תושבי חיפה והסביבה הנכבדים, ביום אביבי ויפה, בשני למרץ, פותחת דלתות האקדמיה לריקוד "Pole & Ballet" של ולריה יוסים וסוניה ברשאי, שלהן ביחד יש יותר משלושים שנות ניסיון, בריקוד מקצועי והוראתו. לשתיהן יש קהל תלמידים ותלמידות רב שישמח מאוד לעבור לסטודיו החדש והמבריק וכולם ישמחו לקבל לשורותיהם מצטרפות ומצטרפים חדשים. שני סגנונות ריקוד עיקריים באקדמיה הם הבלט הקלסי והריקוד על עמוד, אבל יש גם כמה הפתעות בשרוול, אפרט בהמשך. והנה עוד פרט חשוב: האקדמיה, חוץ מלאמן רקדנים ורקדניות, הולכת גם להכשיר מדריכים ומדריכות לבלט ולריקוד על עמוד וזה עוד סיבה לבקר בסטודיו ביום הפתוח בשמיני באפריל.
אחד משני סגנונות ראשיים באקדמיה הינו הבלט הקלסי. לפי ולריה יוסים אפשר להתחיל לרקוד בלט כבר מגיל שלוש ולהמשיך ולהמשיך. לקטנטנים יש חוג "משחקי מחול" שבו תוך כדי משחק הם לומדים לנוע במעגל, קו ישר ואלכסון, להבדיל קצבי מוזיקה שונים, לומדים לבוא במגע עם ילדים אחרים. כל זה תורם משמעותית להתפתחות פיזית ופסיכולוגית של ילדים בגיל הרך. מכאן המשך ל"הכנה לבלט" ששם לומדים ביצוע נכון של תנועות בסיסיות של הריקוד הקלסי כולל סיבובים וקפיצות שזה עוזר להתפתחות פיזית ותורם לשליטה בתנועות ובגוף. ומשם השמים הם הגבול. באקדמיה ישנן תלמידות בגילאים ארבעים ויותר שמאוד מרוצות משינוי שהריקוד הקלסי הביא לחייהן. לפי ולריה, כל אישה חייבת לרקוד. חייבת קודם כל לעצמה ושום דבר לא מביא את העולם הפנימי להרמוניה עם העולם החיצון יותר טוב מבלט. "אף אחד לא יראה בלרינה עצובה. גם כשהיא סובלת היא תעמוד זקוף ותחייך", כך ולריה יוסים.
סגנון ראשי נוסף הינו ריקוד על עמוד. יש כאן סטיגמה שמקשרת אותו לחשפנות ובין השאר באקדמיה רוצים לנפץ אותה. היום ריקוד על עמוד זה סגנון ספורטיבי בדיוק כמו רוק'נרול.הוא מחזק כל קבוצות שרירים, משפר קואורדינציה וגמישות, מעצים את נשיות ומוסיף לביטחון עצמי. כמובן ישנן תחרויות, כולל בינלאומיות, בדיוק כמו בכל ספורט אחר. סוניה ברשאי מספרת שאפשר להתחיל להתאמן בגיל צעיר, לא נדרש ידע או ניסיון קודם. בנות 15-16 באות לסטודיו יחד אם אמהותיהן ונהנות יחד, כך סוניה ברשאי.
בנוסף לשני כיוונים אלה ישנם עוד חוגים רבים נוספים. לולריה יוסים ישנה חגורה שחורה (דן ראשון) באייקידו שזה בפני עצמו דבר די נדיר, במיוחד כשמדובר על בלרינה, והי גם הולכת להדריך קבוצה בסטודיו. יש לציין, כי באייקידו, לאומת סוגים רבים אחרים של אומנויות לחימה, אין חשיבות מירבית לכוח פיזי ולמשקל הגוף אלה למאיומנות וחשיבה אסטרטגית מהירה. לכן אייקידו מתאים גם לאלה שלא באמת גדולים וחזקים כי הכלל הקלסי "מה שלא הולך במוח הולך בכוח" חד משמעית לא תופס בסוג לחימה זה. יתרון נוסף, במיוחד לילדים, הינו לימוד לקבל את העולם החיצון בצורה פילוסופית ולא אגרסיבית שמשתקף גם בחיי יום יום. אפשל להתחיל להתאמן כבר מגיל 6.
