המנדט הבריטי לא מאפשר לרדת ולשחק בחצר גם אם אתה ילד. מה קורה כשכל הילדים בחצר והעוצר מתחיל? שיירת טנקים נכנסה לרחוב סירקין בחיפה ועצרה. ללא היסוס ניגשנו קבוצה של ילדים אל הטנקים. אף אחד מאתנו לא הבין שאנחנו אמורים לפחד ואכן
נתקבלנו במטר של סוכריות. גחנתי על הכביש ואספתי ככל שכיסיי הקטנים יכלו להכיל.
בדרכנו הביתה הופיעו מאי-שם שני חיילים בריטיים וברקיעות רגליים הניסו אותנו והחלו לרדוף אחרינו כשאנחנו רצים לכל עבר. צרור יריות של מקלע קטע את השקט ששרר ואני מגביר את קצב מנוסתי לתוך החצר הפנימית של הבניין שלנו. הגעתי לכניסה אחרת של הבניין הגדול, 'בית כארמאן', המובילה לרחוב סירקין. בכניסה זו גר החלבן.
במבואה גדולה של חדר המדרגות מפוזרים כדי חלב גדולים שם מרכז החלבן את הכמות היומית שקיבל ומכין את החלב לחלוקה מדלת לדלת, כל אחד לפי צרכיו. אנשים משאירים סיר ליד הדלת ובו פתק לכמות הנדרשת ולפעמים אפילו התשלום. ראיתי את כל המכלים מולי, הזדחלתי ביניהם מנסה למצוא מחבוא מהרודפים. כמה מקום כבר צריך גוף צנום של ילד בן ארבע.
לבי פעם בחוזקה ובוודאי נשמע למרחקים. שמעתי צעדים של חייל שהמשיך ויצא מחדר המדרגות לרחוב הראשי ולא התעכב לידי אפילו לשנייה. בטח ראה את רגלי המבצבצות מבין לכדי החלב, אך רצה למנוע מקרה ראשון של שבץ מוחי כבר בגיל ארבע. כוונתם לא הייתה רעה, כנראה, אלא לקיים את העוצר כלשונו. דקות ארוכות לאחר שהלך שכבתי כך ללא תזוזה, עד שאזרתי אומץ יצאתי ממחבואי וירדתי חזרה לחצר ובמהירות חמקתי לחדר המדרגות שלנו.
אמי המודאגת קיבלה את פניי בכניסה. גערה בי על כך שלא מיהרתי הביתה מיד עם תחילת העוצר. טעיתי כשניסיתי להרגיעה עם הסוכריות שקיבלתי. כששמעה את מקורן החווירו פנייה. היא רוקנה את כיסיי לתוך פח האשפה והביעה חשש שהן מורעלות. באותה הזדמנות קרצפה את ידי להמחשת הזהירות. דאגת שווא, כמובן, ואני הפסדתי אספקת מתוקים שהיו מצרך נדיר מאד באותם ימים.
אימא הגיפה את התריסים ודלת היציאה נעולה היטב. היא במטבח ואני ישבתי בחדר, שיחקתי והרהרתי באובדן הכואב של כל-כך הרבה סוכריות טעימות. סיקרן אותי מאד מדוע אימא מגיפה כך את התריסים באמצע היום. לקחתי כיסא עץ ישן ששימש לי כשולחן קטן למשחקים גררתי אותו עד לחלון ופתחתי את התריס לרווחה, התבוננתי החוצה וראיתי טנק ענק נכנס אל תוך החצר שלנו ונעמד מול הבית.
הטנק מסוג קרומוול המצויד בתותח 57מ"מ שש ליטראות. הצריח החל להסתובב אט אט ואני מוצא את לוע התותח מרחק כמה סנטימטרים מפני. החייל שישב בצריח צחק מהבדיחה, אותה לא הבנתי. לא ידעתי שאני אמור להיבהל מהבדיחה האנגלית. לא הבנתי את ההבדל בין בדיחה שכזו לבדיחה … ציונית נניח. התבוננתי אל תוך לוע התותח ואמי נכנסה בדיוק לחדר והחלה צורחת בהיסטריה. התפלאתי מה נורא כל כך בקנה של תותח בתוך החדר בבית.
החייל במרומי הצריח הספיק לחייך אלי לפני שהתריס הורד בפראות על ידי אמי שדחפה אותי ושנינו נפלנו על הרצפה. כוונה רעה לא הייתה לו, לחייל, אך לעולם אין לדעת. אגב היריות שנשמעו כשאספנו סוכריות היה צרור שפילח את ראשו של אחד השכנים במורד רחוב השמש שהעז לפתוח את שער החצר ולהציץ לרחוב.
תודה מיקי, חבר יקר, רק בריאות!
סיפור נהדר על הבריטים בחיפה שכתב חברי אילן סגל
מרוב שלא הייתה למנדטורים כוונה רעה פילחו את ראשו של השכן ,
על מה ולמה דפקו צרור ?
על ילדים שאספו סוכריות ?
זו הייתה החלטה סופית של השכנות. אני זוכר שרבות דשו בנושא וזו הייתה הפסיקה.
הסיפור הוא של ילד קטן וזכרונותיו.