יום המורה?? יום יום הוא יום המורה • חנה מורג

מוקדש לאנשים שגילו אותי בראשית דרכי החינוכית: למפקדים שלי: לאיתמר רוזן, ראש ענף השכלה ק.ח.ר,  לאיציק לוי, ראש ענף השכלה ק.ח.ר, לחברותי המורות, לחברותי המנהלות והמפקחות שליוו אותי, תמכו בי, נתנו לי מרחב פעולה ואפשרו צמיחה ב- 40 שנות עבודתי והן חלק מחיי.

מחנכים נולדו כנראה מחנכים.
משהו בנשמה העמוקה הביא אותם לגעת במהות, לגעת בילדים.

את דרכי החינוכית פתחתי כאשר המורה לאנגלית בבית ספר "ליאו בק" בחיפה, ביקשה ממני לסייע לתלמידים משכבה צעירה יותר להתגבר על נושאים מסוימים בשפה. מפגשים של עין בעין, לב אל לב, משחק ועוד משחק.  אני, תלמידת כתה יא' , מצליחה לסייע לתלמידת כיתה י' להבין past simple. אושר וחדווה וגם… חברה חדשה בהפסקה.

למידה מחברים זה עיקרון שאימצתי לי מייד כמורה צעירה.

כתה יב' בעיצומה, ואני, כמובן שנרשמתי ללימודי הוראה.
התגייסתי לצבא. 
שובצתי ביחידת קצין חינוך ראשי, ענף השכלה להוראת חיילים ונחתתי במקום המאתגר בעולם: "מרכז חינוך סיני, בית הספר לעברית ברפידים".
יולי, קיץ לוהט במדבר. החיילים העולים החדשים וגם ילידי הארץ שלא הצליחו לרכוש קריאה וכתיבה בבית הספר, היו החברים החדשים שלי.
אנחנו, צוות מורות נחושות, שמחות, אוהבות את האתגר, מוצאות כל דרך אפשרית להחדיר תורה עם אהבת הארץ. להנחיל עברית בצד טיולים באזור.
עברית עם שירי ארץ ישראל , מילים בעברית ללחן רוסי. 
המלודיקה שלי והגיטרות של החיילים היו בוודאי זרז לרכישת שפה עם הרבה אהבה.

למידה מתוך עניין, הנאה ואהבת הארץ הוא עיקרון נוסף  שליווה אותי מאז לתמיד. 

בתקופה משמעותית זו, קיבלתי תפקיד מאד גדול על שנותי: "מרכזת בית הספר לעברית ברפידים". זו הפעם הראשונה שאני אחראית על צוות מורים, על הדרכת מורים, על תנאים למורים. ואני, צעירה מאד, עדיין בשירות סדיר, וכבר נלחמת על סביבת עבודה למורים. על מיזוג חדר קרוון לוהט, על הקמת "מרכזיה פדגוגית". כל כך קשה להתרכז בזמן הפסקת הצהריים בהכנת מערכי השיעור, בהתאמת הטקסטים לחיילים המתקשים עדיין בקריאה, ביצירת משחקים מעוררי עניין ומתאימים למבוגרים..
לצבא, גם אז, היו נהלים. אישורי שרשרת מקצין חינוך פיקודי, לקצין בינוי והכל אורך זמן והרבה זמן. 
אך הזמן לוהט לנו. כמובן שהמזגן הגיע, הריהוט הותאם ופינת הקפה נתרמה על ידי מתנדבת נהדרת ממרכז הארץ.
יצרנו סביבת עבודה טובה ומאפשרת לנו, לצוות המורים להעמיק, לתכנן, לבצע וליהנות יחד.
הזמנו מומחים מהצפון לראות את הפלא הזה באמצע המדבר ולהרחיב לנו ידע.
זו הייתה הפעם הראשונה שנגעתי במושג: "פיתוח מקצועי לעובדי הוראה".
חלפה לה שנה, ואני כבר גדולה. אני  נמנית עם צוות הפיקוח על בתי הספר של ענף השכלה.

את פיתוח סביבת העבודה המחבקת, שנשאה פירות ותוצאות, נשאתי איתי לשנים הבאות.

ומכאן, הדרך לעבודה במשרד החינוך הייתה ברורה. עם שלש וחצי שנים אינטנסיביות בצבא, הגעתי ברורה.
הבנתי שאני יכולה, שאני רוצה לגעת, לגעת בנשמה.
נכנסתי לכתה ו… נסחפתי.
עיניים בורקות ושמחות, עיניים כבויות סובלות, פתאום שריטה עמוקה תחת עין דומעת, והחולצה שכמה ימים לא הוחלפה.
אני מתחילה בביקורים בבתי התלמידים, בהיכרות יותר עמוקה עם המשפחות. מסירה קליפה ועוד קליפה ואני מתחילה להבין שהשעות של מספר תלמידים שלי בבית הספר, הן קרש הצלה.
אנחנו מגבשות צוות פעולה, עוקבות מקרוב, עוקבות מרחוק. העיקר, להיטיב עם הילד, להיטיב עם המשפחה. אנחנו צוות.

עבודה בצוות , הייתה חלק  מאריגת הדרך שלי.

במהלך השנים פגשתי ושמחתי עם הרבה כתות של תלמידות ותלמידים, שהביאו איתם אמהות ואבות, אחים ואחיות וגם סבים וסבתות.

כתה זו קהילה. כתה היא מעגל חיים שלם העוטף את הילד.
אנחנו, צוותי ההוראה, איתם במעשה החינוכי הנפלא הזה.
יום יום הוא יום התלמיד, יום יום הוא יום המורה.
איתם  ולמענם.

חנה מורג: אשת חינוך
עבדתי 37 שנים במשרד החינוך בתפקידי הוראה והדרכה.
בתפקידה האחרון ניהלתי את מרכז המחשבים המחוזי של מחוז חיפה.