איריס אסא מנהריה, אסנת ואתורי מנטועה וטל מנור מכרם מהר"ל הן חלק מעשרות מתנדבי קבוצת "עמל ומעבר" שהגיעו לבתי המלון בהם לנים ילדי המפונים. הן מדריכות אותם כיצד להימנע מטראומות וחרדות באמצעות ה"סטראט אפ" הישראלי, בובת כלב עם עיניים עצובות, שגורמת דווקא לילד לטפל בה.
בובת ״חיבוקי״ שתעזור לילדים המפונים
איריס אסא מנהריה, אסנת ואתורי מנטועה וטל מנור מכרם מהר"ל, הן שלוש מתוך קבוצה של עשרות מתנדבים שיצאו למלונות בעוטף עזה ואילת כדי לטפל בילדים שפונו ונמצאים בהם. הטיפול נעשה בסדנה מיוחדת באמצעות הסטארט הישראלי, בובת "חיבוקי", בובת כלב עם עיניים עצובות וידיים ארוכות.
הנהלת קבוצת "עמל ומעבר", שקבעה שבימי המלחמה יש חשיבות עליונה לטיפול בטראומות ובחרדות בקרב הילדים, אפשרה לעשרות מעובדיה להתגייס בהתנדבות ולהעביר סדנאות לילדי המפונים במלונות. עד כה הם נפגשו עם יותר מאלפיים ילדים והפגישות יימשכו גם בשבועות הבאים.
בובה אידאלית לטיפול בילדים שיטפלו בה
את בובת "חיבוקי", ה"סטארט אפ" הישראלי, פיתח הפסיכולוג הראשי של קבוצת "עמל ומעבר", הד"ר שי חן גל, בשיתוף פרופ' אבי שדה, עוד בימי מלחמת לבנון השנייה. "גיליתי בובה שאף אחד לא רצה כי היא עצובה מדי, והבנתי מייד שהיא אידאלית לטיפול בילדים שיטפלו בה, ולא היא בהם", מסביר ד"ר חן גל.
הרגיע מאות אלפי ילדים ברחבי העולם
אחרי מלחמת לבנון השנייה, בפרויקט משותף של משרד החינוך ואשלים, הרגיעה וטיפלה בובת "חיבוקי" את ילדי הצפון, בצוק איתן את ילדי העוטף והדרום ואת ילדי יפן לאחר הצונאמי.
בהמשך הצוותים של עמל ומעבר הובילו התערבות עם עשרות אלפי ילדים באוקראינה וגם בדרום מזרח תורכיה, לאחר רעידת האדמה. ועכשיו היא חוזרת במטרה להרגיע את המפונים מהדרום והצפון. עד כה הרגיעה הבובה, שהוכחה מדעית כיחידה המרגיעה בטווח קצר ילדים בגילאי 7 עד 13 שסובלים מחרדות וטראומות, כ 150 אלף ילדים ברחבי העולם.
איריס אסא, שבימים כתיקונם עובדת כמובילת מרחב צפון בחטיבת טיפולי הבית של "עמל ומעבר", מספרת שבימים אלה היא נדדה למרכז, על מנת להיות בטווח של דקה וחצי כדי להיכנס לממ"ד, במקום 15 שניות ביישובי הצפון.
כך היא מספרת:
הימים האלו עם המפונים בים המלח היו ימים מרגשים עצובים, ובעיקר יחרטו לנצח בליבי. היו המון סיפורים, וגם הקטנים שבהם הביעו עולם מלא. ילדה חמודה ביקשה להתחלף איתי בחיבוקי כי שלי נראה שמח יותר, ואפשר היה להבין למה זה מה שהיא חושבת בימים שכאלה. ילדה אחרת ממש עשתה איתנו משא ומתן, האם לקחת את חיבוקי כי הוא עצוב וזה קשה לה, ובסוף החליטה לקחת אותו. היה עוד ילד שהסביר שחיבוקי עצוב כי הוא מחפש חברים שמחים. כל משפט כזה קיבל משמעות ענקית בימים האלה.
טל מנור מכרם מהר"ל בצפון, העובדת ביום יום כמטפלת רגשית במים בילדים ומבוגרים, הצטרפה בשמחה לסיירת חיבוקי:
באחד ממלונות ים המלח, חיכינו בגן שיחלקו אותנו לקבוצות. בזמן ההמתנה, שמתי לב לילד שנראה בבירור שנמצא על הרצף האוטיסטי. ניגשתי אליו ונתתי לו את חיבוקי, הוא מיד כרך אותו סביב הצוואר ונשען עליו עם הראש. הוא נשכב עליי, שם ראש על הברך שלי ופשוט ליטפתי אותו כמה דקות ארוכות. לפעמים, גם בלי מילים – חיבוקי פשוט נותן רוגע.
אסנת ואתורי, תושבת נטועה שבגבול הצפוני, פונתה מביתה. אסנת היא אמא לשני חיילי מילואים ולילדה בת 7 שחיבוקי עזר לה:
אני רואה את הפלאים שהבובה הזו עושה ומתרגשת ממש.