טוב שכנה טובה ממרגרינה טובה.
בין הדברים בהם בורך האדם עם לידתו נמצאת גם הראיה. נכון שישנן שיטות שימור ותרגולת המשפרות ומוסיפות רבות ליכולות שלנו. כל מיני תרגילים מוזרים ולפעמים מפחידים של סיבובי עיניים שונים ועוד. שיפור הראייה שאני פיתחתי אינו דומה למקובלות ואינו מוכר בשרותי המרפא האלטרנטיביים.
ברחוב עמק-הזיתים בחיפה אני כנער מתבגר גר במרפסת שאבי סגר למגורים לי ולאחותי. מיטתי הוצבה תחת לחלון ובשעות הפנאי נעמדתי כשברכיי על המיטה והתבוננתי בנוף של חצר אחורית של שלושה בניינים. נוף של נמל-חיפה לא ראיתי, אך מרפסות, חלונות ולפעמים ילדים מתרוצצים בחצרות.
כשנשאלתי כיצד זכיתי בקורס קליעה בצבא באות הקלע מכסף השתוקקתי לספר לשואלים את הסיפור שאתם עומדים לקרוא. על-מנת לצלוף למטרה צריך כמה תכונות של יציבות, רוגע נפשי, נשימה נכונה ורגועה והעיקר זוג עיניים הרואות היכן צריך לפגוע. היכן משיגים עיניי צלף?
במרחק של 21.48 מ' מחלון חדרי ניצב חלון דירה בה התגוררה איזו בחורה זקנה עם הוריה. על פי אבחנתי כבר נשקה לגיל עשרים. רחוב עמק-הזיתים במדרון כמו רחובות רבים בחיפה וכך יצא שהחלון המדובר נמצא נמוך מחלוני בזווית של שלוש-עשרה מעלות המשקפת כמעט את כל ריצפת החדר. יום אחד נכנסה עלמת-החן שלנו לחדר בתחתונים בלבד ושדיה מתאווררים באוויר החופשי. מיהרתי להסתתר מהבושה, אלא שהיא הסתכלה לעברי ופתחה לרווחה את כנף החלון שסגרה כדי מחציתו. ניחנתי בחושים בריאים והבנתי מיד שהמופע נערך עבורי.
קשה לי להעריך כמה זמן נמשך הרסיטל סולו שלה, אך זוכר שניצבתי זקוף ללא מורא ומתבונן במה שנועד עבורי. לא הרגשתי כמציצן שפירושו במילון אינו מופָע הערטול הנערך מול עיניי. התרגשתי, וטוב שכך.
חשבתי בליבי על המורה לספרות המבקשת לכתוב חיבור על הנושא: "מה ההבדל בין שד למרפק של אישה", זאת מבלי להתייחס לרכות המקום. מודה ומתוודה שבכל רגע פנוי מיהרתי לעמדת התצפית בהמתנה לקונצרט. 'הזקנה' התעללה בי וסגרה פעם חצי חלון, פעם וילון חצי שקוף ופעם חשפה חצי ישבן ולא פעם הציצו כמה תלתלים בחיוך. ידעתי היטב שהיא לא התכוונה לאביר חלומותיה אלא להשתעשע מול נער מתבגר. קיבלתי בהבנה את הסיבות להתערטלות.
חברים לא האמינו ורצו הוכחות לסיפור, כולם רצו לראות שד. כמעט והקמתי את העסק הראשון שלי באמרגנות. מכירת כרטיסים לקונצרט ולשתף את ה'זקנה' ברווחים. המופע האחרון נגדע בקטע המותח ביותר כשאביה של הסולנית נכנס לחדר וגילה עם מי היא משתפת את אבריה האינטימיים. האב חסר רגש לאמנות והצעקות שלה נשמעו בחלל החצר האחורית של שלושת הבניינים. התריס נסגר ולא נפתח יותר לעולם.
להערכתי נאטם בבלוקים. שנים לאחר המופע כשנגעתי במרפקה החשוף שכחתי לשאול כיצד נאטם החלון לעד. ישנה אפשרות לסיורים חיים במקום עם הסבר ומדידות אלא שגיבורת הסיפור ביטלה את המופעים בשל גילה המופלג. בנוסף בגד המופע שהיה עור גופה צבר אי-אלו קמטים ולא צלח להמשך המסורת.
אם מי מכם מכיר את הנערה שגרה בשכונה בבית מספר תשע, דירה אחורית קומה שנייה שמספרו בצילום הוא 4, אנא שלחו לה סיפור זה שאינו בעילום שם. פשוט לא ידעתי את שמה מעולם ועליו נכתב: 'הוא לא ידע את שמה'. היא בוודאי תשמח מאד שמישהו עדיין זוכר את שדיה המיטלטלים באוויר הצח ואת מופעי הסטריפטיז שערכה עוד לפני שהגיעו למועדונים בארצנו.
נכון שעלמת החן נושקת בוודאי לגיל תשעים והיום לא תאוורר את שדיה מול נער מתבגר. יוצא מתוך הנחה שבמשך השנים הרבות איבדו דדיה מעט מהזוהר, אך מובטח שאביה לא יוכל לחבל במופע אם תחליט לקיימו לפני הירידה מהבמה לנצח. אני מקווה שנשארו לי עדיין נקודות זכות לקונצרט מסכם….סולו עבורי, ללא קהל.
אף אחד אינו שואל מה הקשר לשיפור שלמות הראייה ולקורס צלפים, אז במרחק של 21.48 מ' מחלון חדרי ניצב חלון לבמת המופעים וכדי לראות דד מושלם על כל גווניו ואת כל המסופר העיניים מפתחות ראייה תשע-תשע, אולי יותר, ואלו למעשה העיניים הדרושות לכל צלף, כך נדמה לי.
כאן נכנסת הוראת הביצוע הצה"לית לפועל:
צפה אל המטרה,
עצום עין בלתי מכוונת,
הבא את קצה הלהב
אל בין כתפי האתנח……ו….אש!
מסופר נפלא,נהניתי.תודה.
אבל הנער לא הכיר את שכנו צהוב הבלורית ותכול העין שהיה מבוגר ממנו בכמה שנים-שבעצם כל המופע היה מיועד לו חחחחחח
מקסים
. אולי נלך יחד יום אחד לראות את הבית הזה