פערים חברתיים והתנערה מאחריות, תוך התעלמות מחוות דעתם של מומחים ממשרדה ומהאקדמיה ומתוך אחריות לבריאות הציבור ומצפונם המקצועי, הם דורשים משרת הבריאות לחזור בה מהחלטתה לאלתר ומציינים כי ימשיכו להיאבק בהחלטת השרה עד לשינויה.
בהודעה שהוציא דובר מתנגדי איסור ההפלרה, יובל אורל, ביניהם מומחים בבריאות הציבור וברפואת שיניים ציבורית נכתב: "הודעת השרה גרמן כי החלטותיה התקבלו על פי החלטת "ועדת עדין" אינן מדויקות ואף מטעות. ועדת עדין מעולם לא המליצה להפסיק את ההפלרה, אלא להנהיגה על פי צורכי הציבור בכל מקום, במסגרת קיום מחקרים ויצירת אלטרנטיבות ראויות. ועדת עדין הציעה לבצע מחקר אורכי בנושא ההפלרה שדיון בממצאיו יערך בתוך 10 שנים. מחקר חתך שבוצע בהתאם לכך, במימון משרד הבריאות, מצא כי הפלרת מי השתייה מונעת עששת ומבטלת פערים חברתיים. מחקר המשכי טרם בוצע. כמו כן המליצה ועדת עדין להפליר מים מותפלים בישראל לפני אספקתם לצרכנים, החלטה ממנה מתעלמת השרה לחלוטין".
עוד צוין בהודעה כי, החלטותיה של השרה בנושא ההפלרה חובבניות ועלולות להסב נזק ארוך טווח למיליוני ילדים ומבוגרים בישראל כך שירעו את מצבם הבריאותי, בדגש על המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, תוך פגיעה גם במצבם הכלכלי. לפי נתונים מדעיים קיימים, מגיעים כיום כ-500 ילדים בשנה לחדרי מיון עקב סיבוכי עששת. השרה גרמן, במו ידיה, עלולה להגדיל את מספרם בעשרות מונים.
בכירי האקדמיה בתחום הרפואה הציבורית ובריאות הפה, עושים מאמץ עליון בכדי להבהיר בכל דרך אפשרית לציבור הרחב כי החלטה זו מוטעית, מטעה וחסרת אחריות. לדבריהם: "השרה חדורת מסע צלב הזוי כנגד ההפלרה, אחת ההתערבויות מקדמות הבריאות החשובות בעידן המודרני (בשנת 1999 הגדיר המרכז האמריקאי לפיקוח על מחלות, ה-CDC, את ההפלרה כאחד מ-10 ההישגים החשובים ביותר בבריאות הציבור של המאה העשרים). הפלרת מי השתייה, או אי הפלרתם, אינו רק דיון בריאותי אלא גם פוליטי. מומחי בריאות ציבור בעולם ובישראל מאמינים בהפלרת מים. ארגונים מקצועיים, ארגוני הבריאות האמריקאי, הקנדי, הבריטי, האוסטרלי והעולמי כולם רואים בהפלרת המים כפתרון היעיל ביותר, הזול ביותר, הנגיש והשוויוני ביותר למניעת מחלת העששת בכל הגילאים, וכלי לצמצום פערים חברתיים היעיל ביותר כיום, ביחס לכל אלטרנטיבה".
מצער הדבר ששרת הבריאות, יעל גרמן, עוצרת את תוכנית ההפלרה ואף אוסרת אותה, וזאת כאמור כנגד כל דעות המומחים, מציינים המומחים ומוסיפים: "התוכנית שהוצגה על ידי השרה כחלופה להפלרת מי השתייה דורשת כמובן בחינה אורכית מדוקדקת טרם הפעלתה, הכוללת את השלכותיה הכלכליות. מנתונים ראשונים שיש בנמצא אודות חלק מחלופות אלה, עולה כי יעילותן מוטלת בספק. ראוי היה לבצע בחינה מדוקדקת לאורך זמן של חלופות אלה טרם קבלת החלטה גורפת על הפסקת הפלרת מי השתייה".
ממשרד הבריאות נמסר לחי פה בתגובה: "תקנות המים נוסחו בהתאם להמלצות "ועדת עדין" שדנה בנושא ובכלל זאת המליצה על הפסקת חובת ההפלרה בישראל. התקנות אושרו על ידי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ועם ביטול חובת ההפלרה תצטרף ישראל לרוב המוחלט של מדינות העולם בהן אין חובת הפלרה. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי ישנה ירידה בעששת גם במדינות שלא הפלירו את מי השתייה".
