השבוע, בערב ליל הסדר לפני שנתיים 2018, נדם ליבו של משה, בן דור הנפילים, איש הפלמ"ח והבריגדה, שפעל לחילוץ ניצולי שואה על אדמת אירופה, מורה ומחנך. משה, שהיה לי כאב בעשרים השנים האחרונות, הלך לעולמו בהיותו בן 90. יהי זיכרו ברוך.
מברלין לחיפה
משה שרייבר נולד בברלין, בשנת 1927, לקלרה ומנחם, נצר למשפחת החת"ם סופר. כמה שנים לאחר מכן, לאחר שחשו בגלי השנאה הגוברים, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתמקמה למשך כמה חודשים במלון "וילה בת גלים". משכונת בת גלים, נדדה המשפחה בין דירות נוספות בשכונת הדר ולבסוף התמקמה ברח' ארלוזורוב.
נשבע אמונים לארגון "ההגנה"
בהיותו בן 16, כאשר ידו על האקדח ועל ספר התנ"ך, נשבע משה אמונים לארגון "ההגנה". אביו, מנהל התחזוקה של בית הספר "בסמ"ת" בו למדו משה ואחיו הבכור, שמשון, היה אף הוא חבר "ההגנה", וסייע בהקמת ובניהול סליק הנשק הסודי במתחם בית הספר.
בחופשות, סייע משה הנער לאביו בניקוי האקדחים ובארגון הנשק והתאמן עם חבריו סמוך לטחנות הגדולות, בפיקודו של שמעון פרג'ון (יפתח), לימים, ממדעני הגרעין הבולטים בישראל. "בשבתות", סיפר משה, "יצאנו לא"ש (אימון שדה) בשטח שדה התעופה הישן, היכן שכיום רמת אשכול. התאמנו בקפא"פ (קרב פנים אל פנים) בצריף "הפועל", תחת פיקודו של יוסף אלמוגי, כשברקע שירת מקהלת "הפועל": "עגבנייה, עגבנייה, אתמול רק באת באנייה…"
משה מתגייס לפלמ"ח ולבריגדה
בהיותו בכיתה י"ב, נמנה משה על קבוצת תלמידים המיועדים להכשרה המגויסת של הפלמ"ח, שנבחרו להתגייס לבריגדה היהודית. לאחר הליך הגיוס בבסיס סרפנד, נשלחו משה וחבריו לגדוד השני, לחודשי אימוני חי"ר אינטנסיביים בג'ניפה שבמצרים, בסיומם, הועלו על אניית מלחמה של הצבא הבריטי, בדרכם לאירופה.
תחת פיקודו של חיים לסקוב, אומנו משה וחבריו לגדוד. הם פעלו לאתר מחסני תחמושת באזורי הקרבות של בנות הברית ובלילות, בהסתייעם במסמכים מזויפים, אספו תחת אפם של הבריטים, נשק שעשה דרכו ארצה.
בד בבד, ארגנו את שורדי השואה במחנות והכשירו אותם לקראת העלייה. כן סייעו לארגון "הבריחה" בהברחתם ממזרח אירופה לנמלים ולהעלאתם לארץ ישראל בסיוע הפלי"ם.
"מבצע הכפילים"
עם פירוק הבריגדה בלחץ הבריטים והחזרת החיילים לארץ, היה משה בין 130 לוחמיה, אשר התנדבו להיות חלק מ"מבצע הכפילים". "כל אחד מאתנו הונחה לאתר במחנות שורד שואה הדומה לו במראה ובגיל, על מנת להעניק לו את זהותו", סיפר משה, "כדי שיוכל לעלות במקומנו לארץ ישראל. את הכפיל שלי, איתרתי במחנה ברגן בלזן".
במשך מספר ימים שינן כל אחד מהלוחמים הנבחרים עם הכפיל שלו, את פרטיו האישיים ואת ההיסטוריה המשפחתית והצבאית שלו, על מנת שיוכל לעמוד בפני חקירה צולבת של הבריטים, על האנייה בה ישובו לארץ.
