הצעת חוק הורים וילדיהם:
לאחרונה הגיע משרד המשפטים לידי נוסח הצעת חוק בעניין הורים וילדיהם.
חוק זה מטרתו ליישם את האמנה לזכויות הילד, אותה אישרה מדינת ישראל כבר לפני שנים.
הצעת החוק מבוססת רובה ככולה על מסקנות ועדת שניט.
הצעת החוק מציבה את הילדים במרכז, ונקודת המוצא של ההצעה היא כי ביחסי הורים וילדים יש לדאוג תחילה לזכויות הילדים.
ההצעה מעלה זכויות שונות אשר ילדים זכאים להם, ובראש ובראשונה עקרון טובת הילד, ומיד לאחר מכן הזכות להורות.
לילדים הזכות שהוריהם יהיו אחראיים במשותף לגידולם ולהתפתחותם.
יש בכך שינוי משמעותי מהמצב המצוי כיום בחוק. בהצעת החוק מועלה המושג "אחריות הורית משותפת", וזאת להבדיל מהמושג הותיק והמוכר – משמורת או הורה משמורן. באופן זה מבטלת למעשה הצעת החוק את "חזקת הגיל הרך" אשר קיימת כיום בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. כיום החוק קובע כי החזקה היא שילדים עד גיל שש יהיו בחזקת אימם. אך על פי ההצעה מכיון שלילד הזכות הבסיסית ששני הוריו יהיו אחראים לגידולו ושיהיה לו קשר אישי ורציף עם שניהם, קובעת ההצעה כיצד יש לנהוג כאשר בשעת פרידה ההורים אינם מצליחים להגיע ביניהם להסדרת חלוקת האחריות ההורית.
ההצעה מחייבת את ההורים לפעול על פי סדר פעולות מסוים, כאשר יתקדמו לשלב הבא רק אם השלב הקודם מוצה, אך ללא הסכמות: בשלב הראשון על ההורים לנסות ולהגיע בעצמם להסכם חלוקת האחריות ההורית.
אם הגיעו להסכם, יפנו לאשרו בבית המשפט. אם לא הצליחו להגיע להסכמות, מחייבת ההצעה לפנות לצד שלישי, מטפל או מגשר, אשר יסייע ביישוב הסכסוך. רק אם שלב זה לא צלח, יפנו הצדדים לבית המשפט בבקשה לסייע להם להגיע להסדר של אחריות ההורית. על פי ההצעה בשלב זה בית המשפט יכול להיעזר ביחידת הסיוע ובפקידות הסעד, וחוות דעת של מומחה בעניין הילד תוגש אך ורק אם יחידת הסיוע או עובד סוציאלי קבע שהיא נחוצה. כל זאת כדי למנוע נזק לקטין לעבור מבדקים ומבחנים פסיכו-דיאגנוסטיים שונים שוב ושוב.
הצעת החוק מתייחס אף באופן ברור ומפורש לסוגיית שינוי מקום מגורים של הורה, בין אם בתוך הארץ, ובין אם העתקת מגורים לחו"ל. ראשית, ההצעה מתייחסת להורה באשר הוא הורה, ואין זה משנה אם במסגרת חלוקת האחריות ההורית הילד שוהה אצלו פחות או יותר. שנית, ההורה שמתכוון להעתיק את מגוריו חייב תחילה לנסות ולהגיע להסכמות עם ההורה השני, ושוב להגיע להסכם הורות חדש אשר יקבל תוקף של פסק דין. אם לא הצליחו להגיע להסכמות הרי שיש לפנות לבית המשפט מראש, ולהציג לבית המשפט הצעה להסכם הורות, ובמקרה של הגירה יש להציג תוכנית לקליטת הקטין בארץ ולהציג את האופן בו יישמר הקשר בין הקטין ובין ההורה אשר נשאר בארץ. כל אלה חייבים לעלות בקנה אחד עם השיקול המרכזי – טובת הילד.
כאמור הצעת החוק שמה את הילד במרכז. על פיה יש לבדוק מה רצונו של הילד, ולילד אף הזכות לפנות לבית המשפט בעניין שמירת הזכויות שלו.
אלו עיקרי הצעת החוק ואני תקווה כי יעבור במליאת הכנסת. אולם לא די בכך, ולצורך השלמת התמונה יש גם לדאוג לחוק ברוח מסקנות ועדת שיפמן, אשר עסקה בנושא דמי המזונות לקטינים, ואופן חלוקת האחריות על תשלום דמי המזונות בין ההורים.
עו"ד עידית רונן העוסקת בדיני משפחה
קרדיט צלם. יוס סטיבל