בית בלוג

מרכז הכרמל מרכז מבקרים ומגדלור של תקווה • יוסי לובלסקי

0
יוסי-לובלסקי-מרכז-הכרמל-ובניני-פנורמה-חיפה-2024
יוסי-לובלסקי-מרכז-הכרמל-ובניני-פנורמה-חיפה-2024

בצומת הרחובות שער הלבנון עם הציר המרכזי שדרות הנשיא מיתמרים מעלה צמד בניני פנורמה המזוהים ומאפיינים את המרכז.

מגדלי פנורמה

אחד המגדלים הוא מגדל דירות יוקרה בן 24 קומות, המתנשא לגובה של 88 מטרים. במגדל השני נמצא מלון דן פנורמה, בן 23 קומות, השייך לרשת מלונות דן. המלון מתנשא לגובה של 85 מטרים והוא המלון הגבוה ביותר בעיר. המגדלים, שתוכננו על ידי האדריכלים שלמה גלעד ויחיאל קומט, נבנו בין השנים 1986-1980, בשטח שהיה, עד לקום המדינה, שטחו של בית הארחה גרמני של מיסיון הכרמל.

בימים לתיקונם מלון דן פנורמה שהוא אחד מצמד המבנים מהווה מוקד ומרכז לתיירות חוץ ופנים למבקרים רבים שמגיעים לצפון הארץ.
כיום משמש ומאכלס בית מגורים למפוני הצפון קרית שמונה שלומי וסיביבותיה וגם מפונים מדרום הארץ מהעיר שדרות שכבר מעל חצי שנה עזבו את בתיהם והסוף אינו נראה באופק.

דעה אישית

בזהירות רבה וזו דעתי תודות למפונים רבים שמאוכלסים בציר המלונות של שדרות הנשיא כולל את מלון דן פנורמה, ביי ויו, מלון דן ומלונות סביב, חיפה הפכה להיות שוקקת חיים ותוססת יותר. אמנם מציאות כפויה אך תחושה שהחיים אחרי ה 7 לאוקטובר 2023 שינו את החיים במרכז העיר חיפה.

חיפה בציור

"יש בחיפה חתיכה, היא גרה ברחוב פנורמה", כתב בשנת 1957 חיים חפר, בשירו המפורסם ל"רביעיית מועדון התיאטרון".

מרכז הכרמל ובניני פנורמה , מרקרים על נייר 21/29.7 ס"מ, ציור: יוסי לובלסקי

כשאני רואה ומצייר את חיפה, אני רוצה להנגיש צעירות חדשנות ויופי לעיר ולהסיר את הרובד ה"עייף" והרשמי של העיר ממש כמו השיר של חיים חפר. חיפה תודות לשימוש בטכניקת המרקרים לא נראתה צבעונית יותר ומקבלת ביטוי של שינוי. כאן בציור רואים את מגדלי פנורמה המזוהים עם מרכז הכרמל ועצי האורנים והברושים הפרושים במפגש רחוב שער הלבנון ושדרות הנשיא.

כולי תקווה שהמפונים ישובו בשלום חזרה לבתיהם והעיר שלי חיפה תמשיך בקו של התחדשות ופריחה, ואולי הבחירות האחרונות יתנו אותותם להמשך.

"מבט מרענן על משמעות המלתחה שלנו" / לילי מילת תופסת מדף

0
"כשהמרקר שלי נשלף, ידעתי שבחרתי נכון" (אלבום פרטי)

בימי המלחמה, כשאני לוקחת ספר חדש ליד, אני רוצה שהוא ייקח אותי מכאן. לאנשים שונים התמודדויות שונות. אני מכירה כאלה שדווקא מחפשים ספרים שיהיו קשורים, אולי במטרה לנסות להבין משהו בתוך הכאוס הבלתי נתפס שאנחנו חיים אותו בחודשים האחרונים. אבל אני, כפי שהתחלתי לומר, מחפשת לכמה שעות קריאה איזשהו יקום מקביל, לתת למחשבות לנוח. 

לחוץ חתונה / עומר ברק

כך, בתחילתה של השנה האזרחית, בחרתי מהמדף את ספרו של עומר ברקלחוץ חתונה. כבר כמה שנים שרציתי לקרוא אותו וזו קומדיה רומנטית, אז זו נראתה כמו בחירה נכונה והזדמנות טובה. פתחתי את הספר, קראתי את המשפט הראשון וסגרתי אותו. לא. אין מצב. רציתי לברוח קצת ועכשיו זה? תנו לי לצטט לכם את פתיחתו של הספר:
"אז תן לי להבין את זה עוד פעם," ירדן גת, החברה הכי טובה שלי, הסתכלה עלי והתפקעה מצחוק.

הספר של עומר ברק ראה אור ב-2017 וספק אם כתב אותו על אותה ירדן גת. ובכל זאת, היגון של מאורעות אוקטובר שטף אותי. באותה שבת ירדן גת נעקרה בברוטליות עם משפחתה מקיבוץ בארי לימים רבים וארורים בשבי החמאס. בתה ובעלה ניצלו אחרי שעות מסתור רבות.

בעת שפתחתי את הספר, ירדן הוחזרה אלינו בעסקת חטופים אך גיסתה, כרמל גת, עדיין שם. בבית רדוף אסונות זה, נרצחה גם כנרת גת (דהאן), ששורשיה ומשפחתה בקיבוץ בו אני גרה. כך, שם תמים שבחר הסופר לדמות החברה הטובה של אדם לפיד, גיבור הסיפור, הפכה לאייקון שלא מרצונה.

התגברתי ופתחתי שוב את הספר. קראתי לאיטי את הפרק הראשון ואז עוד אחד ובסופו של דבר את מאה וחמישים העמודים האחרונים קראתי בין לבין סידורים והסעות, כי כל כך נהניתי ולא רציתי להתאפק ללילה כדי לסיים.

אם כן, אדם מתקרב ליום הולדתו ה30, היעד בו הבטיח לעצמו שיהיה נשוי כשיגיע. בצעד נואש, הוא חובר לירדן, שאינה רק חברתו הטובה אלא גם עיתונאית המחפשת מושא לכתיבה. המסע אל החופה מתחיל ולא בטוח שמתוך מצעד הדייטים המתועד לטובת העיתון, תופיע האחת הנכונה ביום החתונה. 