עוד צוין בתגובה כי, "במסגרת תהליך הפסקת ההפלרה, ירועננו ההנחיות בדבר הצורך לחינוך לבריאות השן לכל גורמי המקצוע בשטח: בטיפות החלב, במרפאות השיניים, בקופות החולים, בשירותי בריאות התלמיד בבתי הספר ובריאות השן בבתי הספר לצד הנחיות לגננות ומורים במערכת החינוך. ההנחיות הן להקפיד על כללים של צחצוח שיניים פעמיים ביום במשחת שיניים המכילה פלואוריד".
שרת הבריאות יעל גרמן: "אני שמחה על הצטרפותנו למרבית מדינות העולם אשר אינן מפלירות או אף אוסרות על הפלרת מי השתייה. הוספת פלואור למי השתייה מחייבת גם את מי שאינו רוצה בכך, לצרוך מים מופלרים, גישה שאינה מקובלת ברוב המכריע של מדינות העולם."
עיקרי תוכנית קידום בריאות השן שגובשה על ידי מומחי משרד הבריאות כחלופה לחובת ההפלרה:
פעולות ממוקדות לאוכלוסיות בהן קיים סיכון יתר לעששת:
התוכנית תופעל בשתי המסגרות הבאות המאפשרות הגעה ופעילות בקרב ילדים בשכבות גיל אלה:
א) תחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) – מסגרת יחידה עד גיל 3 ילדים בגיל הרך בטיפות חלב. המערכת הארגונית שעוקבת מבחינה בריאותית והתפתחותית אחרי פעוטות בישראל היא מערכת טיפות החלב ולכן מהווה את המקום הטבעי לקידום בריאות השיניים של גילאים אלה.
התוכנית המוצעת עבור קבוצת גיל זו כוללת:
במהלך ההריון: הדרכה לנשים הרות על שמירת בריאות השיניים שלהן, הצורך בסילוק מוקדי זהום והורדת רמת החיידקים בפה לפני הלידה.
מהלידה: הערכת סיכון הילד לעששת והדרכת ההורים ייעשו בביקורים הסדירים יחד עם בדיקת התפתחות הילד ומתן חיסונים.
הפעילות תכלול:
הדגשים על הנקה בהקשר לבריאות הפה והתפתחות הלסתות.
הדרכה לשמירה על היגיינת הפה של הילד / המשפחה.
בדיקת חלל הפה והמשנן הנשיר הצעיר והערכת סיכון לעששת על בסיס קריטריונים מקצועיים.
התאמת ייעוץ לשמירה על בריאות השיניים לרמת הסיכון של התינוק/הפעוט.
במקרה הצורך, הדרכה לשינוי הרגלי תזונה והיגיינת הפה.
מריחת תכשיר פלואוריד על שיני התינוקות בהתאם לרמת הסיכון לעששת. מעקב בהתאם לדרגת סיכון.
הפניית התינוקות הזקוקים לכך לרופא שיניים.
הכשרת הצוותים בטיפת חלב (אחות בריאות הציבור/ רופא הילדים) בתחומים הנ"ל.
יישום: פיילוט במספר טיפות חלב בדגש על דרום הארץ, אחת מהן בפזורה הבדואית.
ב) גני טרום חובה וחובה (גילאי 3-5) – הרחבת חינוך חינם לגילאים הצעירים מאפשרת הפעלת תכניות קידום בריאות במסגרת החינוך המאורגן. גילאי גן חובה כלולים בשרותי בריאות השן לתלמיד ומקבלים חינוך לבריאות השן.
התכנית המוצעת עבור קבוצת גיל זו היא הברשת שיניים בהשגחת הגננות בגנים עם משחה המכילה פלואוריד. תוכניות כאלה נבדקו מדעית ונמצאו יעילות במניעת עששת .
פעילות זו מכוונת לשינוי המערכת תוך יצירת נורמות חדשות. גננות וסייעות יהוו "סוכני משנה", יפעילו את התוכנית ויאפשרו הטמעתה. במטרה להעצים גננות והורים לפתח מיומנות אישיות של הילדים.
פעולות כלליות:
1.פעילות רפואה מונעת באמצעות שירותי בריאות השן לתלמיד המסופקים על ידי משרד הבריאות בכלל בתי הספר.
2.גיבוש המלצות והעברת הנחיות לרופאי ילדים, רופאי משפחה ורופאי שיניים.
3.בהמשך, ובהתאם ללקחים שילמדו, צפויה הרחבה של הפעילות בגני הילדים לכלל הגנים.
בנוסף יבוצעו סקרי מעקב קליניים אחר תחלואה דנטאלית. הסקרים יבוצעו במדורג בתדירות של אחת ל-3 שנים, הן בילדים והן באוכלוסייה הבוגרת (לפי קבוצות הגיל המקובלות) זאת, כדי לאבחן מבעוד מועד שינויים בתחלואה דנטלית (בהיבט האפידמיולוגי) ואת יעילותן של התוכניות החלופיות.