הם פועלים מזה למעלה משנה ביתר שאת תוך סיכון עצמי לא מבוטל. לרגל 'שבוע הרוקח' – היכרות עם שלושה רוקחים מכללית מחוז חיפה וגליל מערבי המוכיחים על רקע המלחמה שילוב מנצח של תעצומות נפש ומקצועיות מעוררת השראה.
בריאות היא המצרך החשוב בחיינו. עבור תושבי הצפון, המצויים במציאות מלחמתית עצימה למדי, עובדה זו מקבלת משנה תוקף. הרוקחים והרוקחות מהווים חלק משמעותי בשרשרת הטיפול ו'שבוע הרוקח הלאומי' הוא הזדמנות להאיר בזרקור את עבודתם של אלו האמונים על הטיפול התרופתי ואספקתו למטופלים, ואלו שממשיכים לספק שירות מיטבי, גם תחת אש.
"תחושת השליחות – גוברת על כל סממן של פחד"
אסעד מועלם, מ"מ רוקחת אחראית בבית מרקחת שלומי. בית המרקחת מעניק שירות מסור ובלתי מתפשר עבור מספר לא מבוטל של תושבים המתגוררים באזור, כולל מהמושבים והקיבוצים הסמוכים.
אסעד (36, מתגורר במעיליא) פועל בחודשים האחרונים כרוקח יחיד במרפאה, תוך סיכון עצמי והמשך ניהול בית המרקחת חרף כלל האתגרים שמסביב, כשהוא משאיר מאחור אישה ושלושה ילדים, כולל זאטוטה שהגיחה לאוויר העולם רק בקיץ האחרון.
"מאז המלחמה אני רוקח יחיד בבית המרקחת מכיוון שצמצמנו את שעות הפעילות וכן את היקף כוח האדם לאור המצב הביטחוני. שלומי אמנם ישוב מפונה, אבל בכל זאת נותרו כאלו שבחרו לא להתפנות עקב אילוצים בריאותיים או עסקיים. אנחנו נחושים להמשיך לספק להם שירותים, ולו בכדי להמשיך את הרציפות התפקודית ולפעול למען בריאותם. יצא לי למשל לטפל באדם מבוגר, קטוע רגליים, בן למעלה מ-90, שמקבל תרופות כרוניות מדי חודש, או מטופלים אחרים שנזקקים לתרופות ביולוגיות או כימיות ייחודיות.
במקרה אחר, אבא לילדה בת שלוש המתמודדת עם מחלת סרטן מישוב סמוך סיפר לי שמאז שפונו, הוא מתקשה להשיג עבור בתו המתמודדת עם דלקת מפרקים טיפול ביולוגי. הוא פנה אליי וביקש את עזרתי. כמובן ששמחתי לעזור. אותו אבא החליט להגיע עד למרפאה על אף הסיכון. עצם הידיעה, במיוחד בתקופה שכזו, שנפלה בזכותי היכולת לעזור להם, שווה את הכל".
מועלם משתף גם בדבר המחיר האישי עימו הוא מתמודד מאז השביעי באוקטובר אשתקד. "אשתי בסופו של יום נשארת הרבה לבד עם שלושה ילדים. בדרך למרפאה ובחזרה נותר לי רק להתפלל שהכל יעבור בשלום. ולמרות הכל, תחושת השליחות היא זו שמנחה אותי. היא זו שגורמת לי להתייצב בכל יום מחדש וגוברת על כל סממן של פחד".
ומה לגבי העתיד? "מקווה שבקרוב נוכל לחזור לפגוש את המטופלים שלנו אחרי ששבו לביתם. מאחל שנחזור כולנו לימים של שקט, שגרה ופעילות מלאה. אני בטוח שהם עוד יבואו".
לראות את האור
מוחמד דיאב, מנהל בית מרקחת 'נהריה מקצועית', בין הגדולים באזור. הוא אמון על מתן שירות אזורי לאוכלוסייה רחבת היקף ומשרת מדי חודש אלפי מטופלים, לרבות הענקת ייעוץ רוקחי יזום לחלקם.
חרף המציאות המלחמתית שאינה מרפה גם מנהריה וסביבתה, מספר מוחמד על עבודה מאומצת, לעיתים מסביב לשעון וכזו שמאופיינת בשנה החולפת גם באתגר לא מבוטל. "היינו בטוחים שהמלחמה תגרום לירידה בהיקפי העבודה, אבל בפועל גילינו שדווקא ההפך הוא הנכון. כמות המשימות גדלה בשיעור של בין 20-15 אחוז. למעשה הפכנו לבית מרקחת מרכזי שמשרת מעבר לקהל היעד מקורי, גם קהלים נוספים, כולל מפונים שזקוקים לתרופות או לטיפולים ייחודיים, יחד עם קיבוצים ובתי אבות הסובבים את העיר וכן אוכלוסיית מטופלים חדשה שהתווספה לאורך השנה החולפת".