הספר הבטיח וקיים. הרבה פאן, אנושיות ואף מבט מרענן על משמעות המלתחה שלנו. למשל, כשאדם מביט על חייו עם האקסית דרך ארון הבגדים, הוא מחליט להצטייד במלתחה חדשה כיוון ש: "אחרי שעברתי אתמול על כל הארון וכל חולצה בו הזכירה לי בילוי כלשהו עם שירן… לבגדים החדשים שהיו על הגוף שלי יכולתי לתפור זיכרונות חדשים." לתפור זיכרונות חדשים, כמה יפה. 

כשהמרקר שלי נשלף, ידעתי שבחרתי נכון עבורי וידעתי גם כי בנוגע לשאלה אם נשאר או משוחרר בספרייה הפרטית שלי, לחוץ חתונה נשאר. למעשה, הספר הזה היווה את הטריגר לטור הספרותי שאתם קוראים כאן מידי שבוע. 

לחוץ חתונה היה אמור לראות אור גם על המרקע, אני בהחלט יכולה לדמיין את הסרט. אך ימי הקורונה גדעו את הפרויקט המצולם ולמיטב הבנתי כרגע לא מתוכננת הפקה שכזאת. מה שטוב לנו, הקוראים, הוא שהספר תמיד נשאר. קחו לכם קצת פאוזה מימי ההישרדות ועזרו לאדם לפיד למצוא את האהבה היחידה שלו. אחרי הכול, אהבה היא התשובה לשאלה הנצחית (למרות שדאגלס אדמס יטען שהתשובה לשאלה הנצחית היא 42, אבל זה כבר דיון לטור אחר).

פרטי הספר: 

לחוץ חתונה מאת עומר ברק, הוצאת מודן, 2017.
קריאה נעימה ושמילים טובות יהיו לצדכם תמיד,
לילי

טֶקֶס הַדְלָקַת הַמִּשְׁוָאוֹת

0
הדלקת משואות לזכרם - טקס לזכר לוחמי הלח״י שנפלו במפרץ חיפה 03/06/2018 (צילום - בני בוים)

א
מוּל קְבַל עַם וְעֵדָה הִתְיַצְּבָה הִיא לַטֶּקֶס
כֹּה זְקוּפָה, עֵרָנִית וְגֵאָה.
הִיא הִרְגִּישָׁה מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁלָּהּ הוּא הַנֶּכֶס,
וְרַק לָהּ הִיא כָּאן זְכוּת הַדֵּעָה.
ב
בְּיָדָהּ אָחֲזָה בָּרְשִׁימָה הַמֻּמְלֶצֶת
כְּמוֹ הָיְתָה רְכוּשָׁהּ הָאִישִׁי.
הִיא לְרֶגַע הִרְגִּישָׁה עַצְמָהּ מְאֻלֶּצֶת,
וּלְפֶתַע קָרְאָה: "זֶה טִפְּשִׁי!".
ג
לְעֵינֵי הַקָּהָל שֶׁלָּטַשׁ בָּהּ עֵינַיִם
הִיא נָטְלָה אֲבוּקָה בְּיָדָהּ,
וְאֶת שְׁמוֹת הָרְשִׁימָה הִיא קָרְעָה אָז לִשְׁנַיִם.
הֶהָמוֹן? הוּא הֵגִיב בִּרְעָדָה.
ד
עַל דִּבְרֵי חֲנוּפָה הִתְנַפְּלָה הִיא כְּעַיִט
וְהֵחֵלָּה לִשְׂרֹף מִשְׁוָאוֹת.
בְּעֶזְרַת לֶכְּסִיקוֹן שֶׁהֵבִיאָה מִבַּיִת
הִיא רָשְׁמָה לְעַצְמָהּ מוּבָאוֹת:
ה
"הַיַּלְדּוֹן שֶׁאָסַף גּוּר חָתוּל מֵהַזֶּבֶל
וְאוֹתוֹ הוּא הֵבִיא לְבֵיתוֹ.
הַצָּעִיר שֶׁעָזַר לְהָקֵל אֶת הַסֵּבֶל
מִקַּבְּצָן וְנָתַן לוֹ פִּתּוֹ.
ו
"הָאוֹפֶה שְׁאָפָהּ מבצקו אֶת הַלֶּחֶם,
וְאוֹתוֹ הֶאֱכִיל רְעֵבִים.
הַקָּשִׁישׁ שֶׁבֵּרֵךְ כָּאן בְּ'שָׁלוֹם (בְּמִלְּעֵיל) עֲלֵיכֶם'
וְשִׂמַּח גַּלְמוּדִים דּוֹאֲבִים".
ז
אֶת כָּל אֵלֶּה וְעוֹד הִיא רָשְׁמָה שָׁם בַּסֵּפֶר
וְנָתְנָה אֲבוּקָה בְּיָדָם.
וְדָלַק הַלַּפִּיד עַד הָיָה הוּא לְאֵפֶר,
אַךְ הֵבִיא הוּא כָּבוֹד לָאָדָם.
ח
וְאוֹתָם הַשּׁוֹעִים שֶׁאֶת שְׁמָם הִיא הֵסִירָה –
תְּמוּנָתָם נִשְׁאֲרָה כְּקִשּׁוּט.
שֶׁהֲרֵי בִּתְחִלָּה בְּקוֹל רָם הִיא הִצְהִירָה:
"יְכֻבַּד הָאָדָם הַפָּשׁוּט".

אלכס אדלשטיין, איש חיי הלילה, נפטר מדום לב בגיל 53

0
אלכס אדלשטיין ז
אלכס אדלשטיין ז"ל (צילום: מאלבום התמונות הפרטי של נעמה סובול)

(חי פה) – תדהמה בחיי הלילה בחיפה: אלכס אדלשטיין, 53, שהקים וניהל את פאב הדאנק הלך לעולמו הבוקר לאחר שקיבל דום לב במהלך השינה. על אף שבשנים האחרונות הוא ניהל את בירה ואוכל בשוק תלפיות, הוא המשיך להיות מזוהה יותר מכל עם פאב הדאנק. רבים ספדו לו במהלך היום ודיברו גם על ההלם ממותו הפתאומי וגם על האדם המיוחד, שהיה. הוא יובא למנוחות ביום ה', 25/4/24, בשעה 19:00 בבית העלמין בתל רגב.

