אַרְצִי שֶׁלִּי • שיר

אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה כּוֹאֵב אֶת כְּאֵבָהּ שֶׁל אַרְצֵנוּ וְעַל כָּךְ כָּתַב כָּךְ, בְּחַפְּשׂוֹ מַלְחִין, מְעַבֵּד וּמְבַצֵּעַ שֶׁל שִׁירוֹ:
אַרְצִי שֶׁלִּי

א
אַרְצִי שֶׁלִּי
רְאִי בָּנַיִךְ:
הִנֵּה הֵם כָּאן
בְּתִפְאַרְתָּם.

ב
שִׁמְעִי קוֹלָם;
שִׁלְחִי עֵינַיִךְ:
רֹאשָׁם מֻרְכָּן
כִּי בִּרְאוֹתָם

ג
אֶת גְּדֻלָּתֵךְ
הִנֵּה שְׁפוּפָה הִיא,
וְאַדְמָתֵךְ
זְרוּעַת כְּאֵב.

ד
מוֹלַדְתֵּךְ
כֹּה אֲפוּפָה הִיא
תְּהִלָּתֵךְ
בְּלֵב דּוֹאֵב.

ה
אַרְצִי שֶׁלִּי
אַמְּצִי בָּנַיִךְ.
תְּעֻזָּתָם
הִיא לָךְ חוֹמָה.

ו
הִנֵּה הֵם כָּאן
אֶל מוּל פָּנַיִךְ,
וְחָזוּתָם
זְקוּפַת קוֹמָה.

ז
אַתְּ תִּקְוָתָם,
כִּי הֵם בּוֹנַיִךְ.
גַּאֲוָתָם
הִיא גַּם מִרְצִי.

ח
הֱיִי בְּרוּכָה,
כִּי הֵם בָּנַיִךְ.
הַקְרָבָתָם
הִיא לָךְ, אַרְצִי!
——
כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת: אָקוּ"ם