בפאנל בוועידת החינוך של ערי ישראל, של רשת שוקן שהתקיים בחיפה בנושא מעורבותם והתערבותם של הורים במערכת החינוך, אמר עו"ד חזי חרל"פ, שההורים מתערבים במערכת החינוך כי המערכת לא מתפקדת:
"אם מערכת החינוך הייתה מתפקדת, ההורים היו שלוחים פרחים בסוף השנה ולא מתערבים. אנחנו מתערבים כי יש מורים, שמעליבים תלמידים ויש מקרים של בעיות בתחזוקה של מבני בית הספר כמו כבל חשמל, שבזכות וועד ההורים הורחק מכיתה. אני מרגיש שהדיון הזה עושה דה לגיטימציה להורים, ואני לא אתן לזה יד. ההורים מתערבים כי הם מרגישים שיש בזה צורך, לא בגלל בעיות אישיות שלהם או משהו דומה. אני למשל לא אפשרתי להמשיך עם הרונדו בבתי הספר ומנעתי מסיבות סיום, שבהם לעגו למורים".
(חרל"פ סיים לאחרונה את תפקידו כיו"ר וועד ההורים היישובי)
[bs-white-space]
את הפאנל הנחה כתב התחקירים והמגזין של ערוץ 2, יוסי מזרחי, שניסה להרגיע את הרוחות המתלהטות.
חרל"פ ציין כי הוא יו"ר וועד ההורים בבית הספר השש שנתי עירוני ה' למעלה מ-20 שנה והוא גאה במיוחד בתרומה שלו לבטיחות בית הספר:
"באחת הפעמים הראשונות, שהגעתי לבית הספר טיפסתי לקומה ה-4 ואמרתי לעצמי, שאם תהיה איזו בעיה בקומה הזו ייקח למורים הרבה זמן להגיע ולאחר מאבקים מימנתי סדרני בטיחות. לפני כמה שנים הרעיון שלי קיבל תמיכה כשנכנס פרויקט של עיר ללא אלימות לבתי הספר, שבמסגרתו יש מדריכים, שתפקידם לסייע להפחית אלימות. פעם חשבו שמנהלי בתי ספר גם מנהלים את ההורים. אנחנו פועלים יחד עם הנהלות בתי הספר ומעודדים פתיחות ושיתוף פעולה עם ההורים לטובת בית הספר".
[bs-white-space]
בכנס נכחו מנהלי בתי ספר רבים, שהיו מזועזעים כששמעו את הדברים הקשים. מנהל המחוז במשרד החינוך ד"ר סער הראל היטיב לבטא את תחושותיהם כשאמר שההורים עושים למנהלים ולמורים את מה שהם בשום פנים לא היו מוכנים, שיעשו לילדים שלהם:
"חשוב לי להבהיר שההתערבות הניהולית הפדגוגית של ההורים היא מחוץ לתחום. להורים, למנהלים ולמורים יש תפקידים משלימים בבית הספר. הקו הוא מאוד עדין אבל ברור. המפתח היחיד, שדרכו מנהלים את המערכת ומשפרים אותה הוא בהבנה התפקידית, בהצבת גבולות האחריות ובתקשורת עם ההורים תוך עמידה מאוד ברורה.
השיפוטיות כלפי עובדי ההוראה והמנהלים היא בלתי נגמרת ולעתים מתנהל שיח חסר אחריות. אני קורא בתקשורת דברים, שלא היו ולא נבראו. לפעמים אני שואל את עצמי האם אני אמרתי את הדברים, כשאני קורא ציטוטים שלי. יש מקרים שאני קורא על פגישות שלי עם אנשים שכלל לא פגשתי. מגיעות אלינו כמות גדולה מאוד של בקשות ודרישות של ההורים, ואנחנו עושים מאמץ לתת מענה, אבל לעתים הבקשות לא ענייניות. חשוב לי להדגיש שאנחנו אף פעם לא מקבלים החלטות בגלל לחץ של הורים לגבי עובד הוראה כזה או אחר".