אלכס אדלשטיין ז"ל ונעמה סובול (צילום: מאלבום התמונות הפרטי של נעמה סובול)
אלכס אדלשטיין ז"ל ונעמה סובול (צילום: מאלבום התמונות הפרטי של נעמה סובול)

פאב הדאנק פעל במושבה הגרמנית במשך כ-19 שנה. המבלים במקום מספרים על חוקי שתייה קפדניים, למשל מזיגת בירה באיטיות. בפאב היו סוגי בירה רבים והוא זכה בפרסים על איכות הבירה.

היו לו גם חוקים נוספים: מי שמבקש חינם, מקבל פחות, לא מערבבים וויסקי, לא מערבבים בירה ולא בוחרים שירים. הפאב נסגר בשנת 2017.

אדם עם לב גדול

אנשים רבים ספדו לאלכס אדלשטיין ברשתות החברתיות וסיפרו על אדם עם לב גדול, שהקשיב לכולם וקיבל את כולם כמו שהם. לא אחד ולא שניים סיפרו עד כמה הוא הקל עליהם את המעבר לחיפה, כשהם עוד לא הכירו אף אחד בעיר. שוב ושוב דיברו על מה הדברים, שהפכו אותו לאדם כל כך מיוחד.

היזמית, אשת הקולינריה והתרבות ומורת הדרך נעמה סובול ספדה היום לאדלשטיין:
"אלכס, האיש והדאנק – תחנת תרבות חיפאית אנושית – נפטר הבוקר בשנתו מדום לב.אני עדיין לא מעכלת. חסרת מילים. מחר ב 19:00 ההלוויה שלו בתל רגב. משעה 20:00 ה-Rollings בשוק תלפיות יהיה פתוח. בקשתו האחרונה הייתה שנשתה לזכרו בשבעה – ויסקי עדיף אבל אפשר גם וודקה ואם חייבים אז ערק גם בסדר…".

אלכס אדלשטיין ז"ל ונעמה סובול (צילום: מאלבום התמונות הפרטי של נעמה סובול)
אלכס אדלשטיין ז"ל ונעמה סובול (צילום: מאלבום התמונות הפרטי של נעמה סובול)

היתה לו שפה משלו, חיוך משלו ודרך משלו להיטיב עם העולם

גם מיכל רוזן זוכרת את מה שייחד את אלכס:
"אם יש משהו שמאפיין חיפאים, הוא העובדה שהמקומות שבילינו בהם הפכו את חיפה למה שהיא עבורנו. אבל מה שהופך מקום חיפאי לחיפאי באמת, הוא הקשר המאוד מיוחד בין בעליו לבין "הקבועים" שפוקדים את המקום גם שנים אחרי שהוא נסגר. פוקדים אותו בסיפורים ובחוויות ופוקדים אותו בצורתו החדשה או המחודשת. אלכס אדלשטיין היה "מקום" שכזה. אלכס מהדאנק נשאר אלכס מהדאנק גם בגלגול החדש של בירה ואוכל. היתה לו שפה משלו, חיוך משלו ודרך משלו להיטיב עם העולם. תודה על השנים האחרונות בהן בעיקר כבר לא ישבתי אצלך, אלא רק עצרתי למנוחה ולשוחח לרגעים במהלך סיבוב עם עפרי בשוק, תודה על החיוך, תודה על הזיכרונות מימי הדאנק ותודה שהפכת עבורי את חיפה למה שהיא.מבטיחה להרים כוסית של וויסקי לפרידה!".

עו"ד ליאור פרי: פאב הדאנק היה ליד משרד עורכי הדין שלי וככה היכרתי את אלכס

עורך הדין והנוטריון, חובב המונדיאלים, שלא החמיץ משחק מונדיאל כבר 42 שנה, ליאור פרי, מתאר את ההלם שאותו מציינים כל חבריו ומכריו של אלשטיין:
"לא להאמין. עוד מקרה של אדם לא מבוגר שרגע אחד איתנו, ורגע אחד לא. ההכרות שלי עם אלכס היתה קצרה ונקודתית מאד. יש לי מסורת ארוכת שנים מאז מונדיאל 1982 אני לא מחמיץ אף משחק, באף מונדיאל, לא משנה איפה אני בחיים. בשנת 1998 התמחיתי במשרד עורכי דין. ההתמחות היתה מ-8:00 עד 19:00. המונדיאל היה גם בשעות אחה"צ. הפאב של אלכס, הדאנק, היה ליד המשרד. ככה נוצרה היכרות מאד נקודתית בין מתמחה בעריכת דין שמבריז מהעבודה לבין בעל פאב שהוא קצת מוזר, קצת לא חברותי, אבל מקצוען אמיתי. יהי זכרו ברוך".

דילול החזירים בירי יצא לדרך בחיפה – צפו

27
דילול חזירים בשכונת שער העלייה בחיפה (צילום: קוראי חי פה)
דילול חזירים בשכונת שער העלייה בחיפה (צילום: קוראי חי פה)

(חי פה) – תושבים בשער העלייה שמעו קולות ירי בשעה 1:30 בלילה. עת יצאו לברר את פשר הירי, הבחינו בקבלני דילול חזירים במהלך עבודתם. הקבלנים העמיסו את הפגרים על משאית ונסעו לדרכם. הבטחת הבחירות יצאה לדרך, בתיאום עם רט״ג ועבודה רבה לפניהם.

דילול חזירים בשכונת שער העלייה בחיפה (צילום: קוראי חי פה)

ראיתם משהו? דווחו לנו כאן…

כזכור, עד כה המיתה העירייה את החזירים באמצעות מלכודות אשר הונחו בוואדיות. החזירים שנלכדו הומתו בזריקת רעל והפסיקה את פעילות הלב.


זמן עד למיגור מכת החזירים בחיפה
(90 יום מכניסת יונה יהב לתפקיד)

0
Years
:
0
Months
:
0
ימים
:
0
שעות
:
0
דקות
:
0
שניות

מעיריית חיפה נמסר לחי פה:

"עיריית חיפה פועלת בהתאם להבנות ולסיכומים שנעשו מול "רשות הטבע והגנים" ועל-פי הנחיותיה".

