בשעה שהעולם עסוק בעימות מול איראן, מתעצבת בשקט מציאות חדשה בסוריה, מציאות שעלולה להשפיע לא רק על גורל המיעוטים במדינה אלא גם על יציבותו של המזרח התיכון כולו.
היחלשות הציר האיראני, המעורבות הטורקית והחשש מחזית נוספת מול ישראל מציבים את המיעוטים בסוריה ובראשם הדרוזים, במוקד הסערה האזורית.
בתוך המציאות המורכבת המתפתחת בסוריה פועלים שחקנים מקומיים ואזוריים המבקשים למלא את החללים שנוצרו בעקבות היחלשותם של מוקדי כוח מסורתיים. אחד הבולטים שבהם הוא אחמד א־שרע, המוכר בשם אבו מוחמד אל־ג׳ולאני, הפועל בהדרגה לבסס את שליטתו באזורים שונים במדינה.
תהליך זה מתרחש בין היתר על רקע שינוי במדיניות האמריקאית כלפי הכורדים בצפון סוריה. במשך שנים היו הכורדים בני ברית מרכזיים של ארצות הברית במאבק נגד דאעש ושילמו מחיר כבד במלחמה זו. אולם כאשר האינטרסים האסטרטגיים של וושינגטון השתנו, מצאו עצמם הכורדים חשופים יותר מבחינה ביטחונית.
דווקא על רקע זה עולה הסתירה במדיניות האמריקאית. לאחר שנים שבהן נטשה את בעלי בריתה הכורדים בזירה הסורית, מבקשת כעת וושינגטון לגייס מחדש גורמים אזוריים למהלכים רחבים יותר, בין היתר בהקשר של העימות עם איראן. בעיני רבים במזרח התיכון נתפסת מדיניות זו כחוסר עקביות ואף כפגיעה באמון בעלי הברית, ששילמו מחיר כבד עבור שיתוף הפעולה עם ארצות הברית. תחושה זו מחזקת את ההערכה כי בעלי ברית של וושינגטון, עלולים להישאר לבדם ברגעי מבחן.
במקביל למהלכים אלה, ג׳ולאני מנסה לבנות לעצמו תדמית חדשה כלפי המערב. בשנים האחרונות העניק ראיונות לכלי תקשורת מערביים וניסה להציג עצמו כגורם פרגמטי, המתמקד בזירה הסורית בלבד. במסגרת זו מועברים גם מסרים עקיפים לישראל ולמערב שלפיהם לא תתאפשר התבססות של חיזבאללה או של מיליציות פרו־איראניות באזורים שבשליטתו.
עם זאת, לצד המסרים המרגיעים, קיימות הערכות כי חיזבאללה עלול לנסות לפתוח בעתיד חזית נוספת נגד ישראל מתוך שטח סוריה, במיוחד באזור הדרומי הסמוך לגבול הישראלי. עבור איראן וחיזבאללה, יצירת חזית נוספת מסוריה עשויה להוות מנוף אסטרטגי להגברת הלחץ על ישראל ולשימור השפעתם באזור.
בה בעת, ישנם דיווחים על מעבר פליטים מלבנון לתוך סוריה בעקבות המצב הביטחוני והכלכלי הקשה בלבנון. בתוך זרם זה, קיים חשש כי גורמים הקשורים למשמרות המהפכה האיראניים או למיליציות פרו־איראניות, מנסים להשתלב באוכלוסייה האזרחית ולהרחיב כך את השפעתם בזירה הסורית.
הזירה הסורית מושפעת גם ממאבקי כוח בין מדינות האזור. טורקיה ממשיכה להיות אחד הגורמים המשפיעים ביותר בצפון סוריה ומבקשת לשמר את מעמדה באזור. לפי דיווחים שונים, אנקרה אף פנתה לבריטניה בבקשה לשיתוף פעולה ביטחוני, במטרה לסכל ניסיונות לפגוע באל־שרע, דבר המעיד על חשיבותו הגוברת בזירה הסורית.
גם סעודיה עוקבת מקרוב אחר ההתפתחויות. מבחינת ריאד, היחלשותו של חיזבאללה בלבנון והפגיעה בציר האיראני, נתפסות כהתפתחות חיובית מבחינה אסטרטגית. צמצום ההשפעה האיראנית במרחב הסורי והלבנוני הוא יעד מרכזי במאבק האזורי בין המחנה הסוני לבין הציר השיעי בהובלת איראן.
בתוך כל המערך הגיאו־פוליטי המורכב הזה ניצבים גם המיעוטים בסוריה, ובראשם הקהילה הדרוזית באזור סווידא. במשך שנים ניסו הדרוזים לשמור על איזון עדין בין הכוחות השונים במדינה, אולם ההתפתחויות האחרונות מגבירות את תחושת חוסר הוודאות והחשש לעתיד.
לצד ההיבטים הביטחוניים, המצב ההומניטרי באזורי המיעוטים מדאיג במיוחד. לפי דיווחים המגיעים מהשטח, קיימים עדיין חטופים ונעדרים מקרב בני העדה הדרוזית, ובמיוחד נשים שנחטפו במהלך אירועי האלימות האחרונים. חלק מהעדויות הקשות מצביעות אף על מקרים שבהם נשים דרוזיות הועברו או נמכרו בין קבוצות חמושות, תופעה מזעזעת הממחישה את עומק המשבר האנושי באזור סווידא.
מציאות קשה זו מדגישה כי גורל הקהילה הדרוזית בסוריה אינו רק סוגיה מקומית, אלא מבחן מוסרי עבור הקהילה הבינלאומית כולה, המחויבת למנוע פגיעה במיעוטים ולפעול להגנתם.
בנוסף לכך, האוכלוסייה המקומית מתמודדת עם מחסור חמור במזון ובמצרכים בסיסיים. המצור על חלק מהאזורים מגביל את כניסת הסיוע ההומניטרי ומעמיק את המצוקה הכלכלית והחברתית.
לישראל יש עניין ישיר בהתפתחויות אלה. לאורך השנים עמדה ישראל לצד המיעוטים באזור, ובמיוחד לצד הדרוזים, מתוך הבנה כי יציבות אזורית מחייבת הגנה על קהילות פגיעות. הקשר ההיסטורי והחברתי בין הדרוזים בישראל לבין הדרוזים בסוריה מעניק לנושא זה רגישות מיוחדת, ומדיניות זו של תמיכה במיעוטים ראויה להמשך גם בעתיד.
אם הקהילה הבינלאומית תמשיך להתעלם מהמתרחש בסוריה, היא עלולה לגלות מאוחר מדי שהמשבר אינו רק גורלם של המיעוטים במדינה, אלא סכנה ממשית ליציבותו של המזרח התיכון כולו.