חוג מתיחות – בלי למתוח אף אחד – מיועד לאלה שרוצים גוף גמיש יותר. בנוסף לגמישות גם מקבלים חיזוק שרירים והמון מצב רוח טוב. מתאים גם לאלה שלא רוצים או אינם יכולים לשאת בעומסים פיזיים. לאלה שכן יכולים ואינם מפחדים מעומסים פיזיים ישנו חוג ל-"קרדיודנס" שמטרתו העיקרית הינה סיבולת לב ראיה. סוניה ברשאי מבטיחה שילוב מנצח של עבודה אירובית מאוד אינטנסיבית, מוזיקה וריקודים בסגנונות שונים לתוך חוויה ייחודית ומעניינת.
והנה מגיעות ההפתעות. חוג ייחודי ויחיד מסוגו בחיפה – ריקוד על עקבים. במסגרת החוג ולריה יוסים לא רק מלמדת הליכה נכונה בנעלי עקב אלה גם ביצוע של סוגים רבים של ריקוד. חוג זה מיועד בראש ובראשונה לכל אלה שמבלות על עקבים זמן רב במשך היום וכמובן גם לכל אחת שחושבת שנעלי עקב מתאימות לה ורוצה להרגיש בהן בנוח ובטבעיות. הפתעה נוספת זה חוג לפיטבוקס אמריקאי, שיועבר על ידי אלוף ישראל רב פעמי בבוקס. סגנון זה משלב בין בוקס לפיטנס ולמוזיקה מלהיבה. זה אומר סיבולת, כוח מתפרץ ופיתוח כל קבוצות השרירים.
על יזמי אקדמיה לריקוד "Pole & Ballet":
גב' סוניה ברשאי, חיפאית, אם לשני ילדים, בעלת תואר מאוניברסיטת חיפה. ניסיון של שמונה שנים בהדרכת חוגי ספורט וריקוד על עמוד.
גב' ולריה יוסים, חיפאית, אם לשני ילדים, בעלת תואר ממכון לכוראוגרפיה בקייב (אוקראינה), רקדנית בלט מקצועית מגיל 18, עוסקת בהוראת ריקוד מזה 27 שנים. "אני זוכרת שהיה לי מקרה של פחד אימים באיטליה. רקדנו באולם 'ארנה די ורונה' בעיר ורונה, אחד מבמות מרכזיות באיטליה כולה. הנה אנחנו עומדים בפוזת סיום ההופעה ופתאום אני מבינה שהקהל שותק לגמרי. זאת אומרת שקט מוחלט. עוברת שניה, ועוד שניה והאולם אינו מגיב. ופתאום התחיל רעש מוזר, בקטנה בהתחלה וצובר ווליום. אנשים שעמדו לצידי גם לא הבינו מה קורה. בדרך כלל יש מחיאות כפיים כלשהם, דלילים או חזקים, אבל לא כאן. והרעש המוזר ממשיך לצבור ווליום: בום – בום – בום. וברגע זה גיליתי שהאנשים באולם הם רוקעים בחזקה ברגליים. התברר שאצל איטלקים דרך קיצונית להבעת התלהבות זה לא מחיאות כפיים אלא רקיעות רגליים. והינה כל האמפיתאטרון הענקי הזה עם אקוסטיקה משגעת, מרקיע ברגליים. אני זוכרת את תחושת הפחד העוברת לתחושת אי-הבנה ורק אז הבנה שהם כולם בהתלהבות, האיטלקים האלה." כך ולריה יוסים.