חיפה – טעם של פעם • מנהגים ואירועים מן העבר

עניינים שוטפים…

דצמבר: דברי ראש העיר בפתיחת הישיבה של מועצת העירייה בעקבות הסופה והשיטפון שבא בעקבותיה: יחד עם כוחות משטרה וצבא עלה בידי העירייה למנוע לפחות אסונות בנפש. מהסערה ומהשיטפון נפגעו כל השכונות במחוז. ראש העיר ציין בסיפוק רב את ההתגייסות ואת רוח ההתנדבות ששררה החל ממהנדסי העירייה, מנהלי העבודה, הפועלים, הפקידים וגם נשים.

עוד ציין ראש העיר שהנזקים שנגרמו היו רציניים. כבישים ניזוקו, בתי מלאכה, מחסנים וגם בתי-חרושת. העירייה הייתה פעילה 24 שעות ביממה בזמן זה. מהנדסי העירייה הצליחו למצוא פתרון מהיר להורדת המים מהכבישים ומאזור השיטפונות. היה גם צורך להעביר משפחות מבתיהן. המסקנות: יש הכרח לדאוג במהירות האפשרית לשיכון משפחות רבות.

בעקבות דברי ראש העיר, אמרה חברת מועצה שהטרגדיה שעברה על התושבים לא מאפשרת להסתפק בהודעת ראש העיר. היא ציינה שראש העיר והמוסדות המתאימים היו צריכים לטפל בדבר עוד לפני האסון.

כל מה שתואר לעיל לקוח מפרוטוקול ישיבת מועצת עיריית חיפה מחודש דצמבר 1951. ראש העיר הוא אבא חושי, וחברת המועצה היא צילה עירם מן הסיעה הקומוניסטית.

ומי היו הסובלים? תושבי המעברות במחוז חיפה. בדונים ואוהלים עפו ברוח ועשרות משפחות פונו מהם. ומיהם המוסדות שהיטו שכם וסייעו בפינוי התושבים המסכנים הרבים? נמל חיפה, סולל-בונה, בתי הזיקוק, חברת החשמל, בית-החרושת "שמן" ועוד ועוד. חיפה האדומה או לא חיפה האדומה?

פרוטוקול הישיבה נמצא בארכיון העיר חיפה. ותודה לגרשון שי, איש הארכיון. 

פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה

(המתורגמן סאקיני במחזה "בית התה של ירח אוגוסט")

שאילתא לראש העיר אבא חושי, נובמבר 1951: האדון מאלי מהסיעה הדתית במועצת העירייה קובל על כי בחיפה גדל והולך מספר ההצגות שמועלות בשבת, מה שלא קיים בכל הארץ. והוא מוסיף: "התרבו מאוד ההצגות באידיש, שערכן התרבותי מפוקפק ביותר, אם לומר בלשון נקייה. די להזכיר הצגות שהשם שלהן מעיד עליהן: "אמויד אברען", "ציפקה פייאר","יענקל פון גליצייה", "די רומניין חפונה" וכו' וכו'. וגם אלה נערכות על פי רוב בשבתות.

"זהו כנראה הנכס והמזון התרבותי והחינוכי שאנו מקנים ומלעיטים לנוער שלנו ולעולים החדשים ביום השבת. מיותר להרבות בדברים כי כדי ביזיון וקצף. 

"אני שואל את כבוד ראש העיר מה בדעתו לעשות כדי להפסיק את ההצגות בשבת? מה בדעתו לעשות כדי להפסיק את ההצגות המפוקפקות הנ"ל בכללן?"

ומשיב אבא חושי: "המחלקה לפיקוח על חוקי-עזר עירוניים תצטרך להקפיד על כך שחוק שמירת יום המנוחה יוגשם. בעיה יותר חמורה היא בעיית הלהקות המציגות באידיש. גם הלהקות וגם הנושאים, וכן תוכן ההצגות האלו וסגנונן, מפוקפקים. יהיה כנראה צורך בעיבוד חוק מיוחד להסדרת העניין הרציני הזה. עד חקיקת חוק מתאים יהיה צורך לאחוז באמצעים מתאימים למניעת הצגות מסוג זה בעתיד". 

עד כאן השאילתא והתשובה. נראה כי הממסד החיפני של שנות ה-50 במאה שעברה דגל בצנזורה על מחזות.                               

"ילד מגיל 3 צריך כרטיס"   

להשאיר את הבמה, תרתי משמע, רק לנציג הסיעה הדתית, זה לא נאה. על כן הזדרזה חברת הסיעה הקומוניסטית במועצת עיריית חיפה, צילה עירם, והגישה אף היא שאילתא לראש העיר. מה שעניין אותה הוא הדאגה לנפשות ילדינו. וכך היא כתבה: "זה זמן רב כבר שהשתרש גם בעירנו המנהג שהורים לוקחים איתם ילדים לבתי-קולנוע, ואף מרשים להם ללכת לבד לכל מיני סרטי קולנוע.

"הדבר הפך כבר לכל כך מובן מאליו, שליד קופות בתי-הקולנוע אפילו מתפרסמת הודעה: 'ילד בגיל 3 צריך לקנות כרטיס'. ומאידך, הארץ מוצפת בזמן האחרון עם סרטים אמריקאיים קלוקלים, המטפלים בכל מיני נושאים קרימינליים, פורנוגרפיים, גניבות, רצח, שחיתות וכיוצא באלה".

(אפשר להבין את נציגת הסיעה הקומוניסטית. סוף סוף לא מדובר בסרטים תוצרת ברית-המועצות).

מראש העירייה ביקשה צילה עירם לדעת מה בדעתו ובדעת הנהלת העירייה לעשות כדי לתקן את המצב הקיים בשטח. זאת כדי למנוע, ככה היא טענה, השפעה בלתי מוסרית על הנוער שלנו, ובאותו זמן לספק את צרכיו האמיתיים בתחום התרבות והאומנות.

אבא חושי השיב בקצרה: "קיימת בממשלה מועצת ביקורת על סרטי הקולנוע, ורק בסמכותה … לקבוע את הסרטים הראויים להצגה בכלל, ולילדים ולנוער, בפרט. עוד לפני חודשים אחדים הפנינו את תשומת לב המוסדות הממשלתיים בעלי הסמכות, על המצב הבלתי תקין, השורר בשטח זה".