מבצעים על אדמת אירופה ואימון שורדי שואה
130 הלוחמים, ובהם משה, נשארו במסווה באירופה. הוא אימן צעירים שורדי שואה לקראת עלייתם ארצה, נשלח למשימות בלדרות שונות ואף שימש כמאבטחו של בן גוריון בקונגרס הציוני בבאזל, שם נוצר קשר ידידות עמוק בינו ובין עזר וייצמן, לימים, נשיא המדינה. זכר משימות עלומות נוספות שנדרש לבצע בתקופה זו, תחת פיקודו של שמעון אבידן המיתולוגי, הדיר שינה מעיניו, עד יומו האחרון.
בחזרה לחיפה
סמוך לפסח שנת 1947, צויד משה במסמכים מזויפים, עמם עלה לארץ. הוא התייצב במשרדי הסוכנות היהודית בעיר התחתית בחיפה, שם קיבל תעודת זהות עם שמו האמיתי. שבועות ספורים לאחר מכן, השתלב משה בהכשרה המגויסת של הפלמ"ח בנען ומשם עבר להתיישבות במשק המתהווה בקיבוץ חקוק.
מבת גלים למבצעים סודיים בחו"ל
בשנת 1951 עזב משה את חקוק, קבע את משכנו בחיפה ונישא לעדה. בחודשים הראשונים, עבד בשליחות הממשל הצבאי שישב במוסקוביה בנצרת. כבוגר בסמ"ת, התקבל משה לקורס למדריכים מוסמכים להכשרת בעלי מקצוע ועבד במרכז להכשרה מקצועית בבת גלים כמדריך למקצועות מסגרות, מתכת, כירסום וחרטות. בד בבד עם התרחבות המשפחה, גויס משה למשימה חשאית בשרות המדינה במבצעים סודיים בחו"ל.
מורה ומפקח
עם סיום שירותו המבצעי בחו"ל, במשך שלושה עשורים עבד משה במשרד העבודה: כמורה, כמפקח ארצי לתחום המתכת, וכממונה מחוז חיפה והצפון על הכשרה מקצועית. לאחר קריירה ארוכה בה זכה להערכה רבה, פרש לגמלאות בשנת 1987 והקים את מכללת נשר להכשרה מקצועית.
חיים חדשים ושחייה בספורטן
בשנת 1999, כשנתיים לאחר פטירת אשתו ובתו, הכיר משה את יהודית, שהתאלמנה אף היא. האהבה בין השניים פרחה ועמה שלל טיולים בארץ ובחו"ל ושפע פעילות תרבותית. בד בבד, התנדב משה במרכז לקשיש, שחה מדי בוקר בספורטן, השתתף בחוג לציור והיה הרוח החיה במפגשים השבועיים של "הפרלמנט", קבוצת ותיקי דור תש"ח חיפאיים.
באישיותו הכובשת והאופטימית, עשה משה, בן זוגה של אימי בעשרים השנים האחרונות, כל שביכולתו למלא את החלל שנוצר בליבנו עם פטירתו של אבא, לפני 44 שנים. שירי פלמ"ח נישאו בפיו מדי יום בקולו הכריזמטי ושמחת החיים הדביקה את סובביו. צניעותו הילכה עלינו קסם.
ספרו של משה, "פלמ"חניק בנשמתו – סיפורו של משה שרייבר", הופק ע"י משעולי חיים", בפברואר 2013.
ממש מרגש לקרא על איש עשייה שתרם רבות והקריב לא פעם את חייב.
תודה ליעל שנותנת במה לדור הנפילים שלא ישכח לעולם.
תודה גיל,
לכבוד הוא לי לתעד את סיפוריהם של בני הדור המיוחד הזה.
יעלי,
ככל שאני קורא עו ועוד את תיעודייך קיסמך עולה לעילא ולעילא.
אמנם יש לך קשר בל ינתק מהאיש המופלא, משה שרייבר ז"ל, עשית עבודת תחקיר מעניינת ומרתקת.
כתבתי בעבר ולא אפסיק. את עושה מלאכת קודש
גדי יקר, מילותיך מרגשות ומחזקות. שמחה שהשליחות החשובה, שנעשית בהמון לב❤️, מגיעה ללבבות. הכתבה הינה כמובן רק טעימונת קטנה מסיפורו המרתק של משה המשתרע עפ"נ 220 עמודי ספרו "פלמ"חניק בנשמתו", אשר הופק על ידי בשנת 2013. .
