תינוקת לזוג חרדי מנוסה לשני ילדים נוספים פיתחה זמן קצר לאחר לידתה אי שקט קיצוני, הרבתה לבכות ולצרוח, ינקה ללא הפסקה ופלטה ללא הרף, מה שגרם לאי עלייתה במשקל כנדרש והתפתחותה הייתה איטית מהצפוי. התופעות נמשכו לאורך ארבעה חודשים מורטי עצבים, בהם היא וכל בני המשפחה סבלו. ההורים, שכבר גידלו ילדים, לא הבינו מה קורה, היו מודאגים מאד וחששו שהיא סובלת מבעיה התפתחותית קשה. הם התרוצצו בין מספר רופאי ילדים ללא הועיל והיו נואשים.
באחד בימים כשהתינוקת לא פסקה מצרחות משך קרוב לשלוש שעות ברציפות בשעות הערב המאוחרות, החליטו בני הזוג, שלא היו מטופלי כללית, להתקשר לשירות און ליין לילדים הפועל בשעות אלו, עליו למדו מהעיתונות. ד"ר מוטי חיימי מהמרכז לבריאות הילד של כללית בחיפה ורכז אתר רפואת הילדים של כללית, היה הרופא התורן במוקד האון ליין.
תוך כדי שיחה ומתוך תחקור הבעיה חשד ד"ר חיימי שמדובר בריפלוקס (קיבתי-וושטי), מצב בו בשל הפרעה בתפקוד הסוגר הוושטי התחתון שמחבר בין הוושט לקיבה, חוזר המזון לוושט יחד עם מיצי קיבה. הרופא הסביר בסבלנות להורים על הבעיה וסיבותיה, המליץ על שינוי תנוחת ההשכבה של תינוקת, תוך הטיה נכונה של המזרון, דיבר על אפשרות למעבר להזנה בפורמולה המותאמת למצבים אלה ונתן טיפים נוספים, אך הדגיש כי חשוב שיפנו לרופא הילדים לאישרור האבחון והתאמת טיפול. בעיקר, הרגיע אותם בהבינם שמדובר בבעיה מוכרת וידועה וכי ניתן לטפל בה.
ד"ר חיימי, קיבל מההורים מכתב תודה ובו הם מספרים כי בתוך יום וחצי ממתן הייעוץ ומתן הטיפול, הפכה התינוקת הקטנה שסבלה ולא ישנה כמעט בכלל במשך 4 חודשים, תוך שכל בני המשפחה מוטרפים מכך, לתינוקת רגועה, החלה לעלות במשקל ולהדביק פער בהתפתחותה וישנה ברוגע. הכל תודות לאבחון הנכון של ד"ר חיימי שנתן להם מענה און ליין. וכשהסתבר להם כי במקרה מדובר ברופא תושב חיפה הם עברו להתגורר בה ומיהרו גם להצטרף לכללית כדי שילדיהם יטופלו על ידו.
