פגישה עם יוסי ברגר עשויה לתת טעם של הימצאות בחברת איש אשכולות, שכן הוא מטיב לתכנן דברים ואף לבצעם בצורה פונקציונלית להפליא ואף מושלמת ביותר.

ארבעה ספרי מתח שלו יצאו לאור

יוסי ברגר בעל תואר ראשון בעיצוב תעשייתי מהאקדמיה לאמנות בצלאל ותואר שני בהנדסת תעשייה וניהול מטעם הטכניון, עבד מעל ל 35 שנה בחברת רפאל בפיתוח וניהול פרוייקט טילי הספייק ושיווקם בפינלנד (ספייק: Spike =דורבן, זוהי סדרה של טילים נגד טנקים תוצרת ישראל, שפותחו ומיוצרים על ידי רפאל).

כיום, ברגר הינו פנסיונר שעד לא מזמן התנדב כשוטר במשטרת התנועה, כמו גם צלם ועתה הוא עוסק בעיקר בכתיבה.

ארבעה ספרי מתח אשר כתב כבר יצאו לאור: "היהודי התשיעי", "נגן הקלרינט מקאזאן", "תעלומת השכן שממול" ו"תעלומת הסוס הנעלם". יוסי הוא גם שותף בקבוצת משוררים מהקריות, בהנחייתה של הגב' ענת לקריף.

גם אני חי פה

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה- ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא, מהותה של הכירות זו הינה להיוודע דרך הסיפורים, המטען הרגשי  וזווית הראייה הייחודית האישית בבית המארחים.

נולד בבית החולים דג'אני

אביו של יוסי, אהרון היה ניצול השואה היחיד מקרב כל בני משפחתו. הוא עלה מפולין בשנת 1946, התיישב ביפו ובה הכיר את רעייתו בת לעולים חדשים מפרס. בתחילת דרכם גרו ההורים הצעירים בדירה משותפת ברחוב אילת. בשנת 1953 נולד יוסי בבית החולים דג'אני אשר היה ביפו (שמו של רחוב דג'אני שונה לאחר קום המדינה ל "רחוב ארליך").

בית החולים דג'אני היה בית החולים הפרטי הראשון ביפו, והיה מצויד בציוד מודרני. היו בו 50 מיטות אשפוז במחלקות: יולדות, עיניים וכירורגיה. בשנות ה-50 במרתפו של בית חולים זה, שכנה מעבדתו של נתן גולדבלום אשר נועדה לייצר את תרכיבי החיסון לשם מיגור מגפת שיתוק הילדים אשר באותן השנים פגעה בקרב ילדי המדינה.

מגיל צעיר – מספר סיפורים

עד לזמן תחילת הלימודים בכתה א' גרה משפחת ברגר ביפו ואזי העתיקו את מקום מגוריהם למושב חצב, שם גרה אחות אימו, הדודה שושנה ומשפחתה. המעבר אל המושב הטיב עם בני המשפחה ודי מהר יוסי, אחותו הבוגרת ואחיו הצעיר – יצרו יחדיו עם שלושת בני הדודים  "חבורה" מלוכדת אשר בילתה את הימים והלילות בשדות המושב.

יחדיו הם יצאו לטייל ולחקור את טופוגרפית האזור, להאזין ליוסי ולסיפוריו, ולימים בעזרת דמיון משחקיהם – אפילו הצליחו "לכבוש" כפר ערבי נטוש.

לימודים אקדמיים ופרס בצידם

לאחר לימודים בבית הספר היסודי במושב חצב – למד ברגר בתיכון האזורי באר טוביה. בשנת 71' התגייס לחיל ההנדסה במסלול הישיר לקצונה. הוא שירת בסיני ובמלחמת יום כיפור בקילומטר ה 101 לפני קהיר – נפצע ממוקש אשר התפוצץ בקרבתו.

בהמשך דרכו התלבט ברגר בין לימודי ביולוגיה לבין לימודי אדריכלות, אך בסופו של דבר השלים את לימודיו בבצלאל במגמה לעיצוב סביבתי ותעשייתי. בפרוייקט הגמר אשר נערך לאחר 4 שנות הלימוד בבצלאל, הסטודנט אשר כה אהב לתכנן דברים בצורה הפונקציונלית ביותר – זכה ב"פרס ספיר לעיצוב".

