היה הייתה ילדה, מתוקה ועגלגלה, עם עיניים שחורות וסקרניות שנולדה בחיפה, העיר היפה.
היא אהבה לצאת למרפסת הגדולה ולצפות בכל אניה ואוניה.
הדקלים הגבוהים, הצמחיה היפה ברחוב בר גיורא ורחוב כנרת, היו נוף ילדותה.
אהבה את חגי תשרי ושמחת תורה עם דגל ותפוח עליו, בבית הכנסת הגדול של חיפה.
בפורים, אהבה את הירידה דרך רחוב בלפור לרחוב הרצל להצטופף עם המשפחה בין כל המתחפשים, להביט בתהלוכה, שאמא הסבירה לה שזו תהלוכה של הפקולטה לארכיטקטורה בחיפה, מילה שהיה לה כל כך קשה לזכור ולאמר: ״ארכיפרכיטורה״.
פוליטיקה, הכירה רק משולחן הארוחה, שמעה על אבא חושי, את גוראל הכירה כאבא של ילדה מהכיתה.
ביום העצמאות, הייתה עדיין קטנטנה, אמא ואבא לקחו אותה לצפות במצעד של הצבא.
כמה מרשים, כל כך התרגשה. הרי אבא שלה השתתף במצעד הראשון במדינה.
ביום העצמאות מדי שנה, התכוננה והתכוננה להשתתף בחגיגה הגדולה בחיפה, במצעד המחולות.
למדה שירים, למדה צעדים והייתה חלק מחגיגה מאד גדולה. ילדה של חיפה.
גדלה הילדה והוריה החליטו על מעבר דירה לשכונה מתפתחת, זו נווה שאנן האהובה.
וגם כאן, נוף כרמל ממרפסת גדולה, ואדי נפלא מבית הספר הביתה, חברים חדשים, שמחה גדולה בתוך השכונה.
אהבה את חיפה, נישאה ובנתה בית בעיר האהובה. אפילו את בעלה, שכנעה להגיע ממרכז הארץ, לגור בחיפה.
הוא התאהב בעיר ממבט ראשון, העמיק אהבה ממבט שני והיה מעורב ומשפיע על התפתחותה.
ילדה קטנה זו, נכדים קטנים סביבה.
ילדה קטנה זו, אינה מכירה את חיפה היפה שלה.
משולחן הפוליטיקה של הילדות והרבה מאד אהבה לעיר, נותרה היום אכזבה,ריב ומדון, שיח עגום, הנהגה לא ברורה, אין שמחה ופילוג.
היה הייתה ילדה קטנה, שאהבה מאד את העיר חיפה.
הורי נכנסו לדירה בבית הזכוכית בנובמבר 1954.
נכנסתי לאחת הדירות פנימה, לפני כשנתיים במסגרת סיורי בתים פתוחים שארגנו צעירי הרחוב. היה מדהים.
וואוו חנה. היתכן שזו אני? הכל. הכל. בר גיורא (17) ליד המדרגות היורדות לבלפור. הנוף מהמרפסת לעבר הנמל והאניות הרבות שחנו במפרץ, היום כבר לא. כולן מפליגות לאשדוד. ההרים מעבר למפרץ. גגות הבתים במורדות הדר. האירועים תהלוכות ועוד ועוד . גימנסיה ביאליק בהדר והתיכון במינטיפיורי. והמורה סנסני שהחדיר בנו מתמטיקה עד שיצא עשן מהאזניים. ואח:כ הפך למנהל.
הדקלים על אי התנועה שחצה את הכביש בברגיורא לשניים והיה בדיוק מול בית הזכוכית. הבית שעל גגו היה מגרש טניס שנהרס על ידי השלג דאשתקד שירד ובחצר בריכת שחייה. הייתי כחולמת.
החלום נגדע באיבו כאשר הזכרת את שנת 1955. זו השנה שהנפנו ידיים והשתחררנו מעולה של תורה. סיימנו את התיכון. ואז הסתבר לי שלא בי מדובר אלא בצעירה ממני בשנים שעברה את אותן חוויות מדהימות בגלגל הזמן. אשריך וגם אשרי. שמחה שכתיבתך המדהימה החזירה אותי לשנות נעורי. היינו תאומות בשנים אחרות. תןדה
אכן עולם קטן.
