סקר חדש קובע כי 90% מילדי ישראל רואים טלוויזיה ללא השגחה וכל ילד שני שוהה בחדרו ללא מבוגר. סקר חדש שנערך במכללה האקדמית לישראל ברמת גן לקראת כנס בנושא "הייעוץ החינוכי בסביבה משתנה", מצא שכ 90% מהילדים בגילאי 6-13 שוהים מול מסך ללא נוכחות מבוגר כאשר משך הזמן הממוצע הוא למעלה משעה וחצי ביום. בנוסף, קרוב ל-50% מהילדים באותה קבוצת גיל שוהים בחדרם ללא השגחת מבוגר כחצי שעה.
בנוסף, פחות ממחצית מההורים, שילדיהם נמצאים מחוץ לבית, יודעים מה קורה בפרק הזמן הזה. 35% מהנשאלים סיפרו כי הם סומכים על ילדיהם שיסתדרו לבד, גברים (אבות) ציינו כי שיחות עם ילדיהם מתנהלות בעיקר במהלך סופי שבוע ולמעלה מ – 50% מההורים ציינו כי ברצונם להגדיל את זמן השיחה והשהייה עם ילדיהם.
המנכ"לית של מגזין "10 פלוס" להורים ומתבגרים ומומחית לתרבות נוער, נירית צוק, לא מופתעת לגלות שהורים לא יושבים לצפות עם ילדיהם בטלוויזיה ולעתים לא יודעים מה הילדים רואים. "בעבר הייתה טלוויזיה מרכזית, שההורים והילדים היו צופים בה ביחד. היום כל אחד יושב מול מסך משלו. לא תמיד להורה יש כוח בערב אחרי העבודה לשבת עם הילד ולהתחיל לראות איתו תכניות טלוויזיה, ויש לזה מחיר. ילדים שצופים בטלוויזיה, לא פיקוח, נחשפים לעתים קרובות לתכנים לא מותאמים. לפעמים הילדים רואים סרטונים ברשתות החברתיות עם תכנים מעוותים או עם מסרים לא נכונים. ההורים צריכים לתווך את הצפייה בטלוויזיה עבור הילדים ולהסביר להם את מה שקורה על המסך לעומת החיים במציאות. ההורים אמורים ללמד את ילדיהם איך לצפות בתכניות בצורה ביקורתית, אבל במציאות ביותר ויותר בתים זה לא קורה.
הורים, כמובן, לא אמורים לשבת עם הילדים שעות ארוכות ולראות איתם טלוויזיה, אבל חשוב לדעת מה הילדים רואים ומדי פעם כן לשבת איתם ולהסביר להם את הפערים בין הערכים בתכניות הטלוויזיה והערכים שהם מצפים שיהיו משמעותיים עבור הילדים".
צוק סבורה עוד שהתפקיד של ההורה לתווך את הצפייה, כלומר, אם צופים יחד עם הילד בתכנית, שבה הדמות הראשית עושה משהו מאחורי הגב של החבר, זה המקום של ההורה להסביר, עד כמה חשוב להתנהל בצורה ישרה מול חברים. "המקום של ההורה הוא מאוד משמעותי", היא מוסיפה, "באופן כללי חשוב שההורה ידע במה הילד שלו צופה, אבל, כמובן, לא צריך לשבת עם הילד על כל תכנית. לפעמים הילדים נחשפים בטעות לתכנים, שלא מתאימים לגיל שלהם וכאן התיווך של ההורים משמעותי במיוחד. הילד צריך להבין, שהוא צפה במשהו חריג לעומת המציאות, וזה התפקיד של ההורה לעשות את התיווך".
צוק לא מתנגדת לכך שיש כיום ילדים עצמאיים, שנמצאים לבד בחדר ללא מבוגר, אבל סבורה שמשך הזמן, שהילד נמצא לבד צריך להיות מותאם לגיל. "אני לא מודאגת מכך שילדים בגילאי 6-13 נמצאים בחדר… להיפך. ההורים היום כל הזמן עסוקים בלשעשע את הילדים, וזה מצוין שהילד יכול להעסיק את עצמו. מה שחשוב הוא שמשך הזמן יהיה מותאם לגיל. אחרי חצי שעה של שקט מכיוון החדר של ילד בן 6, כדאי לבדוק למה כל כך שקט. מבחינתי ילד יכול להיות לבד בחדר, אבל חשוב שיהיה פיקוח קל על מה נעשה שם.
לגבי רשתות חברתיות צריך להבין שכשהילד בגילאי 6-7 קל מאוד להיות מעורב בחייו, אבל בגיל ההתבגרות זה הרבה פחות פשוט. ההורה מחויב להסביר לילד איך להשתמש נכון ברשתות החברתיות לפני שהילד עושה טעויות, שלא ניתן לתקן. למשל, צריך להסביר איזה סוג תמונות הילד יכול להעלות ואיזה לא, איך להצטלם בצורה שלא תחשוף פרטים מזהים מיותרים ועוד. לדעתי, מה שחשוב זה תקשורת טובה עם הילד המתבגר ולא תוכנת ריגול כזו או אחרת, שתחשוף מה קורה איתו ברשתות החברתיות. להציץ לילד בעורמה באינסטגרם לא יכול לבוא במקום פשוט לדבר עם הילד ולראות מה קורה איתו ועם מה הוא מתמודד".
חברת המועצה סיגל ציוני, שאחראית על מנהלת ההורים העירונית, טוענת שהיא לא מופתעת מהנתונים. "הסקר מבחינתי כמי שמלווה הורים וילדים מעל שני עשורים לא מפתיע מדובר בתופעה שמתרחבת והולכת בשנים האחרונות. הקשר בין הורים לילדיהם לא מספיק צמוד ולעיתים אכן מסתכם במקרה הטוב במשפטים קצרים בסופי שבוע. הורים לא מודעים מספיק למה שקורה לילדיהם בפרק הזמן שהם מחוץ לבית. וגם בתוך הבתים , פעם הסכנות הקלאסיות ארבו לילדים בחוץ היום הסכנות לא פחותות בבתים בחדרי חדרים ואין ליווי ופיקוח מספיק של ההורים.
הצהרות כמו 'לסמוך על ילדים שיסתדרו לבד' הן בלתי אחראיות ילדים צריכים גורם מלווה במיוחד בתקופת התבגרות שהיא קריטית. המסכים הפכו לסוג של 'שמרטפיה' בעלויות זולות יחסית שמחירן הגבוה יבוא לידי ביטוי בשלבים מאוחרים יותר. הדבר גם פוגם ביכולת של הילדים והמתבגרים לפתח קשרים חבריים משמעותיים שמוחלפים בעולמות וירטואליים לעיתים אף ברמות של סיכון. בשנתיים האחרונות העברנו סדנאות להורים על המשמעויות וההשפעה של דור המסכים על מנת לתת כלים מותאמים להתמודדות עם אתגרים ומצבים במציאות המשתנה".