אבי טולדנו בראיון על קורונה, חיפה ומה שביניהם • רועי הראבן

אבי טולדנו חי מבודד בבית ומשחרר לרדיו את השיר החדש  פרי עטו, "אהבה בין הקירות" ונזכר בימים שהתגורר בעיר חיפה.
הראיון מוגש לחי פה באדיבות "קח תאכל תעצור בחיפה" – ערוץ התרבות של חיפה ביוטיוב

אבי טולדנו הוא שם מאוד מפורסם בארץ ובעולם, מאחוריו 36 אלבומים שהקליט. יש שיאמרו שהשם שלו לא אומר כלום לצעירים שביניכם, אבל למבוגרים יותר, הוא השם שמאחורי להיטי הענק "הורה", "חי חי חי" ו"תרקדי את הלילה".

טולדנו הוא אחד השמות הכי עסוקים בתעשיית המוסיקה בישראל. ההופעות שלו תמיד מפוצצות בקהל, וכמו בן המחזור שלו, שלמה ארצי, הקהל זוכר לו אמונים, בעיקר תודות לכל השירים האלמותיים שכתב מזמן מזמן. השיר החדש הזה, שהוא טולדנו אישי, אינטימי ומלטף, ופוגע בדיוק בנקודות הרגישות של כולנו.

התקשרנו כדי לשוחח איתו על הסינגל החדש שבדיוק הוציא, "אהבה בין הקירות", בין השירים הראשונים שמתייחסים למצב הבידוד שנכפה ככה בוקר אחד לפתע על כולנו. והופתענו לגלות שטולדנו בכלל גדל חלק משמעותי מאוד בחייו בחיפה.

אבי עד שהסגר התחיל אתה הופעת נונסטופ?

טולדנו, "נכון, ממש כמה ימים לפני. עוד הספקתי להופיע במלון בירושלים בפני 500 איש. ואז התחילו האמצעים הראשונים, כאילו, להתנגד לכל המצב הזה של הקורונה וכו', ולאט לאט זה סגר עלינו ודברים התבטלו כמובן, מטבע הדברים, הרבה הופעות. וזהו. אז עכשיו אנחנו כולנו וגם אני לבד פה בבית, סגור בין הקירות, ויש לי המון זמן פתאום. והזמן הזה מוקדש לרוב לכתיבת שירים, לחנים, מעסיק את עצמי, אתה יודע".

בשיר החדש שהוצאת עכשיו, אתה שר "רק אתמול הייתי עף כמו ציפור שרוצה לעוף רחוק, החלומות שלי נגעו באור. כל זה פתאום חלף וזה נגמר". זה אופטימי מאוד?

טולדנו, "כן, זה אופטימי. קודם כל, אני מטבעי מאוד אופטימי. זה שפתאום הכל סגר עלינו, על כולנו, כי אני חושב שאני מדבר בשמם של הרבה מאוד אנשים שמרגישים בדיוק כמוני, אז אנחנו יודעים אבל שזה זמני וזה, ובעזרת השם בקרוב מאוד אנחנו נחזור לעצמנו".

השיר החדש שהוצאת מקסים. הוא באמת מדבר אל הרבה אנשים מהלב.
בוא נדבר קצת על העיר שבה אנחנו נמצאים. העיר חיפה, כרגע עם הנתונים בין הכי נמוכים מבחינת קורונה בארץ. יש לך יותר מנקודה חיפאית אחת בחייך, לא כן?

טולדנו, "בטח. אני למעשה אחרי "תשואות ראשונות" הגעתי לבת גלים, קיבלתי מלגה מקול ישראל ללמוד באולפן מתקדם שם. הייתי בחור צעיר בן 16.5 – 17 כבר, 17.5. ולמדתי גם בקונסרבטוריון ברחוב הפרסים בחיפה. למדתי גיטרה. כן, אני זוכר את הימים ההם בשנות ה-60, אמצע שנות ה-60, 67', 68'.
למעשה התגייסתי מחיפה"

ומחיפה יצאת למלחמה ב – 67

טולדנו, "בדיוק לפני ששת הימים, בנובמבר 66' התגייסתי. כל ששת הימים היינו, עם הכוחות בסיני ובתעלה, כל מלחמת ההתשה הייתי חייל סדיר".

