למה לא לנענע את שבעת המינים? נקודת מחשבה לחג הסוכות

בעשר השנים האחרונות נהגתי להיכנס מידי ערב סוכות לכיתות בגנים ובבתי הספר האזוריים ולספר לילדים על מצוות החג, הסוכה וארבעת המינים – תוך כדי שאני ממחיש להם ונותן להם להריח ולחוות את ריח האתרוג וההדס.

אך כמעט בכל פעם שהייתי מרים את האתרוג הלולב ההדס והערבה והייתי שואל "ילדים יקרים, מה יש לי ביד?", התשובה הייתה: "שבעת המינים…"

זה לא ענין של מחקר, זה עניין של טרמינולוגיה…

עם ההחלטות על 'מתווה' התפילות, ההפגנות והמסעדות – נכנס לתוקפו גם מתווה יריד ארבעת המינים, מה שלדעתי העלה את גבותיהם של רבים מהתושבים, וכי מה ענינו של מתווה ליריד ארבעת המינים? באים קונים והולכים, לא?

אז זהו, שלא…

שדות האתרוגים בכפר חב"ד

בתור ילד אהבתי לצאת במוצאי יום הכיפורים עם אבי שיחי' אל שדות האתרוגים בכפר חב"ד. עד שעות הלילה המאוחרות היה בוחר בקפידה אתרוגים וגם את שאר המינים, כדי להביא אל הציבור החיפאי את השופרא דשופרא של ארבעת המינים.

משעות הבוקר שלמחרת היו המונים צובאים על פתח בית חב"ד המרכזי בהדר כדי לבחור לעצמם את המהודר ביותר לקראת החג.

אז מה מיוחד בארבעת המינים?

כדאי לדעת את ההסתכלות החסידית שאקטואלית במיוחד בימים האלו כאשר מתווה התפילות מתנגש בהפגנות, ואהבת חינם הפכה למוצר מבוקש.

תורת החסידות מסבירה, כי כל אחד מארבעת המינים מסמל את האחדות שבחג הסוכות:
■ האתרוג – צומח על העץ במשך שנה שלימה! כך שהוא "סובל" את כל עונות השנה, ו"מסתדר עם כולם".
■ הלולב – עליו כפותים זה על גבי זה – ביחד.
■ ההדס – שלשה עלים יוצאים מכל שורה בצורה שווה.
■ הערבה – נקראת בארמית "אחווינא" (אחווה), מאחר והערבות גדלות תמיד בכמות גדולה יחד.

והמצווה היא: ליטול את ארבעת המינים, לקרב אותם אל הלב, ולנענע.

את ארבעת המינים נשאיר לזיכרון

את שבעת המינים אנו אוכלים לבריאות ולתיאבון, אך את ארבעת המינים נשאיר לזיכרון במשך כל השבוע של החג. פעם ביום נצמיד אותם חזק אל הלב ונלמד איך לחיות נכון גם בתקופת קורונה בישראל – להתמודד עם כל הסוגים, לגדול ביחד ולהתמודד עם אתרוג שיש לו טעם וריח ואפילו עם ערבה – שאין לה טעם וריח…

רק כך נזכה בקרוב ממש לישב כל עם ישראל ביחד (בלי קנסות) בסוכה, כנאמר "ופרוש עלינו סוכת שלומך", בגאולה השלימה עוד היום, אמן!

חג שמח ומועדים לשמחה!