קדמוניות הדת
כל התרבויות האנושיות שנחקרו, ללא יוצא מן הכלל, החזיקו באמונה דתית על טבעית. לאורך ההיסטוריה, האמינו מרבית בני האדם בדת כזאת או אחרת.
החילוניות וחוסר האמונה באל חיצוני שמשפיע על חיינו, הן תופעות חדשות של 500 השנים האחרונות. עליית החילוניות חופפת לעליית קרנו של המדע, ולצעדים הגדולים שעשה האדם בהבנת סביבתו בעזרת הכלים שסיפק לו המדע.
השפעת המדע על הדת
המדע סיפק הסברים רציונליים במקומות בהם פנתה הדת אל העל טבעי. תופעות שאנשים תפסו כעל טבעיות ומיסטיות, וכתוצרים של פעילות מסתורית של אלים, החלו להיות מוסברות בעזרת כלים מדעיים. כאשר החלו אנשים להפנים שניתן לתת הסברים רציונליים לחידות שמעמיד בפנינו העולם, נחלש מאוד את מעמדן של האמונות העל טבעיות – הדתות.
מספר דוגמאות מובהקות למקומות בו דחק המדע את הדת וסיפק הסברים רציונליים במקומות בו פנתה הדת אל העל טבעי:
- באסטרונומיה, ההבנה שכדור הארץ איננו מרכז העולם והוא מסתובב סביב השמש, פגעה באמונות הדתיות הרווחות. התיאוריות הללו יצרו פאניקה של ממש בכנסייה הנוצרית. הדבר עלה למספר אסטרונומים (גלילאו גליליי, ג'ורדנו ברונו ועוד) ביוקר ולפעמים גם במוות בייסורים.
- תורת האבולוציה של דרווין נתנה הסבר רציונלי להתפתחות המינים. תורה זאת עמדה בסתירה גמורה לסיפורי הבריאה, ונטלה מאלוהים כוחות שיוחסו לו עד אז.
תורת האבולוציה כבר מזמן לא נתפסת ע"י המדענים כ"תיאוריה" בלבד. כל הממצאים שהתגלו מיום הצגתה ועד היום רק מאששים ומחזקים אותה. למרות זאת, מתקשות הדתות גם היום להתמודד עם התורה הזאת.
- התפתחות הפיסיקה מימי ניוטון, הגבילה את היכולת לטעון להתערבות של גורמים על טבעיים בעולמנו.
- הגיאולוגיה השתמשה בכלים שהעמידה לרשותה הפיסיקה, וגילתה את גילם של כדור הארץ והיקום. התגליות הללו עומדות בסתירה לאמונות הדתיות על בריאת העולם.
דתות במגננה
כל אלה העמידו את הדתות במגננה. חלקן זרמו עם רוח הזמן ומצאו דרכים ליישב חלק מן הסתירות. חלקן ממשיכות להילחם בחלק מן התורות המדעיות עד ימינו. הסניפים הרדיקליים של הדתות אף הכריזו על מלחמה ב"מודרניות" ופנו לפונדמנטליזם קיצוני. ב-1925, בדייטון, טנסי, עמד למשפט ג'ון סקופס, מורה בית ספר שלימד אבולוציה. הוא עשה זאת בניגוד לחוק מדינה שאסר ללמד כל דבר שסותר את הכתוב בכתבי הקודש.
המשפט שזכה לשם "משפט הקופים" מסמל עד היום את האבסורד במאבק הפונדמנטליזם במדע ובקידמה.
מיסיונריות
ניתן לחלק דתות למיסיונריות ולכאלה שאינן מיסיונריות. דת מיסיונרית (נצרות, איסלם,…) גורסת שחשוב להפיץ את הבשורה שלה מעבר לקהילת המאמינים הקיימת. דתות אלה מנסות להגדיל את קהילת המאמינים שלהן עד כמה שאפשר.
בדתות מיסיונריות יש פוטנציאל עצום של נזק וסכנה, בפרט כאשר הן מכילות אלמנטים שאינם מהססים לפעול באלימות כדי להפיץ אותן. הנצרות הייתה כזאת במשך יותר מ-1,000 שנים, והאיסלם הוא עדיין כזה. דת לא מיסיונרית (יהדות, הדת הדרוזית,… ) רואה בעצמה מעין מועדון סגור שמחזיק באמונה ייחודית, ואין לה עניין בקבלה מסיבית של חברים נוספים. מעצם הגדרתן, פוטנציאל הנזק הגלובלי של דתות לא מיסיונריות הוא קטן.