ראש פרוייקט ומנהל קמפיין טילי הספייק בפינלנד

זמן קצר לאחר סיום לימודיו, התחיל ברגר לעבוד ברפאל ובה עשה קריירה מרתקת  בתחומי הפיתוח, השיווק והניהול. יוסי שובץ לעבודה עם צוות עבודה ייחודי וריכז את הקשר העסקי של חברת רפאל עם בעלי פוטנציאל קניית הציוד של רפאל בפינלנד.

ברגר יצר קשר אישי וחברי עם הפינים והוא מגדירם כ"אנשים שקטים וצנועים, אשר הינם בעלי תמימות ויושרה שאין כמותה". הוא יצר הן קשרי ידידות והן קשרים מקצועיים עם הללו אשר אף קנו את טילי הספייק, והיוו בעסקה בינלאומית זו את היותם הלקוח האירופאי הראשון של המוצר.

כמנהל צוות עסק ברגר בפיתוח וניהול פרוייקט טילי הספייק ושיווקם בפינלנד ובאירופה. כידוע, ספייק (Spike =דורבן) זוהי סדרה של טילים נגד טנקים שפותחה ומיוצרת על ידי רפאל ונמכרת ברחבי תבל.

הסיבה שבגינה פינלנד מתחמשת

בעת מלחמת העולם השנייה – פינלנד הייתה המדינה הפחות ידועה בין מדינות הציר. השותפות הפינית־גרמנית התבססה כמעט במלואה על אויב משותף בדמותה של ברית המועצות.

אמנם פינים רבים סלדו מהיטלר ומהנאציזם, אך ניסיון העבר הוכיח להם שהם אינם מסוגלים להיאבק בסובייטים ללא תמיכה חיצונית כלשהי. בנוסף לכך לאחר התבוסה ב־1944, הצבא הפיני לחם בכוחות הגרמניים בכדי להוציאם מפינלנד, מערכה המכונה בשם "מלחמת לפלנד".

כזיכרון קולקטיבי פיני ממלחמת החורף, בה רוסיה פלשה לפינלנד, נמצאת המסקנה שעל הממשל הפיני לעמוד מוכנים תמיד מול הדוב האדום.

צילום, פרוזה ושירה

בתפקידו האחרון ובמשך מעל לעשור שנים שימש ברגר כמנכ"ל משותף בחברת הבת הגרמנית EuroSpike. לפני מספר שנים החליט לפרוש מרפאל ולהתמקד באורח חיים מינורי וברווחת חיי בני משפחתו.יוסי הינו אב לשישה וסב לנכדה אחת העונה לשם עלמה. כיום עיסוקו העיקרי ושל טלי, זוגתו לחיים, הוא חינוך וגידול שני ילדיהם הצעירים. את הזמן שנותר לו הוא מקדיש לצילום, לכתיבת שירה ופרוזה ולהוצאת ספריו.

בשנת 2010 למד ברגר בבית הספר לצילום גליץ והתמקצע בצילומי רחוב וצילומי נוף ואף קנה מצלמות וציוד צילום משובח. כוכבו של הצילום דעך מעט בעת כניסתו לאגודת הסופרים והוצאתם לאור של ארבעת ספריו, כמו גם בגין החוג לכתיבת שירה בו האווירה המשפחתית מפרגנת וסוחפת למדי.

לאן נעלם היהודי התשיעי ?

בעקבות עבודתו של ברגר בפינלנד, בה בילה חודשים רבים, היסטוריית מדינת פינלנד במלחמת העולם השנייה היוותה את ההשראה לכתיבת הספר "היהודי התשיעי".

מדיניותם של מושלי פינלנד ליהודים אשר ישבו בארץ זו הייתה טובה, והם לא הוסגרו לידי הגרמנים. יתר על כן יהודי פינלנד אף שירתו בצבא אשר לחם בברית המועצות. העובדה ההיסטורית הינה שרק שמונה יהודים, אזרחים זרים, נמסרו ליד הנאצים ולזכרם אף הוקמה אנדרטה בהלסינקי. המגויסים היהודים הפינים היו היהודים המוצהרים היחידים אשר נלחמו לצד הנאצים במלחמת העולם השנייה.