מקסים.
סיפור מיוחד של אדם מיוחד.
זכיתי לסבא חורג אך עם יכולת גדולה לאהבה. בעל עבר מרתק ומרשים, וניכר היה תמיד שמשה היה שריד לדור המייסדים והפלמ"ח.
תודה רבה על הכתיבה התמציתית, המהנה, ובעיקר החשובה.
בן חמוד שלי, תודה. זכינו, כולנו.
יעל יעל אשת חיל – זכית וגם הוא זכה בשנים שחייתם כמשפחה – איזה איש מרשים, חכם ונדיב –
היכולת שלו לצאת ולסייע לשורדי השואה מרשימה אותי – בקשר ישיר להורי שעלו לארץ במסגרת הבריחה וההעפלה.
אדם עם מסירות. נדיבות, ממש מפעל חיים. הסיפור נוגע בי באופן ישיר.
תודה!
גם על היכולת לשלך לספר סיפור ולשלב אותו במסמכים תומכים.
יפה יקרה, ריגשת בדברייך והיטבת לתאר את משה שלנו, אכן זכינו! פעילותו במסגרת הבריגדה וגם לאחר מכן, למען שורדי השואה, תוארה כאן, מטבע הדברים, על קצה המזלג. בספרו, מתוארת הפעילות ביתר פירוט: על המפגש הראשון של שורדי השואה עם חיליי הבריגדה, על זרועם סמל המגן דוד, שהיה מרגש מאין כמוהו. על המחנה הנטוש על אדמת גרמניה בו אימן משה קבוצת נערים שורדי שואה בקפא"פ ובאימונים שונים לקראת עלייתם ארצה, על ביקורם של יגאל אלון וישראל גלילי במחנה, על הברחת השורדים וחבירה לתנועת "הבריחה" ועוד… כמי שכמה מבני משפחתו נרצחו בשואה, קיבלה שליחות זו עבורו מישנה תוקף.
כמובן, רב תודות גם על המחמאות.
יהי זכרו ברוך ומנוחתו עדן!
יעלי יקרה, המשיך בעבודת הקודש שלך – להנציח ולהכיר לנו את האנשים הגדולים הללו, לא בשבילם, אלא דווקא בשבילנו!
ריגשת אותי מאוד, מורני.. .תודה יקירה!!
יעל בת יקרה שלי.היטבת לתאר את משה מעשיו הגלויים והעלומים.מעבר לכך על אישיותו המיוחדת אפשר ואפשר עוד להוסיף…זכיתי לחיות עמו בעשרים השנים האחרונות לחייו באהבה ובהערכה רבה.יהי זיכרו ברוך
אימאל'ה יקרה, את זוכרת איך במשך חודשים ארוכים ניסינו שתינו לשכנע את משה לתעד את זיכרונותיו? אני מאוד שמחה שלבסוף הסכים – וזכה להתרגש מספרו ולחלקו בגאווה גדולה לאהוביו ואוהביו. חיבוק וגעגוע.
תודה לך יגאל! כפי שאמר יגאל (אלון): "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". שמחה ליטול חלק בשליחות החשובה. חג שמח!
תודה יגאל חברי הטוב מרחוב ארלוזורוב. המון שנים עברו…
כתבת יפה ומרגש.
שוב תודה
תודה דני. כולנו אהבנו את אביכם ומתגעגעים מאוד.
זכיתי להכיר את משה מילדות כשכן ברח ארלוזורוב ואבא של חברי הטוב דני . הרגשתי תמיד אצלו ואצל עדה כמו בן בית . למרות זאת לא הכרתי את כול מעשיו לפני ואחרי קום המדינה , אבל לא מפתיע אותי ומתחבר לי מאוד לאיש שהכרתי . ברבות השנים לא יצא לי לראות אותו אבל מפעם לפעם כשפגשתי אותו ברחוב תמיד עם חיוך ואווירה שלווה . כול הכבוד לך על הכתיבה , חשוב מאוד שהדורות הבאים ידעו ויבינו מאיפה באנו .