מיסיונריות פנימית
מיסיונריות פנימית מתאפיינת במאמץ להגביר את המודעות הדתית בתוך הציבור בו פועלת הדת. כל הדתות המאופיינות במיסיונריות "חיצונית" מקיימות גם מיסיונריות "פנימית". באופן זה עלו על המוקד ונענשו בצורות שונות ומשונות נוצרים בתקופה האלימה של הנצרות, ובאופן זה נכפים באיום קודי לבוש במדינות מוסלמיות, ומוסלמי שממיר את דתו דינו מוות.
המיסיונריות הפנימית קיימת גם בדתות שאינן מיסיונריות "חיצוניות", ומה שקורה היום לדת היהודית במדינת ישראל הוא דוגמא לכך.
אנשים ודתות
נהוג לחלק את רמת האמונה הדתית של אנשים לקטיגוריות הבאות:
- תאיסטים (דתיים) – מאמינים בקיום אל שברא את העולם ושמשפיע על חייהם ישירות (השגחה פרטית), ומקפידים על מילוי מערכת חוקים, שלהבנתם אותו אל דורש מהם.
- דאיסטים – מאמינים בקיומו של אל שברא את העולם, אך אינם מייחסים לו השפעה כלשהי על העולם ועל בני האדם מאז הבריאה ורואים את התגלותו בעולם הטבע בלבד.
- אגנוסטים – טוענים שלא ניתן לומר על דת כזאת או אחרת שהיא תקפה או שאיננה תקפה ללא תמיכה אמפירית. ללא תמיכה כזאת, טוענים האגנוסטים, לא ניתן לדעת דבר על קיום האל. קרל פופר, אולי גדול הפילוסופים של המדע, הגדיר את עצמו כאגנוסט. אגנוסט אינו שולל את קיום האל, אבל הוא מייחס לקיומו הסתברות דומה לזאת שהוא מייחס לקיומם של פיות וערפדים או לקיומו של זיאוס (יופיטר) מלך האלים המיתולוגי.
- אתאיסטים – אנשים שאינם מאמינים בקיומו של אל ובעקרונות הדת. באופן מעט אירוני ניתן לומר שלמעשה כל התאיסטים הם אתאיסטים ביחס לכל הדתות הקיימות, פרט לזאת הספציפית שלהם.
- "חילוני" הוא מי שאינו מקבל עליו בחיי היומיום פרדיגמות וקוד התנהגות של שום דת. החילונים כוללים את האתאיסטים, הדאיסטים והאגנוסטים.
עד כאן המבוא הכללי והבהרת המושגים בהם נשתמש בהמשך. בפרקים הבאים נדון בערכים שמביאה הדת לחיינו ובתועלות שהאדם והחברה מפיקים ממנה, לצד הנזקים שהיא מביאה עליהם.
הריאלי זנח את החינוך לאמונה דתית יהודית עליה הקפיד בירם.
ככה נוצר דור מפלצתי מנותק משורשיו ועל רקע זה תיקראו את הטקסט הזה. בלי שורשים אי אפשר להצמיח כלום, אולי מלבד מאמרים אנטי דתיים שמבטאים שנאה פנימית לדתם במסווה של טקסט פסאדו-אקדמי. וכל זה יומיים לאחר יום השואה!!!!
מאמר מעניין יורם, אבל חשוב להבדיל בין אמונה דתית (שלחדשנות ולמדע יש עליה השפעה מזערית) לבין ה"פוליטיקה של הדת", לה אפשר לשייך את כל החוליים כגון מיסיונריות, חרדיות (החשש מפני החדשנות) וכדומה.
עם כל הכבוד למדע, עדיין רב הנסתר על הגלוי, והחרדה האנושית מפני הלא נודע קיימת ותתקיים לעד. האמונה הדתית בבורא עולם אליו אפשר לפנות בעת צרה, היא תרופה חיונית לנפש האדם, והתפילה לאל תמיד תהיה בבחינת…"אם לא יועיל, לפחות לא יזיק".