ההסכם החדש עם רט״ג:

שריפה במבנה נטוש בקריית מוצקין

3

(חי פה) – דיווח ראשוני על שריפה בקריית מוצקין. עשן שחור עולה ונצפה מרחוק. כבאים כבר במקום האירוע.

שריפה במבנה נטוש בקריית מוצקין (צילום: כבאות והצלה)
שריפה במבנה נטוש בקריית מוצקין (צילום: כבאות והצלה)

    מכבאות והצלה נמסר לחי פה:

    בדקות אלה פועלים שבעה צוותי כיבוי בפיקודו של מפקד המשמרת רב רשף ערן וייצמן לכיבוי שריפה במבנה נטוש שהיה בעבר קנטרי "גלי גיל". עיקר המאמצים כרגע הם סריקת המבנה שמתגוררים בו לעיתים דרי רחוב ומניעת התפשטות השריפה למבנים סמוכים.

    עינת פרופר • ״הללויה״ – שיר להחזרת החטופים ◄ צפו

    0
    עינת פרופר בשיר ״הללויה״ (צילום: עינת פרופר)

    (חי פה) – עינת פרופר שגדלה בחיפה הוציאה שיר מקסים בנושא החזרת החטופים והמלחמה שעודנה מתחוללת בימים אלה (אפריל 2024).

    ״מוצאים שוב טעם לחיים, נותנים חיבוק חזק לאמא ורוקדים עם הדמעות״.

    הללויה מאת עינת פרופר ◄ צפו

    רותי סגל • אלת פריון היצירה • ציירת ואוצרת חיפאית

    4
    רותי סגל - עם הספר
    רותי סגל - עם הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)

    ציוריה, ביתה ואוצרות מעונה של רותי סגל משרים על המתארח בו תחושה של קירבה אל שלושת הגראציות שהיו שלוש אחיות-אלות.

    על פי המיתולוגיה שלושת החאריטות/הגרציות הן אלות המנחילות לבני האדם ולאלים את כל מה שטוב ויפה, כאשר הן מגישות לעולם את מה שיוצרים האומנים. במיתולוגיה היוונית, שלוש אלות אלו היו: אלת החן והיופי, ופריון כישרונות המוזיקה והאמנות. יש לשער שרותי סגל, אומנית ישראלית וותיקה – הינה התגלמותן של אחיות אלו במציאות העכשווית.

    רותי סגל - בביתה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת הסחלבים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת הסחלבים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מבט אל מטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל מטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)

    "גם אני חי פה"

    כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה- ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

    במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא מהותה של הכירות זו הינה להיוודע בבית המארחים – אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.

    רותי סגל - ציור חיפה והמפרץ. האורגינל נמצא בעיריית חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – חיפה והמפרץ. ציור האורגינל נמצא בעיריית חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל -פינה במטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינה במטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)

    בת קריית מוצקין שנולדה בעפולה

    בתעודת הזהות של רותי, ילידת 1942, נרשם שמקום לידתה הינו עפולה בעת שהוריה גרו בקרית מוצקין… הכיצד?

    באותה תקופה התרחשו קרבות מלה"ע השנייה ובהם קרבות אל-עלמיין. הייתה זו סדרה של קרבות, אשר נערכו בשנת 1942, במסגרת המערכה במדבריות צפון אפריקה. המערכה התנהלה בין כוחות מדינות הציר בפיקודו של ארווין רומל, לבין הארמייה השמינית של הצבא הבריטי. בשנים 1940–1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי.

    לכן, בגין הפחד והחשש של תושבי מפרץ חיפה, שמא האיטלקים יפציצו את בתי הזיקוק נשלחו הנשים היולדות אל "מקום מבטחים", אשר היה אז לדידם בעיר המחוז עפולה.

    רותי סגל - עם ספר שירי נתן אלתרמן (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם ספר שירי נתן אלתרמן (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פריטים על גבי שולחן העבודה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פריטים על גבי שולחן העבודה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת נוסטלגיה משפחתית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת נוסטלגיה משפחתית (צילום: רחלי אורבך)

    עלייה ממניעים ציוניים והתיישבות בחיפה

    הוריה של רותי הגיעו ארצה בגל העלייה החמישית אשר החל בשנת 1931 ונמשך עד לשנת 1939. גורמי הדחף שפעלו להגברת העלייה לארץ באותן שנים היו: מניעים ציוניים והבנת חשיבותה של ארץ ישראל כבית לעם היהודי, כמו גם עליית הפאשיזם באירופה, הנאציזם בגרמניה והאנטישמיות במזרח אירופה – וכן, הגבלות הגירה שהוטלו בארצות הברית מאמצע שנות ה- 20 ונכונותן הדלה של ארצות המערב האחרות לקלוט הגירה יהודית המונית.

    הוריה עלו מן המניעים הציוניים, כאשר אמה הגיעה מרומניה ואביה מגליציה אשר בפולין ושניהם התיישבו באזור מפרץ חיפה.

    רותי סגל - מחלונה נוף ירוק ומפרץ חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מחלונה נוף ירוק ומפרץ חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - פינת האירוח העגולה אשר בסלון ביתה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינת האירוח העגולה אשר בסלון ביתה (צילום: רחלי אורבך)

    נערה ומכחול בידה

    רותי, אשר לה אחות הצעירה ממנה ב 3 שנים,  מתארת ילדות נעימה ושלווה בקריית מוצקין. היא למדה בבית הספר העממי  "אחדות" ולאחר מכן ב"תיכון מוצקין".

    כבר בגיל ילדות היא החלה לצייר, כאשר בתחילת דרכה האומנותית עסקה בציורי אקוורל ומשם תהליך יצירתה התפתח והשתכלל – אזי עברה לצייר בצבעי שמן ואח"כ ליצירות בצבעי אקריליק. רותי הינה בעלת תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת חיפה. היא למדה אצל טובי האומנים, ובליבה שמור מקום של כבוד רב לאמן קניספל. את ציוריה הציגה סגל במגוון גלריות ומוזיאונים בארץ ובחו"ל.