תודה לך יגאל! כפי שאמר יגאל (אלון): “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל”. שמחה ליטול חלק בשליחות החשובה. חג שמח!
סיפור מרתק מאוד, חשוב לשמור על המורשת שלנו, הארץ נבנתה בזכות אנשים כמו משה, צניעות עוז רוח ואהבת הארץ , נטו.
הכל מתחיל בחינוך, וסיפור מרתק כזה שרק מתי מעט קוראים אותו, זה פיספוס אדיר, צריך ללמד והנחיל את המורשת הזאת לדור הצעיר שלא ידע על אירועים אלו. ולצערי הולכים ומתמעטים הגיבורים וכן מי שיכול לספר את סיפורם.
חייבים להמשיך לספר ולכתוב. יישר כח
אשר יקר, מצטרפת לכל מילה.
כולי תקווה שיותר ויותר בני הדור הוותיק ישכילו לתעד את סיפור חייהם, בין אם בכוחות עצמם ובין אם בעזרת איש מקצוע. את מורשתם החשובה, שמהווה גם פרק חשוב בתולדות המדינה, חשוב להעביר למשפחות ולדורות הבאים.
כתבה זו הינה הראשונה בסידרת כתבות בהן אספר על דמויות חיפאיות, בעבר ובהווה.
תודה לך וחג שמח!
יהי זכרו ברוך, איש רב פעלים. לדעתי כדאי לספר על משימותיו החשאיות, בחלוף כל כך הרבה זמן.
תודה ירון, אכן איש רב פעלים. כאן, מטבע הדברים, קצרה היריעה לספר את כל שתיארתי בספרו (220 עמודים). באשר למשימה החשאית, הגם שאני, כבוגרת מערכת הביטחון, מכירה את פרטיה, לא ניתן, לצערי, לשתף. אוכל רק לומר, שהייתה לה תרומה חשובה לביטחון המדינה. חג שמח!
משה היה איש אציל,נעים הליכות ואוהב את עמו ישראל.חבל עליך משה שהלכת מאיתנו.ממש חבל מאוד.
תודה לך, רפי, על המילים החמות.
יעל יקרה
לא הכרתי את משה, אמנם פגשתי אותו פעם או פעמיים לדקה וחצי בערך, אבל הייתי מהראשונים שזכו לדפדף בספר הנפלא שכתבת על חייו ופועלו. בזמן שדפדפתי בו ונהנתי, החלטתי שאם משפחת בשן תגשים חלום רב שנים לכתוב ספר על תולדות המשפחה, את תהיי זאת שתכתוב אותו.
אכן אחרי כשנתיים החלטנו לכתוב, פנינו אליך ואת נענת לאתגר, ועוד איזה אתגר. כוון שהייתי איש הקשר בין המשפחה לבינך, יכולתי לעקוב מקרוב אחר נחישותך, סקרנותך, מחקריך, כשרונך והתצאה המקסימה שהפקת עבורינו- תולדות משפחת בשן.
קראתי את התגובות והמחמאות שכתבו לך. אני ידע שהן ממעיטות ממה שאת יודעת להפיק.
ברכות וחג שמח
רני יקר, ריגשת מאוד, תודות על המחמאות! במהלך העבודה על הספר זכיתי לצאת למסע מחקרי מרתק, במהלכו נחשפתי לפרקי מורשת מפוארת של משפחתכם, שאבותיה היו מחלוצי ההתיישבות והביטחון של המדינה שבדרך.
בטוחני שהספר החשוב יהווה נכס היסטורי לצאצאי משפחת בשן לדורותיהם. תודות וחג שמח!
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…"
תודה רבה ערן!
אהבתי את משה ואני והמשפחה מתגעגעים אליו ולאישיותו הכובשת. האם כבר אין אנשים כאלה?
תודה ליעל שפירסמה בכישרון רב את תקציר קורות חייו, שבמובנים רבים גם קורות חייה של המדינה.
יעל יקרה
לצערי הכרתי את משה רק בשנים האחרונות.