חצב – יובלים – קריית חיים

רוב חייו חי ברגר באזור כפרי. בילדותו ובנעוריו במושב חצב – ועם רעייתו הראשונה וארבעת ילדיהם גר עד שנת 2003 בישוב הקהילתי יובלים, אשר בו גרעין מהותי של עובדי רפאל. בשנת 2004 חבר לזוגתו טלי בת קריית חיים.

טלי הינה כלכלנית בעלת תואר ראשון ושני אשר למדה ראיית חשבון. כיום, רוב זמנה עוסקת טלי בפעילויות התנדבות כראש צוות ב"פעמונים" (עמותה לסיוע כלכלי למשפחות מתקשות) וכן כמתנדבת במוקד 100 של המשטרה. בעברה התנדבה טלי בסיוע נפשי במוקד ער"ן.

לפני כעשור שופץ והורחב בית מגוריהם הנמצא בקריית חיים – כאשר על התוכניות האדריכליות אחראי יוסי ועל עיצוב הפנים אחראית טלי. הבית רחב ידיים, מואר, נעים, מזמין ובעל אווירה חמימה. לפני הכניסה לרחבת המרפסת – ניצב לו עץ רחב צמרת, המכיל בין ענפיו בית עץ, אשר בעבר שימש את שני בני הנוער הצעירים וכיום הינו מעונם של שלושת חתולי הבית.

ארבעה חתולים וארבעה כלבים

בנוסף לחתולי הבית – כאן גרים בשלום ובנחת גם ארבעה כלבים. שניים מהם הינם הללו אשר "שולטים" על חדר המגורים ולהם מעמד ביתי חשוב ביותר.

בנוסף לכך לכלבה נסי, אשר בזמנה אומצה מאגודת צער בעלי חיים, ישנו מקום קבוע בשולחן האוכל המשפחתי. בעת סעודות המשפחה נסי יושבת על כיסא הניצב בראש השולחן. אמנם היא איננה משתתפת בסעודה ובמטעמי האוכל המוגש – אך מעמדה בהיררכיה המשפחתית מוגדר וברור למדי.

הרמוניית שפית הבית והאחראי על הניקיונות

בבית ברגר – מטבח הבית הינו אזור בעל חשיבות מרובה. מדי יום ביומו מגיחים ממטבח זה מטעמים משובחים, ועל אחת כמה וכמה בערבי שבת וחג – זמנים בהם מרבית בני המשפחה המורחבת מתכנסים סביב שולחן האוכל.

על הסירים והבישולים מגרי התיאבון ובעלי הריח המשובח אחראית טלי, שפית הבית…  כאשר על הניקיון והדחת הכלים אחראי יוסי. אמנם שיבחם של המטעמים מסופר בפי כל – אך להגיע לידי כך הדבר אינו פשוט כלל ועיקר. שכן טלי ויוסי הינם צמחונים, הבת – טבעונית ואילו הבן הצעיר והאורחים הינם "אוכלי כל".

שולחן עץ רחב ממדים

פינת אירוח נוספת אשר איננה פחותה בחשיבותה – ממוקמת בחזית הבית בשטח הגינה רחבת הידיים. באזור זה נמצא שולחן עץ רחב ממדים אשר אותו בנה, התקין וצבע יוסי.

בעתות הפנאי זוהי פינה משובחת בה ניתן לבהות לבחון וללמוד אודות צמחי הגן, להאזין למוסיקה נעימה ואף לעוף עם מחשבות רבות המיועדות  ומהוות בסיס לסיפורים ולספרים חדשים.

ה-מחשב אשר בחדר העבודה

ללא כל עוררין, לגבי יוסי – כעת חיה, "החדר החשוב ביותר" הינו חדר העבודה בו ממוקם מחשבו הנייח, אשר בו ובתוכו מתבשלות עלילות סיפוריו, שיריו וצילומיו.

בחדר זה נמצאת אף הספרייה ובה כל כתביו של הסופר יוסי ברגר. עלילת הספר הראשון בסדרת "צוות מפענחי התעלומות" מבוססת על דמויות ומקומות אשר לקוחים מעולמו של הסופר. העלילה מתפתחת תוך כדי שילוב של דמיון עלילתי וטכנולוגי. למותר לציין ששני ילדיו הצעירים של יוסי מהווים השראה לגיבורי הסדרה אשר בה הם מכונים גלי ויותם. ספר זה מיועד הן לבני נוער והן למבוגרים כאחד.

