הָאוֹיֵב שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ • שיר

הָאוֹיֵב שֶׁבְּקִרְבֵּנוּ הוּא אַכְזָר שֶׁבָּאוֹיְבִים.
מְחַסֵּל הוּא אֶת עַצְמֵנוּ; וּבָהֶם גַּם אוֹהֲבִים.
אֵין לוֹ גְּבוּל, לֹא אַסְטְרָטֶגְיָה. אֵין סְלִיחָה וּמְחִלּוֹת.
מִתְחַפֵּר הוּא בְּתוֹכֵנוּ, בְּעוֹרְקֵי הַמְּחִילוֹת.

מָה הַנֶּשֶׁק בּוֹ יוֹרֶה הוּא וּפוֹגֵעַ "בּוּל פְּגִיעָה"?
הוּא יוֹרֶה מִלִּים בְּקֶצֶב וּלְלֹא כָּל רְגִיעָה.
כָּךְ חוֹדֵר הוּא לְגוּפֵנוּ, אֶל עִמְקֵי כָּל חֲלָלָיו.
הוּא שְׁבוּיִים אֵינוֹ לוֹקֵחַ, וְרַבִּים הֵם חֲלָלָיו.

הָאוֹיֵב שֶׁבְּתוֹכֵנוּ גַּם חֲסַר כֹּל רַחֲמִים.
חַיָּלָיו שְׁטוּפֵי הַכַּעַס גַּם טִפְּשִׁים, גַּם חֲכָמִים –
הֵם יוֹרִים כָּךְ לְכָל עֵבֶר וּפוֹגְעִים גַּם בְּעַצְמָם.
בְּלִבָּם הֵיטֵב יוֹדְעִים גַּם כִּי פּוֹגְעִים רַק בְּעַמָּם.

וּמִמּוּל צוֹפֶה בְּלַהַט הָאוֹיֵב הָאֲמִתִּי.
הוּא מַמְתִּין בְּעֶמְדוֹתָיו וּמְחַכֶּה רַק לְמוֹתִי.
וַאֲנִי, בִּמְלוֹא הַסָּכָל עִם רִבּוֹא הַדּוֹמְמִים
מַגִּישִׁים בְּאִוַּלְתֵּנוּ הָרַבָּה מַגַּשׁ דָּמִים.