הורי גרו ברחוב בר גיורא ב'בית הזכוכית"
הבית עם בריכת השחיה אותו בנו הבריטים לצוותים שהגיעו לבנות את בתי הזיקוק, עד שנולדתי.
ציפי סגל,
תודה על השיתוף בחוויות הדומות. הורי גרו ב"בית הזכוכית", עד שנת 1955. (הבית עם בריכת השחיה אותו בנו הבריטים לצוותים שתכננו את בתי הזיקוק).
באזור הזה הייתה חנות המכולת ליד אי התנועה עם הדקלים המתמרים, והמעבר לרחוב הס, המעבר המוביל לבית הספר היסודי "ביאליק". רחוב נפלא גם היום.
איני יכולה להירגע. אני חוזרת עוד ועוד וקוראת את חוויותיך מהעיר חיפה. מדהים שכאשר אנחנו סיימנו את התיכון את נולדת. כאילו בינינו לך את המקום בו בימינו 12 שנים נפלאות. לצערי חברי למחזור הולכים אט אט לעולמות נעלמים והנותרים שומרים על קשר ומפגשים מדי פעם.
אנחנו היינו המחזור הראשון שעבר מרחוב יונה לרח מינטיפיורי. שמעתי שאח"כ היסודי למד בבניין במונטיפיורי. הרבה שיעורים למדנו בחיק הטבע המלבב ואף כשנחה עלינו הרוח, ברחנו להדר לחזות בסרטים או במשפטים. עד שחזרנו הביתה ההורים כבר זכו לביקור המנהל שסיפר להם על מעללינו.
כשתפרסמי את ספרך אשמח אם תידעי אותי ואת אחרים שישמחו לקרוא בו. זהו ממש אוצר, מזכרת מתקופה שלא תחזור ואת יודעת כיצד לספר ולחדור לנימי נפשינו.
בהיותי עיתונאית כתבתי סדרה של כתבות על בתים בחיפה ונתתי סיקור נרחב על בית הזכוכית. המכולת בפינה ליד המדרגות העולות לרח הס הייתה בדיוק מול בית מגורי.
התרגשתי לקרוא את דברייך מתוך תקווה שאולי יחזרו עוד ימים טובים כפי שהיו וכפי שהאנשים חשו באותה תקופה.
איזו כתיבה חנה! יפייפה
כן. ממש במרכז רח' מונטיפיורי.
היום זה בנין של ביח בני ציון.
תודה. משקף את היופי שהיה, את המציאות העגומה ומקווה במהרה לשינוי האקלים העיר???
גרתי בגולומב,למדתי בליאובק בגולומב1956 לא זכור לי בית ספר ביאליק במונטיפיורי…איזה חור…
כן זהבה, חלק מהילדים בבר גיורא למדו בליאו בק, ורח הס ובר גיורא עליון , וינגייט חשמונאים למדו בבית ספר ביאליק במונטיפיורי
חנה יקרה,
סיפור מתוק של געגוע לימים התמימים ומלאי האור והתקווה לעתיד. חבל שהמציאות היום כל כך אחרת.
המשיכי לכתוב ולשתף.
אף אני גדלתי בנווה שאנן. האהובה שאף היא שינתה פניה….
אהובה גרץ
אהובה שלום. האם יש לך קשר משפחתי כל שהוא עם משפחת דרך. בתים עלמה חברתי נישאה המתגוררת בלונדון. אמא שלה התגוררה בנווה שאנן עד פטירתה. אביה היה עובד עיריה
כתיבה מיוחדת ויפה מחזירה אותי לשנים היפות של נעורי. החיים שהתרכזו בין החלוץ לבר גיורא עם מדרגות שעולות למרכז הכרמל. חיים של שכונה מלאת חיים חווית ויסודות לאנשים טובים שבנו את המדינה עם אושר. חבל שנעלם הדור.
בעיקר אוירה טובה , חברות וערבות הדדית.
מייחלת לאקלים טוב יותר בעיר שלנו?