    רותי סגל - מעבודותיה: שלישיית אקוורל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מעבודותיה: שלישיית אקוורל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - תעודה מהאקדמיה הבינלאומית לאמנות (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – תעודה מהאקדמיה הבינלאומית לאמנות (צילום: רחלי אורבך)

    מורה לטבע

    עם גמר לימודיה ב"תיכון מוצקין" התמקצעה רותי בלימודי חינוך במגמה הריאלית אשר ב"סמינר גורדון" ומשם דרכה הייתה סלולה אל ההוראה.

    בתחילה שימשה כמורה בבית ספר בעכו ואח"כ עברה ללמד בבית הספר "הבונים" אשר בחיפה, כמורה לטבע וכאחראית על מרכז לימודי הטבע של בתי הספר באזור זה.

    רותי סגל - טריפטיכון באדום, צהוב וכחול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – טריפטיכון באדום, צהוב וכחול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - ציור סער ופרץ, העצים בכחול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – ציור סער ופרץ, העצים בכחול (צילום: רחלי אורבך)

    הגננת שלא הוזמנה לחתונה

    בעת "טיול בנות" לאילת, עדיין בזמן לימודיה בסמינר, הכירה עלם חמודות הלוא הוא אריה סגל ז"ל, אשר לימים הפך להיות בעלה ואיש חיקה הנצחי.

    בסיפור, אשר הפך לאגדה, מסופר שאנשי קריית מוצקין לכשהגיעו איילתה בד"כ דיווחו שהם מחיפה. שכן, מי ידע היכן מיקומה של אותה קריה? כך אף רותי סיפרה לאריה: "אני מחיפה".

    כחיפאי בעצמו ביקש להבין מהיכן בדיוק בחיפה. אזי לא נותר לה אלא להסביר לו את הנושא. אולם איפכא מסתברא, גם העלם הינו יליד קריית מוצקין! לא זו אף זו, יחדיו הם בילו באותה הקבוצה בגן הילדים אשר בקריית מוצקין ולימים הגננת חיה תכעס מאד על שלא הוזמנה לחתונתם.

    רותי סגל - הזאטוטים אריה ורותי בגן הילדים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הזאטוטים אריה ורותי בגן הילדים שהיה בקרית מוצקין (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: מבט אל חדר האורחים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: מבט אל חדר האורחים (צילום: רחלי אורבך)

    שבט משפחת סגל

    שלושה ילדים נולדו לזוג סגל: גל (יליד 1963), תעשיין הגר בכרם מהר"ל, מיכל (ילידת 1967) ד"ר במדעי המדינה ועו"ד הגרה בחיפה, ודני (יליד 1975) פסיכולוג ובעל מסעדה שאף הוא מתגורר בחיפה ומהם נוספו לשבט סגל שבעה נכדים.

    בשנת 2008 התאלמנה רותי מיקירה אריה סגל ז"ל, אשר היה מייסד חברת סהל ולימים בעל תשלובת סהל-אלובין שהייתה יצרנית פרופילים מאלומיניום הגדולה ביותר בישראל, בתחומי הבניין והתעשייה (חברת אלובין, הוקמה ב1958 ונרכשה ב 1998 על ידי חברת סהל). לתשלובת זו היו יתרונות של גודל ושל עוצמה מעצם היותם שני מפעלים וותיקים ומתוחכמים, זאת כאשר כול תהליכי הייצור של הפרופילים בוצעו מתחילתם ועד סופם במפעלי החברה.

    למותר לציין שכל חיי שבט משפחת סגל נסובו סביב העבודה וסביב הקשר עם מפעלים אלו. לאחר מות אבי המשפחה אריה ז"ל, במהלך השנים שאח"כ מילא את מקומו גל, בנו בכורו, וזאת עד לפני כמחצית השנה.

    רותי סגל - ציור פורטרט של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – ציור פורטרט של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)

    בניין היסטורי ומחלונותיו נוף ירוק ומפרץ חיפה

    רותי נולדה בעפולה, חייתה כילדה וכמתבגרת בקריית מוצקין והקימה משפחה בקריית ביאליק. לאחר מכן עברה משפחת סגל לשכונת דניה אשר במרומי הכרמל, שם היה ביתם במהלך של כ 30 שנה.

    כשנתיים לאחר מותו של אריה ז"ל החליטה רותי לעבור לדירה אשר תספק את צרכיה שלה בלבד. בחירת המיקום הייתה קשורה, בראש ובראשונה, לנוף הניבט מן הבית. כיום היא גרה בבניין היסטורי אשר מחלונותיו נוף עצים ירוק ונופו של מפרץ חיפה. זהו בניין אשר הינו מבנה היסטורי שעבר שימור ושיפוץ מאסיבי.

    הבניין נבנה בתחילת המאה ה-20 והיה מראשוני הבניינים על הר הכרמל, ואף הוכר כ"אתר מורשת" על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

    רותי סגל - ביתה בבניין היסטורי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – ביתה בבניין היסטורי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: נוף צמחיית החוץ והפנים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: נוף צמחיית החוץ והפנים (צילום: רחלי אורבך)

    לימודי תואר באומנות יצירה באוניברסיטת חיפה

    כבר בצעירותה אחזה רותי במכחול, אך רק בהיותה כבת 37 החלה את לימודיה לקראת התואר באומנות היצירה, ולאחריו היא שינתה את מסלול חייה ועברה לעסוק באומנות באופן מלא. ניתן לומר שמהלך לימודיה עם האומנים המוכרים, כמו אבנר כץ, בתיה אייזנווסר ועוד, הם שהיוו את נקודת הפתיחה להמשך חייה סובבי האומנות.

    במהלך השנים היא השתלמה אצל אמנים נבחרים נוספים, ביניהם גרשון דוידוביץ', גרשון קניספל, וז'אק לוין. היא הציגה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל ואף הקימה סטודיו ללימודי ציור בחיפה. רותי מלמדת ציור במהלך של יותר מ 30 שנות פעילות וכיום עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.

    בין תפקידיה, שימשה רותי סגל כאוצרת הגלריה לאומנות בדניה חיפה ולאחר מכן כיהנה כיושבת ראש אגודת האומנים בחיפה והצפון ובכך תרמה רבות הן לפיתוח האומנות בחיפה והן מחוצה לה.

