קולנוע עממי, השם קסום, קולנוע קטן של העם בשכונת נווה-שאנן העממית, בה חיים אנשים טובים שעובדים בכל מיני מלאכות. זו שכונה גם חילונית, עם מעט ברים ובתי קפה ועם זאת, יש בה גם בתי כנסת וישיבות – זו שכונה המייצגת את חיפה השפויה, כזו, כמו שהייתה יהדות פולין הגדולה, לפני המלחמה. "חייה ותן לחיות" – החילונים חופשיים ומכבדים את שכניהם הדתיים והדתיים מבינים שהתורה היא במקום הראשון, אך אי אפשר להטיל אותה על אחרים בכוח הסחטנות הפוליטית.
כך גם הקולנוע החמוד הזה, שיש בו קפיטריה עם לאווצה הפוכה, פרצלים ומשקה תפוחים חם וצוות מסביר פנים. באולם אתה פוגש אנשים שאתה מכיר מנסיבות שונות של חייך – חוויה ש'בתי החרושת לקולנוע' הסואנים בקניונים, אינם יכולים לספק, עם האווירה הסינטטית שלהם, רמקולי הענק, מזגני הכפור וסרטי האלימות שהופקו בגרפיקה ממוחשבת – הרעש יכול להרוג את הצופה ולעורר את הנרצחים על המסך.
קולנוע עממי חסר… כאשר אתה מגיע אליו, יש לך בחירה בין שני סרטים טובים, אשר יתחלפו, בעוד שעתיים, לעוד שני סרטים טובים אחרים. לעומת זאת, ב"עולם הסרט" אתה בקושי מוצא סרט אחד טוב מתוך עשרים גרועים…
מתגעגעים לחוויה הזאת, הרי אנחנו, המבוגרים של חיפה, זוכרים איך נוצרה הזוגיות אצלנו. היינו מזמינים צעירה ראויה לסרט ולעוד סרט, מחזיקים ידיים או לא, עם בת הזוג… אחרי כמה פיסות חמד הוליוודיות, הצלחנו אפילו להתחבק, בחושך, בשורה האחרונה.
חלף עם הרוח? ואולי עוד יחזרו הימים היפים ונפסיק עם הזימ-זום הזה מהמסך המרצד ועצבנותו של העכבר האלחוטי…
חיפה ימי הסגר, ינואר 2021
אכן כן. קולנוע נחמד אינטימי שבדרך כלל סרטי איכות עם קהל איכות. אפשר לבוא גם בנעלי בית.
אלי זיידן תודה רבה. הלוואי והסגר יגמר במהרה.
ולחיפאים הותיקים זכורים לטוב : דומינו מריון הוותיק מכולם הדר שעובר בימים אלה שינויים מסיביים
קוראים יקרים, ריגשתם אותי, איך נכתבה הכתבה: הכל סגור ולכן נסעתי לקנות קפוצ'ינו ב: UNICO שהוא מפעל קטן לקפה איכותי, ישבתי עם כוס הנייר וחכיתי לחברים שלי, ואז נזכרתי בקולנוע הקסום הזה ומייד כתבתי את זכרונותי לתוך אפליקציית הוואטסאפ, לאחר מכן בבית ערכתי זאת קצת ואחרי הסוסים מסויימים שלחתי לחברים הנחמדים מ"חי-פה".
אוסיף עוד זכרון אחד – לפני כ-40 שנה התקיימו הצגות ילדים בקולנוע עממי. לקחתי את בתי הקטנה וישבנו בשורה הראשונה ממש במעבר. הופיעה להקה בשםם "האחים והאחיות" בהצגה מוסיקלית בשם "שובי-דובי", כל השירים נכתבו ע"י גידי קורן שהוא רופא ועזב מזמן את הארץ. אחד הזמריפ-שחקנים היה לבוש בפרווה של דוב, בשיא ההצגה ה"דוב" ירד אל הילדים הוא התעלק עליי ואמר למיקרוםון "אדוני אתה אוהב דבש?" הבת הקטנה נבהלה מאוד והתחילה לבכות, ואני התחלתי להרגיעה…
ועוד: יש בחיפה מבנה נטוש של קולנוע "מוריה". גם זה היה קולנוע שכונתי נהדר, חבל שעומד בשממונו.
