צעד אחורה. זאת התחושה שעולה אצלי מהלוגו המתוקן של העיר חיפה שנחנך לפני כמה חודשים. הלוגו המתוקן בוודאי שאינו חדש משום שלמעשה מדובר בחזרה ללוגו הקודם שהוא סמל העיר הוותיק – אז אם נדייק, הרי שמדובר למעשה בתהליך התנוונות של מיתוג העיר. הלוגו שתוקן, זה שאושר ב-2010, לא היה פאר היצירה, בלשון המעטה. הוא לא היה ברור ולא חדשני אבל הוא כן עשה משהו חשוב, הוא ייצג שאיפה להתחבר לרוח הזמן ולתהליכי המיתוג של ערים מודרניות בעולם. המצב הנוכחי, המתוקן, בו מופיע סמל העיר לצד כיתוב פשוט בשלוש שפות, נותן אולי תחושה של שבלוניות מתישה אבל מיישר קו בין כולם. אפילו הטקסט האנכרוניסטי שלצד סמל העיר, המספר שהלוגו שייך ל"עיריית חיפה" עשוי לעבור אצל אנשים ללא הערה מיוחדת למרות שמדובר בשגיאה מהותית – הרי הסמל הוא של העיר ולא של העירייה!
הלוגו שאמצה עינת קליש – לוגו זה היה עוד לפני תקופת יהב – חזר לשימוש השנה, בהתאמות קלות
חשוב להדגיש שאותו תיקון או ניוון או צעד אחורנית הוא לא בהכרח דבר רע. למעשה, בעיתוי המתאים, הוא אפילו עשוי להיות הצעד הנכון.
במסגרת עבודתי, יוצא לי לפעול בצלם ולצדם של ראשי ערים עם ניסיון ממלכתי מועט מאוד או כאלו שזו הקדנציה הראשונה שלהם בתפקיד. ללוות ראש עיר בראשית דרכו הממלכתית היא הדרך הטובה ביותר להבין את תהליך עיצובה של "דמות ציבורית" – ואכן מדובר בלא פחות מחוויה עמוקה מבחינה ציבורית. הרגע בו אדם עובר ממעמד של תושב המתמודד לראשות עיר למעמד של ראש רשות הוא רגע מכונן. הביטוי השגור "מה שרואים מכאן לא רואים משם" לא מתחיל אפילו לתאר את האינטנסיביות של החוויה הזו, ופועל יוצא לכך הוא שאצל חלק לא קטן מראשי הערים הטריים מתעורר די מהר הצורך פשוט לעצור ואפילו לקחת צעד אחד אחורה. האמירה הזו מקבלת משנה תוקף מיוחד לאור תוצאות הבחירות המקומיות שהתקיימו בנובמבר האחרון. בבחירות הללו הוחלפו לא פחות מ-45% מראשי הרשויות. זהו מספר חסר תקדים המעצים מאוד את אפקט הלחץ הפוטנציאלי על ראשי הערים החדשים. הנבחרים החדשים הללו עומדים למבחן לא רק מול עצמם בתוך הרשות, אלא גם מושווים לראשי ערים טריים ברשויות סמוכות.
חשוב לציין, שגם התגובה ההפוכה קיימת, כלומר ראשי רשויות חדשים שרצים מהר קדימה ובכל הכוח. אין התנהגות נכונה או לא נכונה. כל אחד מונע על ידי ניסיון רלוונטי, חושים פוליטיים כאלה או אחרים או/וגם יכולות הנהגה שונות – הכל כשר, אבל חשוב מאוד לא ליפול לקיצוניות.
עצירת פרויקטים הנתפסים כשגויים בחיפה
אחד המקרים הקיצוניים בקרב "העוצרים" הוא ללא ספק המקרה של חיפה. במקרה זה לא רק שנעצרנו, אלא נעשו גם ניסיונות לא מעטים ללכת אחורה במגוון תחומים ובעצימות גבוהה למדיי.
הלוגו הוא רק קצה הקרחון, ואליו מצטרפים גם הניסיון לעצור ואף לבטל את רכבל הצ'ק פוסט (שכבר למעשה החל להיבנות עוד לפני הבחירות), הפעלת מגוון אמצעים לעצירת מסלול פיתוחו של נמל המפרץ (למרות שחלק מהתכניות הרלוונטיות כבר אושרו ונמצאות בתהליכי בנייה), ואפילו החלפת מנגינת ההמתנה המושמעת כאשר מחייגים לשירות 106 (במקום שיר ההלל לחיפה יש שם כעת מוסיקת מעליות מקובלת). לאור זאת, ניתן לפרש את בחירתה של ראש העיר חיפה לשנות את הלוגו בשלב כל כך מוקדם בקדנציה לא רק כפעולה המסמלת את החלפת השלטון, אלא גם כביטוי עוצמתי למגוון מהלכים המבטאים עצירה ואף חזרה לאחור.
הלוגו ה"ישן" של עיריית חיפה – בוצע בתקופתו של יונה יהב
לוגו וחזון של עיר
בנקודה זו ראוי אולי שננסח אלטרנטיבה להתנהלות הזו בנושא הלוגו. ראשית נדגיש שלוגו של עיר צריך שיבטא לא רק את מצב רוחה של ראש העיר אלא גם, ובעיקר, את חזונם של כלל התושבים. כדי שזה יקרה, העיר ותושביה, על כל הרבדים והמרכיבים, צריכים להיות מעורבים בתהליך הזה. אסור ששינוי לוגו לתקופה של חמש שנים לפחות יעשה על ידי אדם אחד. חבילת המיתוג, והלוגו בראשה, היא רק אחד המרכיבים בתהליך בניית מערכת היחסים בין העיר, תושביה וחזונם, ולכן נראה שהחלטת ראש העיר לנוון את הלוגו מבטא פספוס של הזדמנות בניהול מערכת היחסים הזו. על אף שניתן להסביר את המהלך הרי שחשוב לא פחות שהעצירה והצעד לאחור לא יהיו הערכים המיוצגים בלוגו המתוקן של העיר. הדברים החשובים שלוגו של עיר כמו חיפה עשוי לשקף אינם מבוטאים בלוגו המתוקן לפי מיטב הבנתי. ולכן, טוב יעשו קברניטי העיר אם יגדירו את הלוגו המתוקן כ"לוגו לבינתיים" – רק שלב זמני מאוד בתהליך חשוב מאין כמותו של יצירת מערכת יחסים חדשה בין העיר לתושביה.