    כעת חיה, רותי ממשיכה לעבוד בסטודיו אשר במעונה, ולהשתתף בפרוייקטים אומנותיים רבים, זאת תוך כדי מתן ייעוץ ועזרה לאומנים ויוצרים.

    רותי סגל - בביתה: ספרי אומנות וגם פסלים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: ספרי אומנות וגם פסלים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מעבודותיה: נוף עם עצים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מעבודותיה: נוף עם עצים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מעבודותיה: ציור נוף (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מעבודותיה: ציור נוף (צילום: רחלי אורבך)

    ה-סטודיו של "הקוסמת בצבעים"

    מכחולה של סגל נע ונד בציורי טבע ונוף בסגנון אימפרסיוניסטי אשר הוא לעיתים נע עד לסגנון המופשט. יצירותיה מלאות בהבעה ורגש. היא שואבת השראה מכל הנמצא סביבה אך בעיקר מעולם הטבע, זאת תוך כדי משיכות מכחול בוטחות עם מבע ייחודי נפלא.

    מוטיב בולט בציוריה של סגל הינם העצים ובהשאלה הם הינם דמויות האנוש אשר בציוריה, “כי האדם הוא עץ השדה”. שורשיהם של עצים אלו נטועים עמוק באדמה, לעיתים ענפיהם מרקדים כמו ידיים עדינות ולעיתים אפילו שבירות, מונפות לאוויר ויוצרות מקצבים וחזרתיות. בדרך כלל העצים מצויירים בצבעים עמוקים (בעיקר כחולים), ביד בוטחת ובמשיכות מכחול הבאות ממעמקי הנפש.

    לגבי רותי, ולא בכדי, המקום האהוב עליה ביותר הינו מתחם ה-סטודיו אשר במעונה. בסטודיו הנאה ורחב המידות  נמצאים ציורי נוף רבים, בעלי מרחבים צבעוניים. כמו כן נמצאים בסטודיו זה ציורי הנוף של מפרץ חיפה, בעל הכתם הכחול של הים התיכון, אשר מציץ מבעד לחלונות הגדולים של ביתה.

    נוף המפרץ הוא נוף ציבורי השייך לכלל, אך הנופים של סגל הם הנופים הפרטיים שלה, נופי הנפש כפי שהם באים לידי ביטוי על גבי הבד. אמצעי הביטוי שלה הם המכחול והצבע, כאשר הנפש היא המובילה את דרכו של הציור.

    רותי סגל - מבט אל מתחם ה-סטודיו (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל מתחם ה-סטודיו (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - במתחם הסטודיו (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – במתחם הסטודיו (צילום: רחלי אורבך)

    פינת ישיבה עגולה ואינטימית

    בסלון ביתה של אלת החן, האומנויות ופריון היצירה, נמצאים דברים רבים המרחיבים דעתו של אדם. גולת הכותרת הינה פינת הישיבה העגולה והאינטימית המשרה שלווה על המתארחים בה. תחושה של רוגע, המוקף בירוק הנשקף מחלונות החדר, בלוויית צבעוניותם של עציצים פורחים, מזמן אווירה של יופי שלווה ונחת.

    רותי סגל - מבט אל סלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל סלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת האירוח העגולה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת האירוח העגולה (צילום: רחלי אורבך)

    "הרביעייה הסינית" ואוסף כדים

    על גבי השולחן העגול אשר בסלון הבית, נמצאים כמה חפצים היקרים מאד לליבה של רותי ובראשם "הרביעייה הסינית". אלו הם ארבעה פסלונים של דמויות סיניות אשר אותן הביא אריה ז"ל מבית אימו. הפסלונים הללו מלווים אותה במשך שנים רבות והינם תזכורת חיה למורשת בית משפחת סגל.

    כד הקרמיקה הצבעוני, הניצב אף הוא על גבי השולחן העגול, הינו כד איטלקי אשר מהווה חלק מתוך אוסף הכדים הפזורים ברחבי הבית.

    רותי סגל -"הרביעייה הסינית", מבית אימו של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל -"הרביעייה הסינית", מבית אימו של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - הכד האיטלקי, מאוסף הכדים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הכד האיטלקי, מאוסף הכדים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - הכד האיטלקי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הכד האיטלקי (צילום: רחלי אורבך)

    כל ביצה – מארץ אחרת

    במהלך חייה טיילה רותי בארצות רבות, כאשר המוטו היה לחוש תרבויות שונות, לראות נופים ומראות ולחוות חוויות. לכן הדגש היה על "רק לא קניות מרובות". נהפוך הוא – היא השתדלה להביא עימה מעט מזכרות ואך ורק פריטים ייחודים. בין הללו הינו אוסף האבנים שכל אחת מהן הינה בצורה של ביצה, כאשר מכל ארץ וארץ הובאה ביצה אחת בלבד.

    ביצת המזכרת המועדפת עליה, מבין כל הללו אשר מוצגים בכלי זכוכית נאה אותו קיבלה מאמה, הינה ביצת הרוז קוורץ. חומר ביצת ה-רוז קוורץ עשוי ממינרל מסוג קוורץ, בעל גוון הנע בין ורוד חיוור לאדום-ורוד. המקור לצבע הוא בכמויות זעירות יחסית של טיטניום, ברזל, או מנגן. כאשר מושטת היד ומאירים את האבן מאחור, היא נראית שקופה ו"בתוכה כוכבים".

    רותי סגל - האוסף: כל ביצה - מארץ אחרת (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – האוסף: כל ביצה – מארץ אחרת (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - עם חלק מאוסף מזכרות אבני הביצים. (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם חלק מאוסף מזכרות אבני הביצים (צילום: רחלי אורבך)

    חצר הגינה

    משני גרמי מדרגות, הנמצאים בקצהו של מתחם הסטודיו, ניתן לצאת אל גינת החצר. אמנם הגינה איננה רחבת ידיים אך הינה גינה איכותית ביותר. כל עבודות הגינון כולן נעשות על ידי בעלת הבית, רותי בלבד.