ד"ר חיימי מכללית – חיפה מסהיר על מחלת הריפלוקס:
מחלת הריפלוקס הקיבתי־ושטי (GERD) נגרמת מהפרעה בתפקוד של הסוגר הוושטי התחתון, שהוא השריר המחבר את הוושט עם הקיבה. הסוגר הזה אמור להיות בעיקרו חד־כיווני ובכך למנוע חזרה של מזון ושל תוכן חומצי הנמצאים בקיבה מלהגיע אל הוושט. במקרים מסוימים מאפשר השסתום הזה גם מעבר בכיוון ההפוך (למשל, לצורך שחרור גזים או הקאה). בתינוקות יש חוסר בשלות של תפקוד השסתום הוושטי התחתון, דבר המביא לעתים לזרימה הפוכה של תוכן הקיבה אל הוושט. תורמים לכך גם תנוחת השכיבה האופקית של התינוקות במשך רוב שעות היממה וגורמים פיזיולוגיים נוספים, כמו הזווית שבין הוושט לקיבה אצל התינוקות אשר מאפשרת ריפלוקס של תוכן קיבתי לוושט ביתר קלות. ריפלוקס קיבתי-ושטי שכיח עד גיל שנה וחצי, אבל ברוב המקרים חומרתו פוחתת בהדרגה מגיל תשעה חודשים. למעשה, הריפלוקס משקף תופעה פיזיולוגית שכיחה בשנה הראשונה לחיים. 70%-60% מהתינוקות יחוו הקאה לפחות פעם אחת עד גיל שלושה-ארבעה חודשים. בתינוקות אין תסמין או סימן מובהק אחד שמאפשרים לאבחן את התופעה או שעשויים לחזות תגובה לטיפול. האבחנה מתבססת על מכלול הביטויים הקליניים ולעיתים יש צורך גם בבדיקות עזר. הבדיקות הקיימות יעילות כדי לתעד נוכחות של החזר קיבתי־ושטי פתולוגי ואת סיבוכיו, להראות האם יש קשר נסיבתי בין ההחזר לתסמינים, להעריך את יעילות הטיפול ולשלול מצבים אחרים.
התופעה מתבטאת באי־שקט ובכי ממושך הקשורים בדרך כלל לארוחה, ללא קשר לטיבה, עקב חזרת התוכן החומצי של הקיבה אל הוושט. תיתכן הקשתה של ראש התינוק לאחור לאחר כמה לגימות. לעיתים הריפלוקס מסתיים בפליטה או בהקאה, אך לפעמים תוכן הקיבה החומצי מגיע לוושט ונבלע שוב בחזרה אל הקיבה (רפלוקס "שקט").
מדובר בתופעה שמקשה מאד על התינוק ועל ההורים, אך יש לה גם השלכות בריאותיות של ממש אשר מתבטאות בהפרעה בשגשוג, כי לעתים עקב הפליטות המרובות התינוק לא עולה במשקל. תיתכן אף התפתחות דלקת כימית בוושט, עקב הנזק הנגרם מחומצת הקיבה לרירית הוושט והיצרות של אזור מסוים בוושט, אך זהו סיבוך נדיר מאוד בילדים. הנזק לרירית הוושט עלול לגרום לדמם קל, אך ממושך, ובעקבותיו לאובדן דם ואנמיה. עלולה גם להתפתח תסמונת דמוית אסתמה, עקב התכווצות של דרכי הנשימה בתגובה לנוכחות חומצה בוושט. ישנם דיווחים גם על קשר בין ריפלוקס לבין הפסקות נשימה חסימתיות ומחלות של תיבת הקול המתבטאות בצרידות, בסטרידור וכדומה. עוד דוּוח על הפרעות נוירולוגיות, כולל פרכוסים.
הטיפול: במקרים קלים, מומלץ להשכיב את התינוק בזווית של 30 (עד 45) מעלות. גם השכבת התינוק על הבטן כמה שעות ביום (לא בלילה, ובהשגחה צמודה) יכולה להקל על
התסמינים. מומלץ מתן ארוחות קטנות יותר, בתדירות גבוהה יותר ושעתיים־שלוש לפני ההשכבה. כמו כן, בעבר נהוג היה להסמיך את המזון באמצעות דייסה או הוספת קורנפלור. כיום קיימות פורמולות מיוחדות למצבים כאלה, שבהן התמיסה עוברת הסמכה בקיבה או עוד בטרם הגעתה לקיבה.
לעתים נדרש שימוש בתכשירים תרופתיים להפחתת ההפרשה של החומצה בקיבה כמו זנטק ולוסק או תכשיר המופק מאצות ים, הניתן לאחר הארוחות ומביא לריפוד רירית הקיבה ובכך להפחתת הריפלוקס. במקרים קיצוניים ונדירים יש צורך בניתוח שבו יוצרים מעין טבעת סביב השסתום שבין הוושט לקיבה.