שלכם, נפתלי
מרגש.כל כך מדויק.היו גם הצגות בית ספר שם לפעמים.היינו הולכים לאותו סרט כמה פעמים.הקולנוע של ילדותנו ונעורינו והשכונה הנפלאה בה גדלנו.מתגעגעת.
באמת געגוע לבית קולנוע של פעם, לסרטים איכותיים, לקפה והפרצל מחיטה מלאה באוירה שלוה ומקרבת.הקצב והשקט מתאימים לנו, בניגוד לכל מה שקורה במדיה ובזומים למיניהם..מחכים לפתיחה מחדש.
אחלה נפתלי. אהבתי…
געגועים לתקופה רחוקה בה היינו צעירים
תקופה של. טיולים אופנים משחקים בחוץ
חבריםם בחצר תנועת נוער. וסרטים בקולנוע
נתחלת שדורי טלויזיה וטלפון קווי בקושי
לנפתלי. אזכור לטובה חוג אלקטרוניקה טלויזיה בבית רוטנברג אליו הייתי מגיע באופניים יחד עם חבר טוב ז"ל.
בית קולנוע של פעם, עם שלווה ואווירה קסומה, כדי לברוח המרתון היום יומי הייתי מגיעה לקולנוע הקטן והמזמין ונהנת לי , מגיעה לפני כדי להנות מהקפה והמאפה.
עדיין זוכר כל שנה ביום השואה מגיעים לראות את המכה ה 81 בקולונוע עממי שהיה היחיד בנווה שאנן, עוד לפני שחילקו אותו לשני אולמות..
למיטב זכרוני זה היה ב-1966 כשראיתי את אריק איינשטיין בהופעה בקולנוע עממי. ואני התרגשתי באופן היסטרי כמו שבת טיפש עשרה יודעת.
מאוחר יותר היה הקולנוע מקום המפלט והאתנחתא בתקופת המלחיצה של בחינות הבגרות.
ולאורך השנים זה היה המקום בו יכולתי לצפות בשניים ושלושה סרטים ביום.
געגוע לסינמה פרדיסו שלי.
חבל על הקולנוע כך גם לפנסיונרים ביום שלישי ב10 שקל כרטיס והצגת תעודת וותיק לא היה לאן ללכת .כתושב נווט שאנן
אכן.עתוב לראות בית קולנוע סגור. אולי הבקרוב יהיה באמת בקרוב. אמן.
מקווה שיחזור מעמד.מקום תרבותי ואכותי
חסר מאד מאד
להנהלת הקולנוע, לפני שפותחים את הקולנוע שוב, נא לשנות את מיספור האולמות:
בצד שמאל אולם מספר- 1, ובצד ימין אולם מספר- 2.
כך זה במתמטיקה, משמאל לימין ולא הפוך!!!
ביקשתי זאת בעבר כי זה האינסטינקט הראשוני בכדי לאתר את האולם שבו מוקרן הסרק שלו נקנה הכרטיס, ועד היום, דבר אל הקירות!
אנא העבודה לכך בשינוי השילוט, ממש שולית!!!
לגמרי חסר. כתבה חמודה על בית קולנוע חמוד ממזמן ..כשהיינו ילדים..
אחד הזכרונות הראשונים שלי זו הופעתה של חוה אלברשטיין בקולנוע עממי. פעם ראשונה שהייתי בהופעה שלה ולדעתי זה היה בשנת 1966 או שנה אחכ.
ובכלל, כל יום שואה הקרינו סרטים לילדים בנושא.
עם השנים, יוסי ואני היינו קהל קבוע שם ואחכ, גם הילדים והנכדים.
אהבתי מאד. תודה נפתלי.
כולנו מתגעגים.נכון.שבוע טוב.