    בצידה הקדמי של הגינה ממוקמת פינת ישיבה בעלת רהיטי ברזל ומצידו האחורי של הגן – ג'קוזי עגול שחציו טמון באדמת הגן. אחד היתרונות הגדולים בגינה מטופחת זו הוא היותה מקום מפלט שקט וטבעי וזאת, למרות שהדירה נמצאת ממש בלב העיר. עיצוב הגינה נעשה כך שהיא מתאימה בצורה המושלמת ביותר עבור רותי ועבור אורחיה.

    רותי סגל - כל עבודות הגינון כולן, נעשות על ידי בעלת הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – כל עבודות הגינון כולן, נעשות על ידי בעלת הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בצידו האחורי של הגן - ג'קוזי עגול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בצידו האחורי של הגן – ג'קוזי עגול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - הגן: מקום מפלט שקט וטבעי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הגן: מקום מפלט שקט וטבעי (צילום: רחלי אורבך)

    "רינגו ואני" – מיכל סגל ארנולד

    ספרים רבים במעונה של סגל, אך משנשאלה איזהו מהם הוא המועדף והקרוב ביותר לליבה – כמעט צפוי היה שתבחר את סיפרה שלה, שהינו אלבום ציורים מהודר ובו ציורי צבע רבים: ״ימים סוערים״. אך היא, ללא כל היסוס, ציינה ושלפה את סיפרה של ביתה מיכל "רינגו ואני".

    ד"ר ועו"ד מיכל סגל ארנולד היא יו"ר הועדה לקניין רוחני בלשכת עורכי הדין בחיפה ואזור הצפון. היא בוגרת לימודי משפטים מטעם אוניברסיטת חיפה, בעלת דוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת פנסילבניה, בעלת תואר שני בתכנון ערים ואזורים מטעם הטכניון ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה (בתוכנית B.A מצטיינים) מטעם אוניברסיטת חיפה.

    במהלך חייה ישבה מיכל אצל מנהיגים רוחניים אינדיאנים, העבירה איתם טקסים מקודשים, ריפאה אנשים וכשחזרה ארצה המשיכה לעסוק במתן עזרה לאנשים בדרך האינדיאנית.

    אלא שאז קרה האסון, אביה מת. מיכל מצאה עצמה בתעצומות אבלה כאשר אפילו בן זוגה האוהב ושתי בנותיה לא היו מסוגלים לסייע לה. בדיוק בעת כשהיא חושבת שלעולם לא תצא מהעצב הנורא החובק אותה, מופיע בחייה רינגו סטאר ומספר לה שהיא עזרה לו רבות במהלך חייו, היות והיא אישיות הנוסעת בזמן ואפילו מסוגלת לחצות זמנים ומרחבים כדי לעזור ולסייע לאנשים.

    "רינגו ואני" הינו ספר עם יסודות אוטוביוגרפיים, אשר הינו סוחף ביותר ומהווה פרוזה מסוגת עילית למטיבי קרוא. יש לציין שיש בו אלמנטים העשויים לעזור לקורא לעבור משברים פרטיים כמו מוות או פרידה (שאף היא סוג של מוות).

    רותי סגל - עם הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    מיכל סגל ארנולד - הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    מיכל סגל ארנולד – הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - עבודת קולאז' ציורי: געגוע למיכל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עבודת קולאז' ציורי: געגוע למיכל (צילום: רחלי אורבך)

    אלבום יצירות קניספל – "הריאליזם החברתי"

    בנוסף לספר הנ"ל מיד נשלף ספר עב כרס, זהו אלבום יצירותיו של האמן גרשון קניספל  (1932 – 2018) אשר נולד בגרמניה ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1935.

    גרשון היה צייר ופסל ישראלי שפעל בישראל ובברזיל, והיה מבכירי אמני ישראל במחציתה השנייה של המאה ה-20. לאורך שישים שנות פעילותו האמנותית יצר פסלים, רישומים, הדפסים, וציורים אשר הקנו לו פרסים רבים בביאנלות (ביאנלה: אירוע אמנותי המתקיים אחת לשנתיים, ומוקדש בעיקר לאמנות עכשווית) הבינלאומיות בברלין, במוסקבה ובסאו פאולו.

    קניספל למד אמנות בבצלאל החדש בירושלים, ולאחר מכן התמחה ביצירת הדפסים וליטוגרפיות. הוא היה מהאומנים הבולטים בזרם "הריאליזם החברתי", ודאג לתאר בציוריו את תנאי חייהם ואת קליטתם הבעייתית הן של עשרות אלפי ניצולי השואה והן של בני עדות המזרח בישראל.

    קריספל השתייך לזרם הריאליזם החברתי. קירות של מבנים רבים ברחבי העיר חיפה מתהדרים ביצירותיו כמו למשל: התבליט בחזית היכל הספורט ברוממה והתבליטים על גשר פז, וכן האנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות בגן הזיכרון והאנדרטה ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.

    החל מסוף שנות ה-50 חילק קניספל את זמנו בין ברזיל לישראל ויצר אמנות למרחב הציבורי הן בברזיל והן בישראל, בעיקר בעיר חיפה שבה התגורר.

    עד יומו האחרון היה קניספל אמן ששחה נגד הזרם, בביקורתיות חסרת פשרות וכאמן אנטי ממסדי במהותו. רק בערוב ימיו הוא זכה לחיבוק ממסדי רחב, כולל הכרה לאומית ובינלאומית בחשיבות יצירותיו.

    רותי סגל - עם אלבומו של קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם אלבומו של קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: אלבום קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: אלבום קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת ספרי אומנות ופסלים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת ספרי אומנות ופסלים (צילום: רחלי אורבך)

    אביב אופטימי

    עיסוקים רבים לה לרותי סגל והנה גם ממש בימים אלו היא עמלה על פתיחת גלריה חדשה בדלית אל כרמל בשם ״סמאח". התערוכה הראשונה (אירוע הפתיחה ב 24.4) תהייה תערוכה ייחודית בשם "אביב אופטימי", כאשר סגל הינה האוצרת של תערוכה מעניינית זו.

    זוהי תערוכה קבוצתית אשר מורכבת מאמנים מכל המגזרים: דרוזים, ערבים ויהודים. כאן נוצר מפגש תרבויות מרתק, צבעוני ומעניין, אשר פותח צוהר לעולמות שונים.