כובע הקמינו דה סנטיאגו

אחד מהחפצים הייחודיים והקרובים לליבו של יוסי הינו כובע מצחייה כחול ובו הכיתוב: "קמינו דה סנטיאגו". כמשפחה המרבה בטיולים הוחלט בשנת 2018 על טיול ייחודי ביותר… וכך יצאו בני ברגר למסע משפחתי בשביל הקמינו דה סנטיאגו. לדרך ייחודית זו יצאו טלי, יוסי ושני ילדיהם שהיו אז כבני 10 ו 12 שנים, כאשר המסע ארך כ 10 ימים.

"הקמינו" הוא בראש ובראשונה מסע, מסע שהוא גם לגוף וגם לנפש. בדומה לטיול או לחופשה רגילה, הקמינו מאפשר ניתוק מחיי היום-יום. אבל ההבדל המהותי הוא שבחופשה קלאסית לרוב לא עוברים תהליך מתמשך של מסע לעבר יעד שהוא גם פיזי (סנטיאגו דה קומפוסטלה) וגם מסע פנימי לתוך עצמינו, אל תוך הנפש פנימה.

למרות שבבסיסו ההיסטורי הקמינו הוא מסע צלייני של עלייה לרגל מסיבות דתיות, היום הרוב המוחלט של ההולכים בשביליו אינם באים מסיבות דתיות. מרבית האנשים באים כדי לעבור תהליך רוחני, פיזי או לשם היכרות תרבותית. לכן אין להבדלי דת, גזע ומין כל סיבה לעצור את המטיילים מלצאת לדרך.

צרור מפתחות משודרג

המפתח הוא כלי המשמש בדרך כלל לצד המנעול, לאבטחה פיזית של חפצים ומרחבים ומאפשר למחזיק בו לנעול ולפתוח מנעולים המתאימים רק לו. במקרה הנוכחי צרור המפתחות האישי של יוסי מכיל בחובו פריטים נוספים אשר אופייניים ומיועדים אך ורק לשימושו האישי.

למשל: בצרור המפתחות של יוסי נמצא דיסק און קי אשר מכיל רעיונות ספרותיים וכן צילומים מהותיים שהם בבחינת היצע לחומרים המרכיבים את יצירותיו.

בנוסף לכך מכיל הצרור מספריים מתקפלות, שבלונה ייעודית לעגלת קניות במרכול ושתי משרוקיות המשמשות את יוסי בעת ההפגנות האזרחיות. ברגר דבק מאד בעמדותיו הפוליטיות והוא מהמשתתפים הקבועים בהפגנות המחאה האזרחית נגד ההפיכה המשטרית – ולאחר אסון השבעה באוקטובר הוא אף מצדד בתמיכתו למען הליכה מחודשת לבחירות לשם החלפת השלטון בישראל.

"קווין" – הקרוואן הקטן

משפחת ברגר הינה משפחה המטיילת בארץ ובעולם. לשם נוחות היציאה אל שטחי הטבע אשר בארצנו, בשנת 2017 קנה יוסי רכב מסחרי מסוג פיאט דוקאטו, אשר הוסב להיות קרוואן טיולים.

בני הזוג ברגר לוקחים את ילדיהם, מנתקים מהבידור הממוסחר ויוצאים לבלות בטבע איתם ורק איתם תוך כדי חוויה אינטנסיבית, אקסקלוסיבית ומושלמת בחיק הטבע הישראלי. לשם כך נקנה אותו רכב מסחרי אשר הוסב להיות "קווין" שהוא כינוי חיבה לקרוואן קטן. את כל עבודות הפנים תיכנן וביצע יוסי במו ידיו.

כיום "קווין" מכיל אזור המיועד למטבח ובו ארונות ומגירות אחסון עבור כלי הבישול והאכילה והמזון היבש שאינו דורש קירור. במטבח זה יש אף כיור, כיריים לבישול מקרר ופריזר. כמו כן מכיל "קווין" אפשרות לסידור מיטות שינה לשני בני הנוער ולשני המבוגרים, כמו גם חיבור לחשמל ולצנרת רחצה.

