היפוטוניה – חולשה שרירית אצל תינוקות

איך צריך להתייחס לטונוס שרירים אצל תינוקות ומה הדרך הנכונה לטפל בעניין.

היפוטוניה היא מצב של טונוס שרירי נמוך. טונוס הוא מתח פנימי בשריר. מידת המתח השרירי נבדקת במצב של מנוחה. טונוס שרירי יכול להיות גבוה, נמוך או תקין. המצאות השרירים במתח מסוים יוצרת בהם מוכנות תמידית לפעולה, ומאפשרת מעבר מכיווץ להרפיה בהתאמה לתפקוד הנדרש. טונוס תקין מאפשר תפקוד תנועתי יעיל, והתמודדות יעילה עם שינויים בלתי פוסקים כנגד כוח הכובד. המתח השרירי צריך להיות כזה שיאפשר מעבר תנועתי מהיר ממנוחה לפעולה, מכל מצב אל כל מצב נדרש. המתח הפנימי של סיבי השרירים, והמוכנות שלהם לפעולה, קשורים במצבו של השריר, ובגירוי העצבי שמגיע ממערכת העצבים ההיקפית והמרכזית. בטונוס שרירי נמוך(היפוטוניה) השרירים רפויים מדי, ואינם יכולים להעניק יציבות טובה למפרקים. בטונוס שרירי גבוה(היפרטוניה) השרירים נוקשים מדי, ומפריעים לתנועה חופשית של המפרקים.

במצב של היפוטוניה נבחין שהתינוק רך וגמיש מדי. בעת שכיבה על הבטן הוא יתקשה להרים את ראשו וחזהו, ובמצב אנכי הוא יתקשה לייצב את ראשו וגופו מול כוח הכובד. במקרים רבים תתבטא החולשה השרירית גם ביכולות היניקה, הבליעה והפקה הקול. כלומר, התינוק יתקשה לינוק, הוא ירייר, ובכיו יהיה חלש. סביר שבמשך הזמן יתחיל להיווצר עיכוב בהתפתחותו התנועתית, שילווה בתסכול, ברגזנות ובבכי, או – באפטיות. כאשר הטונוס השרירי נמוך, גם הרצועות שמחברות בין המפרקים ברוב המקרים ארוכות מדי, וכך נוסף עוד קושי בייצוב המפרקים, וצורך למאמץ שרירי נוסף בהתמודדות מול כוח הכובד.

לפי שיטת פלדנקרייז, נפעיל את התינוק ההיפוטוני על ידי יצירת מצבים שיעודדו אותו לתנועה, ולהתמודדות מול כוח הכובד. ככל שהתינוק יתנועע יותר, כך ילכו שריריו ויתחזקו. ההפעלה נעשית באופן ממוקד על איברי הגוף השונים, וגם בתנועה מתואמת ומשולבת של כל האיברים. על פי רוב, יחד עם השיפור בחוזק הגופני וביכולת התנועה, יהיה שיפור גם בבליעה ובהפקת הקול, ונראה תינוק שהוא שמח וחיוני יותר.

הפעלת התינוק על פי שיטת פלדנקרייז תלמד אותו דרכי התנהלות במינימום מאמץ ובמקסימום יעילות, אשר ישרתו אותו בגלגול, בזחילה, בהתיישבות, בהעמדות וכו ' הפעלה מודרכת, עקבית ונחושה של התינוק בשיתוף פעולה של ההורים, תוביל להתחזקותו ולמיצוי מרבי של יכולתו התנועתית. כמה עצות להתנהלות יומיומית:
כשאנו יושבים, נשכיב את התינוק על רגלינו. אחת מרגלינו תהיה מעט מוגבהת, חזהו של התינוק ישען עליה, כשידיו פרושות קדימה. בעזרת צעצוע נמשוך את מבטו של התינוק מעלה, עד שירים את ראשו.
כשאנו עומדים, נאחז בתינוק כשגבו מופנה אלינו, ישבנו יונח עלינו, וגופו יושען קדימה על ידינו. במצב זה שריריו הזוקפים של התינוק נכנסים לפעולה, וזוקפים את ראשו וגופו.
נשתמש בטפיחות ובמגע עמוק, אשר יגרו את שריריו לכיווץ ולפעולה.
נניע את התינוק באוויר באופנים שונים, ונבחין שתוך כדי כך הוא נוטה לזקוף את ראשו וגוו. נעשה זאת כשעשוע, ונשים לב שהוא אכן נהנה. אם נבחין שהתינוק מגיב בבהלה, נקטין ונרגיע את התנועות. במשך הזמן יתרגל התינוק לתנועה בחלל ויגיב בשמחה. זוהי דוגמא להפעלת התינוק וחיזוקו בדרך שנעימה לו, מבלי שישים לב למאמץ שנדרש ממנו.

נכתב באדיבות שרי בומפלד, מורה מוסמכת בשיטת פלדנקרייז וחברה באגודת המוסמכים. http://www.feldenkrais-israel.org/" onclick="window.open(this.href);return false;
בחיפה מלמדת "ליווי התפתחותי לתינוקות" יעל פרצ'ב בסטודיו זמן תנועה. פרטים בכרטיס הביקור הנלווה