וואוו חנה החזרת אותי לכל כך הרבה מקומות במחוז ילדותי בחיפה.היו באמת אירועים שהיו יחודיים רק לנו ובאו מכל הארץ להשתתף בהם. לימים ערים אחרות למדו והעתיקו.
איזה כייף שיש אותך וכתיבתך היפה להחיות בנו זכרונות❣️
מתפללת איתך לימים טובים יותר?
אכן כך. אנחנו הסמל לאור בעיר הזאת. שנמשיך לעשות רק טוב?
חנה,כמי שגדלה כמוך בחיפה , התרגשתי מספורך. וכמוך מקווה שהעיר תחזור להאיר פנים .
אכן. אנחנו נמשיך הלאה במעורבות חברתית לגווניה , להיטיב.
חנהלה את מוכשרת !!
הכתיבה שלך כל כך נוגעת ללב .
תמשיכי לכתוב ולשתף אותנו .
בתקווה שחג האור, יביא הרבה אור לעיר שלנו.
כל כך נוגע ללב לקרוא את הסיפור ממקום של הילדה .היום הבוגרת, משתוקקת להרגיש את מה שהרגישה וחוותה בתור ילדה.חבל שבמקרים רבים במציאות שלנו במדינה, במקום ללכת קדימה יש דעיכה שמחלחלת פנימה לכל אחד ואחת מאיתנו.
מקווה שסיפורך יגיע לעיניים ולאוזניים הנכונות, ושתיהיה כוונה ליצור שינוי, אפילו קטן, התור התחלה.
חנה את מדהימה כייף לקרוא את כל מה שאת כותבת♥️
כן
אנחנו מייצגים את האור בעיר שלנו
חנה עדיין אוהבת מאוד את חיפה מעורבת בעשייה בעיר
מתנדבת בתחומים רבים ללא הפסקה , בכל מה שניתן
לעזור תמיד שם תמצאו אותה פועלת ומגייסת מתנדבים
וכל מה שצריך למטרה אותה הציבה.
מגדלת משפחה לתפארת וחברה ניפלאה
יישר כח חנה לשנים רבות וטובות?
אנחנו מייצגים את האור בעיר שלנו
הלוואי לידיה יקרה ומהר ככל האפשר??????
חנה'לה, כתיבתך היפה מעניינת ומרגשת, מחייה תמונות צרובות מילדותי ומייצרת רצון לקרוא עוד מיצירותייך.??? כולי תקוה שהעיר תחזיר במהרה עטרה ליושנה ותהווה עוגן לחיים בעיר ירוקה ולהחזרת הצעירים לחיקה.?
חנה'לה, כתיבתך היפה מעניינת ומרגשת, מחייה תמונות צרובות מילדותי ומייצרת רצון לקרוא עוד מיצירותייך.??? כולי תקוה שהעיר תחזיר במהרה עטרה ליושנה ותהווה עוגן לחיים בעיר ירוקה ולהחזרת הצעירים לחיקה.
אכן כך. משאלה כך כך צנועה וכל כך מורכבת?
אכן כך. משאלה כך כך צנועה וכל כך מורכבת?
חנה שלום .עידית גוראל היתה בת כיתה שלי .אולי למדנו יחד?
למדתי בבית ספר "ביאליק", רח' מונטיפיורי, עד כתה ה'.
היום נבנה במקומו אחד האגפים של בית חולים בני ציון.
גם אני למדתי בגמנסיה ביאליק. בביס עממי ברח'יונה ובביס תיכון ברחוב מונטיפיורי. גרתי ברחוב הס סמוך לביהס. באיזו שנים למדת??.
מה שכתבת כל כך אמיתי ומרגש מאד
למדתי בבית ספר ביאליק יסודי.
סנסני היה מנהל. גרתי ברחוב בר גיורא. התמונות שצירפתי הן מרחוב בק גיורא ורחוב כינרת.
נולדתי ב 1955
מקסים. תודה לך חנה. כתיבתך היפה מרגשת ומרעידה מיתר בלב. שותפים לאהבתך את חיפה, וכמוך עומדים משתאים לנוכח השינויים שהיא עוברת בעת האחרונה, עד שלעיתים קשה להכירה. מייחלים לשינוי בכיוון הרוח ולכך שבחיפה היפה שלנו תשוב לשכון השמחה.