[bs-white-space]
מנהלת בית ספר אהוד, סיגל אזולאי, טענה שתמיד ראתה בהורים משאב יקר, שבלעדיו היא לא יכולה לנהל את בית הספר:
"גם השנה בבית הספר וגם בשנים הקודמות בבית הספר שניהלתי ההורים היו חלק מהקהילה ומבית הספר. בית הספר הוא בית חינוך והוא מרכז הקהילה. כשרוצים לקדם ילד, ההורים הם חלק מהשיח וניתן לרתום אותם לטובת התהליך וכל הגורמים המעורבים יוצאים נשכרים. במקרים שהיו לי קשיים מול הורים קיבלתי תמיד גיבוי מלא ממשרד החינוך ומהעירייה.
כמובן, ההורים לוקחים על עצמם תפקידים בתוך בית הספר והם חלק אינטגרלי מבית הספר, אבל הם לא מנהלים את בית הספר. המקרים של קשיים מול ההורים היו ספורים לאורך השנים ועל פי רוב ההורים תרמו תרומה גדולה מאוד לבתי הספר שניהלתי, אבל כשהיה קושי תמיד קיבלתי את כל התמיכה הנדרשת".
[bs-white-space]
מנהל בית הספר אלמותנבי, ראיף עמרי, טען שבין ההורים לבית הספר צריכה להיות ערבות הדדית:
"האם יש פה צד מנצח וצד מנוצח? ההורים צריכים להתגייס לטובת בית הספר. אני רוצה לראות בבית הספר שיח דו כיווני, שהילד במרכזו. בית הספר אמור לעבוד בקהילה ולהצמיח את הקהילה סביבו. דרך המשפחה אתה מכיר את המעטפת, שעוטפת את הילד".
בהמשך לדבריו של עמרי אמר ד"ר הראל כי רוב השיח עם ההורים הוא טוב ומשתף:
"אנחנו רגישים להורים והתפקיד שלנו להגדיר את הגבולות. המערכת צריכה לייצר שקט. בתי הספר חושבים חינוך ועושים חינוך וזה השיח שאנחנו מדברים עם ההורים. מנהל בית הספר מוביל מדיניות וההורים הם חלק בלתי נפרד מזה. אבל לעתים אנחנו נתקלים בהורים שרוצים כאן ועכשיו במה שנוגע להם, וזה בעייתי".
תגובתו של פרופסור טלר – נשיא האקדמית גורדון
תוך קריאת תוכנית הכנס, נראה שזהו כנס של אינטרסנטים וניסיון להעניק כבוד לפונקציונרים שונים ולא דיון ענייני בסוגיות אשר צריכות לעניין את כלל מערכת החינוך.
אחד הגורמים המרכזים המשפיעים על מערכת החינוך היא הכשרת מורים. חיפה התברכה בכך שבנוסף לאוניברסיטה ולטכניון קיימות בה ארבע מכללות להוראה, אשר למעשה מכשירות את מרבית המורים שנקלטים במערכת החינוך בעיר ובסביבה ומכסות את מרבית הזרמים הקיימים בעיר- המכללה האקדמית גורדון, המכללה האקדמית הערבית לחינוך בישראל- חיפה, המכללה האקדמית דתית שאנן והמרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו- חיפה.
בכנס שכזה היה מצופה לקיים דיאלוג בין הגופים המכשירים את הגננות והמורים לבין מערכת החינוך, שקולטת את בוגרי המכללות הללו. כמו כן, יש מקום לבדוק את כיוון ההתפתחות של מערכת החינוך וההשפעה של מערכת החינוך על קידום והבאת המערכת לרמות גבוהות ביותר.
היינו מצפים שמערכת החינוך במסגרת כנס שכזה תכיר מקרוב יותר את יכולות המכללות והמכללות במסגרת דיאלוג זה יכירו את צרכי מערכת החינוך. לא נראה לנו כי ניתן לקיים כנס שעוסק בחינוך ללא המרכיב החשוב ביותר של הכשרת המורים. יש לציין כי קיימת חלוקה בין האוניברסיטאות והמכללות לחינוך כאשר האוניברסיטה מכשירה מורים לבתי הספר התיכוניים והמכללות מכשירות אנשי חינוך מלידה עד סוף חטיבת הביניים.
המכללות לחינוך תמשכנה להכשיר גננות ומורים ברמה הגבוהה ביותר גם ללא השתתפות בכנס חינוך כזה או אחר.
