53 נרצחים מתחילת 2026, שניים מהם בחיפה • "מלחמה על עתיד החברה הערבית והחברה הישראלית כולה"

(חי פה) – 53 בני אדם נרצחו בחברה הערבית מאז תחילת שנת 2026. שניים מהם נורו למוות אמש (רביעי 18/2/26), בשכונת חליסה בחיפה. עוד אירוע ירי שמצטרף לרצף מדמם של מקרי רצח בעיר ובצפון בכלל ומחדד את תחושת אובדן הביטחון האישי ברחובות.

על רקע הנתונים הקשים התכנסה הבוקר חמישי (19/2/26), הנהלת מרכז השלטון המקומי לדיון חירום מיוחד עם מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דניאל לוי, במטרה לגבש צעדים מיידיים להתמודדות עם האלימות הגואה בחברה הערבית.

“אירוע חירום לאומי”

הדיון נערך בהשתתפות סגל הפיקוד הבכיר של המשטרה ולמעלה מ-100 ראשי רשויות מכלל המגזרים. ראשי הרשויות הערביות הציגו תמונת מצב קשה של פגיעה יומיומית באזרחים חפים מפשע, המשלמים מחיר דמים כבד.

יו"ר מרכז השלטון המקומי, חיים ביבס, הגדיר את המצב כ"אירוע חירום לאומי": “53 נרצחים מתחילת שנת 2026, הם עדות לכך שנדרש שינוי משמעותי ושילוב זרועות הדוק מאי פעם בין המשטרה לשטח. האלימות הזו היא טרור לכל דבר, אלו ארגוני פשיעה שמתנהגים כמו מדינה בתוך מדינה. פנינו לראש הממשלה בדרישה להפעיל את כל האמצעים, כולל יכולות השב"כ, לפירוק הארגונים וחיסול התשתיות הכלכליות שלהם”.

מאזן גנאים, יו"ר פורום ראשי הרשויות הערביות וראש עיריית סח'נין, תיאר את תחושת החירום ביישובים הערביים: “אנחנו רוצים שכולם יבינו שזו שותפות גורל. המהנדס, הרופאה, המורה כולם רוצים לחזור הביתה בשלום. הזוי שזו הבקשה היחידה שיש לנו כרגע”.

המשטרה: “מלחמה חסרת פשרות”

מפכ"ל המשטרה, רנ"צ דניאל לוי, הדגיש כי המשטרה מצויה ב"לחימה נחושה, רציפה וחסרת פשרות" בפשיעה בחברה הערבית, עד להקרסת ארגוני הפשיעה ופירוק תשתיות הנשק הבלתי חוקי. לדבריו, הונחו כלל מחוזות המשטרה להפעיל את מלוא העוצמה יחידות מיוחדות, מודיעין, חקירות איכותיות ומבצעים גלויים וסמויים, כדי לפגוע בראשי הארגונים ובמי שמממן ומפעיל אותם. “זו מלחמה על חיי אדם, על המשפחות, על הילדים, ועל עתיד החברה הערבית והחברה הישראלית כולה”, אמר.

בין הצעדים שנדונו: תגבור נוכחות משטרתית וסיורים במוקדי חיכוך, מבצעים לאומיים להחרמת נשק בלתי חוקי, הרחבת השימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים והעלאת אחוזי הפענוח. כן הודגש הצורך בהגברת ההסברה לציבור בדבר חשיבות הדיווח למשטרה והימנעות מלקיחת החוק לידיים.

חיפה מדממת

שני הנרצחים בחליסה, מצטרפים לשורת מקרי רצח בעיר בשנים האחרונות. מציאות שמערערת את תחושת הביטחון של תושבי חיפה.

מעיריית חיפה נמסר בתגובה:

ראשית, יובהר, כי עבירות פליליות ובכלל זה עבירות פשיעה חמורות, מצויות באחריות ובטיפול משטרת ישראל. עיריית חיפה פועלת בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה ומסייעת לה ככל הנדרש במסגרת סמכויותיה.