התרגשתי לקריאת הכתבה כפי שריגש אותי הספר שכתבת בזמנו והיתה לי הזכות לעיין בו.
כל הכבוד על.. היוזמה כי מן הראוי לפרסם ולהביא לידיעת הציבור את מורשתו של דור נפילים
זה.
יהודהל'ה יקר, תודותיי! שמחה שהכתבה, שהיא הראשונה בסידרה, עוררה עניין רב. אמשיך במרץ בשליחות החשובה להנחלת מורשת הדור המדהים, שאתה חלק ממנו. יישר כוח וחג שמח!
איש מדהים ,שופע חביבות , תמיד עם חיוך על השפתיים, גרנו באותו בנין ברחוב שוהם במשך למעלה מ15 שנה עד שעבר דירה לאחר פטירתה של עדה .זוכרים אותו ואת עדה בגעגוע .
מירי ומיכאל וכטל
תודה לכם, מירי ומיכאל.
יעל היקרה , התרגשתי מאד . כתבת את הספר בצורה רגישה ומופלאה . רק בזכותך הבנתי פתאום את הסיפור האמיתי של מעשיו בצוות הכפילים אליו היה שייך זה הסיפור היחידי שאבא לא סיפר לנו כי ״ חתם בדם״ לדבריו . רק אחרי לכתו הבנתי הכל . תבורכי על התעוד שישאר לדורות הבאים .
אריק יקר, תודה על המילים החמות, ריגשת… לעולם לא אשכח את התרגשותו של אביך, כאשר הגשתי לו את העותק הראשון של ספרו, במהלך טיול בגליל. "חשבתי שזו תהיה חוברת קטנה…", אמר בהפתעה. עוד באותו לילה, כאשר סיים את קריאת הספר, התקשר נרגש: "אני עשיתי את כל זה? זה באמת ממש מעניין!". הצניעות התחלפה בגאווה, ואני מאושרת על שזכה להעניק לאהוביו ואוהביו עותקים מספרו המרתק. מורשתו תעבור בגאווה לדורות הבאים.
סיפור מרגש !! יישר כוח !!! בנוף חייו הוא מגלם את ההיסטוריה של ארצנו הטובה והמורכבת.
רב תודות תומר, ממש כך. בשבועות הקרובים אביא כאן סיפורים מרתקים נוספים של דמויות חיפאיות בעבר ובהווה, בני הדור המיוחד הזה. מוזמן לעקוב. חג שמח!
עשה כל כך הרבה- מגיעה לו מנוחה.
ינוח בשלום, דוגמה מצויינת לאיכות של דור מקימי המדינה.
יהי זכרו ברוך
דור נדיר ומיוחד, חשוב לתעד את סיפורם ולהנחיל את מורשתם. תודה לך.
אלו הם מגש הכסף, עליו ניתנה לנו מדינת ישראל. כבוד.
ממש כך, וכל כך חשוב לתעד ולשמר את מורשתם החשובה. את סיפורו המרתק של משה תיעדתי בשנת 2013, לאחר שבמשך זמן רב סירב לכך, בשם הצניעות המאפיינת את בני הדור המדהים הזה. כאשר קיבל לידיו את ספרו, לא היה נרגש ומאושר ממנו להעביר את מורשתו לדורות הבאים.
יהא זכרו ברוך של הפלמחני"ק משה שרייבר ז"ל.
תודה רפי, יהא זיכרו של משה ברוך.
תודה יעל על שהארת באור כה מרתק את האיש המיוחד,זכיתי לצייר עם משה מספר שנים ,קולו הנעים ושירי ארץ ישראל הישנה ליוו את שיעורי הציור עם מעט מסיפוריו המרתקים. כמה נעים וצנוע היה יהי זכרו ברוך.
עליזה יקרה, תודה לך, היטבת לתאר את משה של כולנו. מתגעגעים…
וואו…באמת סיפור מרגש!כל כך מזדהה איתו,אילו הייתי בשנים ההם,בטח גם הייתי מנסה להתנהג ולעזור כמוהו!בהחלט מגיע לו כבוד!שינוח על משכנתו!זכרונו לברכה!!!
יאנה, תודה על מילותייך המרגשות!