סדיר ממש? טולדנו, "וזמר השנה. (מצחקק). זמר השנה במדים".
היית זמר השנה ב-67'? והיית בחיפה!

טולדנו,  "כן,  זמר השנה – 67', 68' ו-69'. וב-70' קיבלתי גם כינור דוד. השיר הראשון שפרץ לי את הדרך היה הסולו שלי בלהקת השריון, "שלא לאהוב אותך איך אפשר". ובזמן שזה קרה הייתי חי ומתגורר בחיפה. זה היה הזמן שבו שלמה ארצי היה הסולן של להקת חיל הים, אנחנו בני אותו הדור. עד היום כשאנחנו נפגשים אנחנו מדברים"

בוא נחזור לבת גלים. מה אתה זוכר מהשכונה?

טולדנו, " או-הא. אני זוכר את הקיר. מי שעכשיו זה אומר לו משהו, אז זה אחד מהתקופה ההיא. הקיר בבת גלים זה היה קיר שהיה חוצה בחוף הים, ושם בדרך כלל כל יום היינו מגיעים לשם אחרי כמובן האולפן והלימודים והיינו נפגשים שם כל הצעירים. ועוד דבר אחד, אני זוכר שבימי שישי היינו בבאולינג. שהיה באולינג פעם בכרמל? במרכז הכרמל?"

שקרס, כן, כן. הבניין מעליו קרס, כן. כן, כן.

טולדנו, "אז היה שם באולינג למטה בכרמל, ואנחנו היינו נפגשים שם כל יום שישי, מחפשים את המסיבה. לרוב היינו חוזרים ככה ב-2:00 בלילה בלי שום מסיבה. היינו פשוט מעבירים את הזמן. אבל היינו הרבה צעירים שם. הכרתי ממש חבורה שלמה של חיפאים שעד היום אנחנו זוכרים אחד את השני ולפעמים מדברים".

מצוין. עכשיו אני אזרוק אותך קדימה בזמן. יש לך עוד נקודה חיפאית, והיא יואב.

טולדנו, "יואב, האחיין שלי
אני זוכר אותו מהתקופה שהיה הסאונדמן של איש מרתף במרתף עשר בהדר. יושב מאחורי הקונסולה מבסוט ועושה סאונד: לדני ליטני, דני רובס וכל מי שבא להופיע שם. "

טולדנו, "נכון, יואב עכשיו פתח אולפן הקלטות בתל אביב. הוא מצליח מאוד שם. מלווה את יהודה פוליקר בהופעות, וכמובן מנגן אצלי בס בלהקה כשאנחנו מופיעים".

ואמא שלו זאת אחותך, שמתגוררת עד היום בכרמל צרפתי.

טולדנו, "באמת יש לי סימפטיה אדירה לחיפה. אני חושב שזו עיר מדהימה. כן, המון, המון. אני לא דיברתי עוד על מועדון הימאים של פעם ברחוב מסדה".

מועדון הימאים במסדה, מוסד חיפאי מיתולוגי.

טולדנו: "את ההופעות הראשונות שלי עשיתי שם. היינו מכירים את כל הצעירים, את כל החבר'ה שהיו מגיעים. הרבה מקומות היו שם. היינו שותים יותר מדי".

היית הולך מכות?

טולדנו: "לא".

לא?

טולדנו: "לא. אני הייתי מהפילוסופים. מתבונן בעניין, כן. האמת היא שהיינו מופיעים שם ממש עם הגיטרות החשמליות הראשונות. הייתי שר את כל השירים של אדמו. ואחר-כך יותר מאוחר גם הופענו במלון פנורמה בכרמל. גם ימי שישי היינו מרקידים שם. יש לי המון המון זיכרונות בחיפה, באמת".

וזה לא נגמר בזה. גם יסמין גמליאל, צלע אחת מתוך שלישית מנגו גדלה בכרמל צרפתי.

טולדנו, "שהייתה אחת הדובשניות שלי, אתה יודע. היתה לי שלישיית זמרות שהופיעו איתי הרבה שנים, ויסמין היא אחת מהן, כן".

יש לך הרבה הרבה הרבה הרבה נקודות חיפאיות.

טולדנו, "או-הא, אתה לא מתאר אפילו".