הדפיקה הארורה • דוד שחר

שקט הס דממה,
צלצול של הקפצה.
תגיע מיד ליחידה.

פורשים במיומנות את החמ"ל,
מתפללים לבורא שלא נופעל.
אט אט מגיעים כולם,
מוכנים דרוכים הכל מושלם.

אלינור מנווטת ביד רמה,
אשר עומד כעזר כנגדה,
ספי מפקד על כל החבורה,
זירת צפון מוכנה למלחמה.

צלצול ראשון כולנו בחרדה,
מיד נכנסים למוד הפעלה,
משל"ט קולט את הנתונים,
מנהל אירוע נובר בפרטים,
מונית מוזעקת אל הזירה,
המודיעים כבר דרוכים למשימה,
תוך דקה מתבהרת התמונה.

מקבלים כתובת וענף משפחה,
מספר שלוש מאתר את הדירה,
חמ"ל מאשרים לנו כניסה,
מד"א נמצא בסמטה הקרובה,
בחרדת קודש נוקשים בדירה.

מביאים את הבשורה המרה,
שתשנה את כל מה שהיה,
מציאות מרה קשה שחורה,
אובדן (שכול) בלתי נתפס במחשבה,
זו לא תהייה אותה משפחה.

כן זו העבודה שלנו,
המשימה להיות איוב של הצבא,
רגישים, מכילים, מקצוענים ומחבקים.
עם כוחות נפש בלתי רגילים.

לתת מידע אמין ונכון,
על מה שהיה ואירע,
שוב אין דרך חזרה.
היושב במרומים תן לנו כוח בבקשה,
לעמוד כהלכה בזאת המשימה.

מכאן נישא תפילה ובקשה