שמי קארין גורליק, בת 31, במקור מחיפה ואני מייסדת ומנהלת של סימניקה. אני נשואה לגיא, חירש ישראלי – בריטי ואנחנו חיים בבירמינגהאם שבאנגליה. אני מנהלת את הארגון דרך המחשב והטלפון.
המשפחה שלי
נולדתי חירשת להורים שומעים. אחותי הגדולה, שהיא החברה הכי טובה שלי, גם חירשת, בעוד אחי הקטן כן שומע. בבית אנו מדברים בשפת הסימנים.
משפחתי חמה ואוהבת, והייתה מעורבת בכל תהליך שעברתי בחיים. הורי וסבתי למדו לתקשר איתי ועם אחותי בשפת הסימנים ואף הלכו לפעילויות שקשורות לעולם החירשים כדי לתמוך בנו. בכך, המשפחה תרמה לביטחון העצמי שלי.
חשיבה יצירתית ככלי ההתמודדות
בנוסף, המשפחה גם חינכה ולימדה אותי להיות יצירתית דרך משחקי חשיבה ויצירה.
אני זוכרת שבגיל חמש, שאל אותי בן דוד מה אני רוצה על הפיצה וכאשר עניתי בשפת הסימנים והוא לא הבין לקחתי דף וציירתי פיצה עם עגבניות וזיתים ירוקים. זה עשה את העבודה.
להיות חירשת בגיל ההתבגרות
כל חיי למדתי יחד עם החירשים בכיתה משולבת וסיימתי בגרות מלאה. במספר מקרים השומעים בכיתה נהגו לצעוק לי לאוזן כדי לבדוק אם אני חירשית.
״האם הבדיחה היא עליי?״
כמובן שזה היה מאד לא נעים, בחברת השומעים הייתי מרגישה לפעמים תסכול וייאוש
ואף כעס על איך שהשפתיים שלהם נעות מהר מדיי ואינני עומדת בקצבם,
ואיך שהם צוחקים עליי. ואני תמיד תהיתי: על מה הם צוחקים? האם הבדיחה עליי או שאני האחרונה שצוחקת כי לקח לי זמן להבין מה מצחיק.
״הרגשתי שאני יכולה לגעת בירח ובכוכבים״
זיכרון אחד שנעים לי להיזכר בו היה כשעשיתי בגרות בהיסטוריה בכיתה רגילה וקיבלתי מאה. הופתעתי מהיכולות שלי והייתי עם הציון הכי גבוה בשכבה שלי. כשנכנסתי לכיתה, המורה והתלמידים מחאו לי כפיים. באותו היום הרגשתי שאני יכולה לגעת בירח ובכוכבים.
היום שבו השתנו חיי
ביום אחד בהיר, בגיל 17. היום שבו הייתי אמורה ללכת לרופא עיניים על מנת לקבל
אישור לשיעור נהיגה – הפך ליום ששינה את חיי.
הרגשתי שחיי נגמרו
ביום זה גיליתי שיש לי תסמונת אשר, מחלה הגורמת בנוסף לחירשות לתהליך של צמצום שדה הראייה עד למצב של עיוורון. לקחתי קשה מאוד את הבשורה, חשבתי שחיי נגמרו. פחדתי מהלא נודע, נהייתי מבולבלת והרגשתי שכל התוכניות שבניתי נגוזו עם הגילוי.
אבל אז פגשתי עוד אנשים עם תסמונת אשר, אנשים מקסימים עם משפחות משלהם ואופטימיות בלתי נגמרת. התחלתי ללכת לקבוצת תמיכה לאנשים עם תמונת ״אשר״ ושם אני נרגעת, מנוחמת ונהנית. בזכות הקהילה חזרתי לעצמי ואף צמחתי והתפתחתי.
החיבור עם חן
ב-2016 חן קרוטר, שגם היא חירשת וכבדת ראייה כמוני ומכירה אותי מבית ספר היסודי, הציעה לי להקים איתה עסק משותף, בית ספר לשפת סימנים ישראלית על מנת להפיץ מודעות לשפת סימנים ישראלית וגם מודעות לתסמונת אשר באמצעות קורסי שפת סימנים ישראלית. מאז גדלנו מאד ויש לנו כיום בצוות 12 איש מוכשרים ומוכשרות.
לימדתי כ-100 קבוצות ומאות תלמידים ברחבי העולם
כשהקורונה הגיעה, הייתי הראשונה בסימניקה שלימדה בזום ובmeet של גוגל. מאז ועד היום לימדתי כ-100 קבוצות ומאות תלמידים ישראלים ויהודים ברחבי העולם, בעיקר מאוסטרליה, ארה״ב, הולנד ועוד.
השיעור הוא כמו טיפול
חלק מהתלמידים כתבו לי שלפעמים השיעורים שלי כמו טיפולים בשפת סימנים והם מרגישים יותר טוב אחרי כל שיעור, תמיד מצפים להבא בשקיקה וזה מחמם לי את הלב. אפילו יש לי כמה תלמידים על הספקטרום בתפקוד גבוה שלומדים אצלי כי השפה כה מעניינת ולא ״מציפה״.
אני מלמדת בסימניקה מרמה 1 ועד שיעורים פרטים עם מתורגמנים מוסמכים שרוצים לשפר את איכות התרגום שלהם.