קריאה מרובה – תוֹרמת להתפתחות המוח

לבני הזוג ברגר מנוי שנתי לסינמטק אשר באודיטוריום חיפה ובימי שישי בשבוע הם מסוגלים לצפות ב 2-3 סרטים ברצף. אולם בנוסף לכתיבת ספרים יוסי הוא בעצמו הינו "תולעת ספרים"…

הספר אשר לאחרונה העסיק את מחשבותיו הוא הספר "לבד בברלין" מאת הסופר הנס פאלאדה – הדן בחיי האנשים בעת אווירת המשטר הנאצי. העלילה בספר זה מתארת את חייהם של תושבי ברלין בתקופת הרייך השלישי. היא מתרכזת בסיפורם של בני הזוג אוטו ואנה קוונגל, שלאחר שאיבדו את בנם, סבסטיאן אשר נהרג בחזית, הם החליטו להפיץ ברחבי ברלין גלויות בהן הם קוראים להתנגדות לשלטון הנאצי.

הספר הנוסף אשר שבה את ליבו של יוסי הינו "הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם" מאת הסופר יונס יונסון. עלילת הספר הינה סיפור די מצחיק  אודות אדם מבוגר שפרש אחרי חיים ארוכים וסוערים לבית אבות.  אמנם זו אמורה להיות תחנתו האחרונה – אבל גופו בריא ומסרב לבגוד בו. בעת הגיע יום הולדתו המאה, מכינים לכבודו אירוע רב-רושם ורב משתתפים, אבל אלן נמלט ממסיבת יום ההולדת שלו עצמו. הוא מחליט לברוח ולהיעלם. העלילה הולכת ומסתבכת עד אשר דולקים אחריו שוטרים וגנגסטרים, התקשורת השוודית וגם אנשי האומה.

עם כל זאת ובנוסף לכך, הספר אשר הכי "מתנגן" בראשו של יוסי, ולא בכדי – הינו: "צעד ועוד צעד" מאת גרהם סימסיון ואן ביוסט.

זהו ספר מבוא להללו שחפצים לצאת לדרך מיוחדת, למסע רגלי של קילומטרים רבים מצרפת לספרד, מסע הקמינו דה סנטיאגו. הספר מעורר השראה על מסע פיזי ונפשי באמצע החיים, על היכולת לשנות ולהשתנות גם כשהכול נראה אבוד, וכן – זהו גם ספר אודות הזדמנות שנייה ואהבה מסעירה ובוגרת. כמי שכבר חווה את המסע המשפחתי בדרך הקמינו דה סנטיאגו – ספר זה משמש את יוסי כ"תנ"ך של זיכרונות".

השוני נמצא באווירה התרבותית

על פי תפיסת עולמו – יוסי גורס שבכל העולם זהים הם האנשים מכל הסוגים והמינים. לדידו, בעצם בריאתו מהותו של אדם איננה שונה, אלא שהשוני נמצא באווירה התרבותית האופפת את האדם עצמו. לדעתו, הרוע איננו מתקבל כערך עליון טוב בשום מקום בעולם.

ברגר מצביע על הפסוק אשר מבטא את ההיגד "יצר לב האדם" שהוא רע מנעוריו – ותוהה האם אכן כך הוא הדבר?

יצר הרע בהקשר זה מדבר על התאוות והדחפים הקיימים אצל בני האדם, אשר עלולים לגרום להם לפעול באופן מזיק העלול לגרום רע להם ולזולתם. שינויים במזג טבע העולם עשויים לגרום להפחתת מידת הגאווה של האדם, וליכולתו להתנער ממעשים רעים, אשר יבטיחו שבעתיד לבוא (אולי) לא יהיה שוב תוהו ובוהו או/ו מבול בעולם.

אילו יכול היה ברגר – הרי שהיה משנה את תפיסת רגש הנקמה הקיים בבני האדם והופכו לרגש של קבלת מהותו של הזולת, כולל היבטיו השליליים. לדידו בעצם הבסת הרוע אין כל גאווה, ולכן אין לו לאדם להתפרע בכדי לנקום – אלא אך ורק להילחם ברוע בדרך של ריסון עצמי.

מי ייתן ואכן נדע זמנים טובים יותר אשר הינם ללא רגשות שליליים הגורפים עימם זמנים קשים.