"זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" (צפניה ב טו).
ביום שלישי האחרון, 20.8.2013, הפגינו פעילי מהפך בחיפה בראשות יעקוב בורובסקי הפגנה שמטרתה למחות על הבזבוז חסר התקדים לחניכת "פסל השלום" אשר הוצב בכניסה לאצטדיון החדש במבואותיה הדרומיים של חיפה.
הטקס אשר נערך והופק על ידי עיריית חיפה ומכספי הציבור היה מרגש, מרגש עד מאוד. הוא ריגש בעיקר את כל השמנא והסלתא של חיפה, אשר נראה היה לרגע כאילו נמצאים במפרץ הפרסי, באחת ממדינות הנפט העשירות.
את פעילי מהפך בחיפה ואותי הטקס לא ריגש כלל. הסגידה לפסל, יפה ומיוחד ככל שיהיה, מעלה תמיהות רבות: האם לא ניתן היה להמתין עד לחניכת האיצטדיון עצמו? האם חניכת הפסל מצדיקה הוצאה של מליוני שקלים?
הטקס מנקר העיניים מסמל יותר מכל את אטימותה של עיריית חיפה לתושביה הרבים של חיפה, אשר חיים בעזובה והזנחה בשכונות המערביות הסמוכות לפסל. לצד העושר וההדר שמסמל הפסל שבפתח איצטדיון הזהב, ניצבים בתיה הישנים, האפורים והמתקלפים של שכונת נווה דוד. מצד אחד ראוותנות, מצד שני ריח של ביוב ברחובות.
כאשר פרוייקטים חשובים לשיפוץ רחובות נדחים, כאשר ההשקעה בחינוך של חיפה היא מהנמוכות בארץ, נראה כי חשוב יותר לראש העיר לקיים חגיגות עליזות, שהרי "אני ואפסי עוד".
שאלה למר בורובסקי: אם לא היו בחירות, גם היית מפגין?
וכי למה אני שואל? משום מה לא זוכר שראיתי אותך בהפגנות קודמות למען העיר והשכונות, שנערכו לאורך השנים האחרונות. אודה אם תפרט איזה הפגנות ארגנת ו או באיזה השתתפת בקדנציה האחרונה של ראש עירנו.