לדברי מוחמד (43, תושב טמרה, נשוי ואב לשלוש בנות), עמודי התווך של בית המרקחת והגורמים הישירים להצלחתו הם הרוקחים העובדים בבית המרקחת בניהולו. "הצוותים המופלאים שלנו הם אבן היסוד של העבודה. הם ניחנים במקצועיות, ידע רב ומוסר עבודה גבוה. רוב העובדות הן אימהות לילדים, שלמרות המצב והחשש הטבעי, מגיעות יום אחרי יום לעבודה. לעיתים תופסת אותם בדרך אזעקה, אבל בסופו של יום שום דבר לא מרתיע אותם, שכן המטרה להעניק שירות מקדשת את האמצעים".
חלק מן הפעילות בבית המרקחת, כפי שמתייחס אליה דיאב, מתרכזת בימים אלה בהזמנות אונליין ואיסוף תרופות, שירות אשר לעיתים רבות אכן עושה את ההבדל עבור המטופלים. "היה לנו לא מזמן מקרה שבו חולה סרטן שנדרש לתרופה מיוחדת, ביקש את עזרתנו. בית המרקחת המקורי שלו נסגר לאור המצב הביטחוני והוא פנה לסיוע. הפעלנו מיד עבורו את מערך השינוע והמחסן, יחד עם המנהלים שנרתמו על מנת להמציא לו את התרופה בזמן אמת. לדעת שהיינו שם בשבילו, זה כלל לא מובן מאליו".
דיאב מבקש לשדר אופטימיות ובטוח כי למרות הקשיים, הרי שהעתיד עוד יאיר פנים לבית המרקחת ולמטופלים. "זוהי כמובן תקופה לא קלה לכולנו, אבל אני מאמין שמתוך המקומות החשוכים, עוד נגיע אל האור. מאחל לכולנו שנדע ימים שקטים ושלווים. אין לי ספק שרק נתחזק מהימים הללו".
"הפחד והמתח מלווים אותנו כל הזמן"
שירין מוראני שאהין הינה רוקחת אחראית בבית המרקחת בישוב גרנות, הממוקם שלושה וחצי קילומטרים בלבד מגבול לבנון. בימות שגרה פרט לניהול בית המרקחת, היא עוסקת בהכנת תרופות כרוניות חודשיות עבור מטופלים בקיבוצים והישובים הסמוכים, אלא שמאז השביעי באוקטובר אשתקד אופי עבודתה השתנה ללא הכר.
"לאורך כל התקופה המטלטלת הזו המשכנו לעבוד מדי יום, אמנם בשעות מצומצמות, אך שמרנו על מענה טלפוני זמין. נתנו גם שירות לחיילים ששהו בבסיסים באזור, כולל עבור כאלו המשויכים לקופות חולים אחרות".
שירין מוסיפה כי "השנה האחרונה הינה שנה מאתגרת. כל ההתנהלות בחוסר וודאות, לצד החשיבות להמשיך ולתת שירות, דורשת הרבה מאוד עבודה מאחורי הקלעים. כל זאת בזמן שהילדים בבית לבד בצל המצב הקשה בסביבה. אזעקות, נפילות ויירוטים דבר שמקשה עליי בעבודה, יחד עם המחשבות והדאגות. למרות המצב, והסיטואציה הקשה, אני מנסה בכל כוחי לתת את המקסימום בכדי לשרת את האוכלוסייה שלנו.
לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו פשוטו כמשמעו 'עובדים תחת אש' ורצים למקלט בזמן האזעקות. הפחד המתח מלווים אותנו כל הזמן, ובפרט בזמן הנסיעה בדרך לעבודה וחזרה הביתה, שמלוות לעיתים באזעקות ויירוטים".
כולי תקווה שהמצב המלחמתי הקיים יסתיים בקרוב ונחזור לשגרה מלאה. אני יכולה להבטיח שנמשיך לעשות הכל בכדי לתת מענה וטיפול הולם לכלל האוכלוסייה הנזקקת לתמיכה".
אירנה מלנבסקי, רוקחת מחוזית במחוז חיפה וגליל מערבי בכללית מסכמת:
אני מוקירה את המסירות, המקצועיות והאומץ שהרוקחים מפגינים יום יום, שעה, שעה. בזכותם המטופלים שלנו זוכים לקבל את הטיפול התרופתי ואת החיוך שכה נחוץ להם כעת. אין ספק שסקטור הרוקחות נמצא בליבו של המערך הרפואי ותורם תרומה משמעותית לבריאותם של מטופלינו. אני רוצה לשבח את כל הרוקחים שלנו על המסירות והמקצועיות שלהם, שימשיכו להצטיין בכל מה שהם עושים למען בריאות הציבור, לאחל להם ימים רגועים ושלווים יחד עם בני משפחותיהם.