ד"ר רביע שאקור, בן 31 מסכנין, חלם כל חייו להיות רופא ולהציל חיים. בתום תשע שנות לימודים בגרמניה ואוקראינה, אותן סיים בהצטיינות, היה קרוב יותר מאי פעם להגשים את חלומו. באופן טרגי, דווקא מותו הבלתי צפוי הוביל להצלת חייהן של שתי ישראליות אשר זכו לקבל את כליותיו.
הסיפור התחיל כאשר לפני כשבוע וחצי החל ד"ר שאקור לחוש בכאבים עזים בבטנו ובחזהו, וביקש מהוריו לסייע לו. במהירות הכניסו אותו בני משפחתו לרכב ופינו אותו לקופת חולים בעיר, אך בדרך הכאבים התגברו ועד שהגיעו ליעדם הרופא הצעיר איבד את הכרתו. עם הגעתם למרפאה הזעיקו בני המשפחה את אנשי הצוות שהבינו את חומרת המצב והחלו בתוך זמן קצר בהחייאה. במקביל הוזעק אמבולנס ובמשך דקות ארוכות ביצעו צוות המרפאה וצוות האמבולנס פעולות החייאה לסירוגין, כשהם משלבים מכות חשמל בטיפול. משהושג לבסוף דופק, פונה ד"ר שאקור אל בית החולים הקרוב, אך במהלך הנסיעה נאלץ הצוות להחיות אותו שוב ולחייו עדיין נשקפה סכנה.
בבית החולים עלה החשש כי מפאת מחסור בזרימת החמצן למוחו של ד"ר שאקור נגרם לו נזק מוחי. בהתייעצות שקיים הצוות בבית החולים הוחלט הוחלט להזעיק את צוות האקמו של רמב"ם ולנסות לשפר את סיכוייו לשרוד את האירוע.
מכשיר ה"אקמו" הינו סוג של מכונת לב – ריאה, אותה ניתן להפעיל לפרק זמן ממושך. במכשיר נעשה שימוש במקרים ספציפיים, וברובם קיצוניים, כאשר יש צורך לתת לליבו של החולה, או לריאותיו, זמן החלמה לצורך התאוששות. בישראל ישנם כמה מכשירי אקמו בודדים, הניתנים להעברה ממרכז רפואי למשנהו, לפי הצורך. מחלקת ניתוחי לב ברמב"ם פועלת בשיתוף פעולה עם בתי חולים שונים בארץ, ומסייעת באמצעות צוות רפואי ייעודי למטופלים הזקוקים לטיפול במכשיר. את המכשיר מפעיל צוות המיומן המטפל בטווח רחב של מטופלים, לרבות ביצוע פעולות מאתגרות המצריכות מיומנות ויכולות ספציפיות.
ד"ר צבי אדלר, מנתח לב בכיר ומי שעומד בראש צוות האקמו של בית החולים מסביר:
"לאחר שחיברנו את המטופל אל המכשיר וייצבנו את מצבו, העברנו אותו להמשך טיפול ברמב"ם. המטופל היה מחובר למכשיר במשך כמה ימים אך בחלוף הזמן הבנו כי הנזק שנגרם למוח הינו קשה והמכשיר שלמעשה מחזיק אותו בחיים לא יוכל לסייע לו מעבר לכך".
עם ההבנה שד"ר שאקור סובל למעשה ממוות מוחי, פנה צוות רמב"ם לספר את הבשורה המרה למשפחתו.
זאכי, אביו של ד"ר שאקור, משחזר את שאירע:
"הסבירו לנו את מה שקרה מבחינה רפואית ושרביע בעצם לא יוכל להתאושש מזה. באותו מעמד אמרו לנו שהמכונה הצליחה לשמר את האיברים שלו בצורה טובה ושאלו אותנו אם נסכים לשקול תרומת איברים. התייעצתי עם בני המשפחה וההחלטה התקבלה פה אחד – כן. היה ברור לנו שזה מה שרביע היה רוצה. הוא חלם להציל חיים ועכשיו הוא מת. אז רצינו שבמותו יצליח לעשות את מה שרצה לעשות בחייו".
עוד הוסיף: " אני נוצרי מאמין. אלוהים נותן ואלוהים לוקח והוא זה שעושה את הסדר והחשבון. כולנו אחים באנושות ואם אפשר לתת חיים, אז למה לא. אני תורם ומאמין שכולם צריכים לתרום למי שזקוק לזה. לתרום לבנאדם. היום אני מאוד שמח במחשבה שהבן שלי עזר לאחרים והוא חי בהם. זה מנחם אותי".
איבריו של ד"ר שאקור נתרמו לשתי נשים, בהם כליה שהושתלה ברמב"ם וכליה נוספת שהושתלה בבילינסון, וכן-מסתמי לב שהועברו אף הם לבילינסון.