עיריית חיפה מפעילה מערך רחב של אמצעים לחיזוק תחושת הביטחון במרחב הציבורי ולצמצום תופעות עבריינות. ברחבי העיר פרוסות למעלה מ-600 מצלמות אבטחה עירוניות, הממוקמות בגנים ובפארקים ציבוריים, במוקדי שהייה הומי אדם ובמרחבים ציבוריים מרכזיים, בהם מתחם סירקין, שוק תלפיות, פארקים ציבוריים ואזורים נוספים.

מערך המצלמות העירוני מחובר למוקד המבצעי של עיריית חיפה, והמצלמות מצוידות ביכולות אנליטיות מתקדמות לזיהוי אוטומטי של פעילות חריגה, לצורך תגובה מהירה ותיאום עם גורמי האכיפה הרלוונטיים.

לצד זאת, פועלת בחיפה יחידת “עוז”, אשר מבצעת סיורים יזומים לאורך כל שעות היום והלילה באזורים שהוגדרו כבעלי צורך בפעילות ממוקדת, ובהם הדר, העיר התחתית, שכונת חליסה ונווה שאנן. בשאר אזורי העיר מתקיימת פעילות יזומה וכן מענה לקריאות אגף האכיפה העירוני, באמצעות סיורים רגליים ורכובים. העירייה תמשיך לפעול, בשיתוף משטרת ישראל וכלל גורמי האכיפה, לחיזוק הביטחון האישי של תושבי חיפה".

התגובה מסודרת. המצלמות פרוסות. הסיורים מתבצעים. אבל בשטח, אנשים ממשיכים להירצח.

הדו"ח שנעלם

מעבר לטרגדיות האישיות ולדיון החירום, עולה שאלה מטרידה נוספת: מדוע משטרת ישראל לא פרסמה זה שנתיים דו"ח שנתי מקיף על פעילותה ונתוני הפשיעה?

מאז קום המדינה מפרסמת המשטרה דו"ח שנתי מסכם הכולל נתוני פשיעה, מגמות, פילוחים גיאוגרפיים, נתוני אכיפה, כתבי אישום ותפיסות אמל"ח. אלא שהשנתון לשנת 2024 לא פורסם ואנו כבר בפברואר 2026. גם דו"ח 2025 טרם פורסם, אם כי כאן ניתן לטעון כי טרם חלף זמן מספק.

היעדרו של דו"ח 2024 מעורר תהיות: האם מדובר בעיכוב טכני? במחסור בכוח אדם? או בהחלטה שלא לחשוף את התמונה המלאה דווקא בשנים שבהן הביקורת הציבורית על תפקוד המשטרה גוברת?

נכון, המשטרה מפרסמת נתונים באתר הממשלתי אך מדובר בקבצים גולמיים ומורכבים, שאינם מהווים תחליף לדו"ח מסכם, נגיש ובהיר לציבור. דו"ח שנתי איננו רק טבלת אקסל. הוא מסמך מדיניות. הוא אמירה ציבורית. הוא אחריות.

בין סטטיסטיקה לחיים עצמם

מאחורי כל מספר עומדת משפחה. מאחורי כל דו"ח שלא מתפרסם עומדת תחושה ציבורית של חוסר אמון. כאשר נתוני הפשיעה מטפסים, כאשר כלי נשק בלתי חוקיים זורמים ברחובות, וכאשר 53 בני אדם כבר איבדו את חייהם מתחילת השנה, הציבור זכאי לדעת: כמה תיקים נפתחו? כמה פוענחו? כמה כתבי אישום הוגשו? היכן מתמקדות התופעות? ומה באמת נעשה כדי לבלום אותן?

חיפה, כמו ערים רבות בישראל, מבקשת פשוט לחיות. לגדל ילדים בלי לחשוש מירי לילי. לפתוח עסקים בלי לשלם דמי חסות. לשבת בגינה ציבורית בלי לחשוב על הכותרת הבאה. אבל עד שלא תוצג התמונה המלאה השאלות ימשיכו להדהד. והמספרים? הם לא מחכים לדו"ח.

מהמשטרה טרם נמסרה תגובה.