שופטת בימ"ש השלום בחיפה, איילת דגן, פסקה כי "קופ"ח מכבי" והרופא המטפל התרשלו כשלא הפנו את האם לסקירת מערכות מורחבת הכוללת את פני העובר ולייעוץ גנטי עקב היות ההורים, בני מיעוטים, בני דודים מדרגה ראשונה. ביהמ"ש חייב את "קופ"ח מכבי" והרופא המטפל לפצות את ההורים שיוצגו ע"י עו"ד רן פינגרר בתשלום כספי בסך 580,000 ₪.
טרגדיה משפחתית. בני זוג מן המגזר הערבי, לא הופנו לסקירת מערכות מורחבת ולייעוץ גנטי כנדרש עפ"י נהלי קופ"ח – על שום קרבת המשפחה מדרגה ראשונה שביניהם – ולכן, לא נמנעה לידתו של תינוק אשר לאחר לידתו אובחן כלוקה בתסמונת Raine – תסמונת גנטית קשה ונדירה יחסית הקשורה גם בקרבת משפחה. כתוצאה מהתסמונת, התינוק סבל מעיוותים ומנכויות קשות ובהם: ראש מעוות, מרחק גדול בין העיניים, חוסר יכולת לבלוע וקשיי נשימה. התינוק הלך לעולמו במהלך שנת חייו הראשונה שהייתה רוויה ייסורים.
ב"כ של ההורים עו"ד רן פינגרר, טען בכתב התביעה שהגיש, כי אילו הייתה מבוצעת הסקירה כנדרש, ניתן היה לגלות את הפגמים (או את חלקם) במהלך ההיריון דבר שהיה מחייב ביצוע בדיקות נוספות שהיו מובילות ללא ספק להפסקת ההיריון בכל שלב ולכן, העמימות העובדתית הצדיקה בנסיבות את הפעלת דוקטרינת הנזק הראייתי והיפוך נטל הראיה.
עוד נטען ע"י התובעים, כי הרופא המטפל ד"ר זרייק התרשל בכך שהיה צריך להיות מודע לסיכון הגבוה הטמון בהריון שהינו פרי יחסי קרובי משפחה מדרגה ראשונה. למרות זאת, הוא לא הפנה אותם לייעוץ גנטי ובמקום להפנות את האם לסקירת מערכות מורחבת של העובר, הפנה אותה רק לבדיקת אולטרה-סאונד בסיסית שלא כללה את פני העובר ולכן לא נמצאו המומים בפני העובר ואף לא חלקם.
שופטת בימ"ש השלום בחיפה, איילת דגן, ציינה בפסק דינה כי גם אלמלא העובדה שבשני כרטיסי מעקב הריוני של האם בקופ"ח מכבי אצל ד"ר זרייק (האחד מהריון קודם שהסתיים בלידת ילד בריא והשני, בהריון המדובר) מצוין בפירוש שהיא השיבה בחיוב על השאלה לגבי "קרבת דם בין בני הזוג" והגם שברור שמדובר באינדיקציה חשובה שכרטיס מעקב ההריוני דורש מילויה, הרופא המטפל, מיוזמתו, היה חייב לברר את הנושא "במיוחד בעת שהתופעה נפוצה כל כך במגזר הערבי" ולהפנות אותה לכל הבדיקות המתחייבות.
בית המשפט פסק לטובת התובעים וחייב את הנתבעים לפצותם בסך של כ-580,000 ₪, משום שהרופא כשל ולא ציית לנהלים ולפרקטיקה המקובלת ומפני שקופ"ח התרשלה משלא הקפידה שרופאיה יפעלו בהתאם לנהליה שלה. נטל השכנוע עבר מכוחה של דוקטרינת הנזק הראייתי לנתבעים בעלי המידע, הידע המקצועי והשליטה במשאבים ומשלא הצליחו להוכיח במאזן ההסתברויות שלא מתקיים קשר סיבתי בין התרשלותם לבין הנזק, נפסק שיש להטיל עליהם אחריות להולדת המנוח בעוולה.