    מספרת האוצרת רותי סגל:
    "זהו מקום מקסים הנמצא בתוך גן מטופח, ממש כמו מתוך האגדות, והוא משובץ בעבודותיה של בעלת המקום ששמה סמאח, כשם הגלריה עצמה" (דלית אל כרמל, פניה ימינה מחנות "פיצוחי דליה"). רותי מוסיפה ומספרת אודות סמאח, שבנוסף להיותה אישה כה נעימת סבר, היא אף אומנית מוכשרת ביותר היוצרת בחומרים שונים.

    רותי סגל - עם בעלת הגלריה, "סמאח" (צילום: סמי אוואד)
    רותי סגל – עם בעלת הגלריה, "סמאח" (צילום: סמי אוואד)
    רותי סגל - בביתה: עבודת פיסול של ידיד אומן (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: עבודת פיסול של ידיד אומן (צילום: רחלי אורבך)

    חיפה – פנינת הים התיכון האולטימטיבית

    "הרבה רוצים שחיפה תהיה כמו ת"א" אומרת רותי, אך מיד ממשיכה וגורסת: "לא כך הוא הדבר, כי לכל אחת האופי שלה. אפשר להפוך את העיר חיפה לפנינת הים התיכון האולטימטיבית!"

    סגל אומרת שהקהל החיפאי הינו קהל הצמא לתרבות, הגות ושירה. היא ממשיכה ומסבירה שלראייה לכך הינן החבורות הרבות של קוראי ספרות וספר הקיימות בחיפה, בהן נפגשים ודנים בנושאים ספרותיים שונים.

    בימים אלו הכמיהה והבקשה לימים טובים יותר הינה דומיננטית. רותי מאחלת למדינה שלום, במובן של שלום עם עצמה ושלום עם העולם. אמן, לו יהי.

    רותי סגל - מבט אל פינת האוכל אשר בסלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל פינת האוכל אשר בסלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מבט מהסלון אל פינות מובחרות (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט מהסלון אל פינות מובחרות (צילום: רחלי אורבך)

     

    קורסים מקוונים חדשים של שפת הסימנים – איך אומרים מצה? ◄ צפו

    1
    סימניקה
    סימניקה

    סימניקה מציינת את חג הפסח עם סרטוני הסברה בשפת הסימנים וקורסים מקוונים לרמות 1 ו-2.

    לקראת חג הפסח, סימניקה – בית הספר המוביל ללימודי שפת הסימנים בישראל, מפרסמת שני סרטונים מיוחדים ומכריזה על פתיחת שני קורסים מקוונים חדשים בחודש מאי.

    הסרטון הראשון – איך אומרים פסח בשפת הסימנים? ◄ צפו

    הסרטון הראשון מציג את הסימנים הבסיסיים הקשורים לחג הפסח, כגון "מצה", "פסח", "יין" ו"אפיקומן". חן קרוטר, ממנהלות סימניקה, מדגימה את הסימנים בצורה ברורה ונגישה, במטרה לאפשר לכל אדם, חירש או שומע, להבין ולתקשר את מושגי היסוד של החג בשפת הסימנים.

    הסרטון השני – הזמנה לקורסים המקוונים ◄ צפו

    בסרטון השני רואים את קארין גורליק, מנהלת בסימניקה ובו היא מזמינה להצטרף לאחד משני הקורסים המקוונים שייפתחו בזום בחודש מאי 2024.

    תאריכי הקורסים:

    • קורס למתחילים (רמה 1) שיתקיים בימי שלישי החל מה-9.5, בין השעות 18:30-20:00.
    • קורס למתקדמים (רמה 2) שיתקיים בימי שבת החל מה-27.5, בין השעות 18:30-20:00.

    הקורסים, המונחים על ידי מיטב המורים של סימניקה, מיועדים לכל מי שמעוניין ללמוד את שפת הסימנים ולהעמיק את הידע שלו בשפה הייחודית והמרתקת הזו.

    צעד חשוב בחזון של סימניקה

    בימים בהם אנו חוגגים את יציאת מצרים ואת הגאולה של העם היהודי, סימניקה קוראת לכולם להצטרף למהפכה של גאולה תקשורתית עבור הקהילה החירשת, באמצעות לימוד שפת הסימנים וקידום הנגשה לאנשים חירשים וכבדי שמיעה.

    הסרטונים והקורסים של סימניקה מהווים עוד צעד חשוב בחזון של סימניקה ליצירת חברה שוויונית ומכילה יותר, בה כל אדם יכול להביע את עצמו ולתקשר בחופשיות.

    אל תחמיצו את ההזדמנות להירשם לקורס מקוון שיתאים לרמת הידע שלכם בשפת הסימנים!

    הטיול של מיכל • מותאם לאנשים עם מוגבלות פיזית שאוהבים את הטבע

    0
    טיול מותאם לאנשים עם מוגבלות פיזית (צילום: אלבום אישי)

    טיולי אתגר עם כסא מותאם לנשים וגברים עם מוגבלות פיזית שרוצים להמשיך ולהנות מהמסלולים הרבים שהטבע מציע.

    הכל בראש

    את מיכל ידגר הכרתי לפני כחצי שנה כשפעילי קבוצת 'בשבילי חיפה' הצטרפו אליה כמלווים לטיול ביער עופר, על רכס הכרמל. את המסלול הסלעי למול מטעי הבננות של יישובי מועצת חוף הכרמל, השדות הפתוחים והים הכחול, מיכל עשתה על הכסא ובעזרת מלווים שתמכו בו בירידות התלולות.

    מיכל, מורת דרך בנפשה ובמקצועה, נשואה ליוסי ואמא לארבעה ילדים, אובחנה בשנת 2018 עם ALS מחלת ניוון שרירים. המגבלה הפיזית לא מונעת ממנה כבר שש שנים מלצאת ולכבוש עוד מסלולים מאתגרים במרחבי הטבע הפתוחים, הודות לכסא שתוכנן עבורה.

    היום היא מקדמת מיזם מרגש של תרומות לרכישת כסאות נוספים עבור פצועי המלחמה, שרוצים להמשיך ולטייל ולחוש שוב את הטבע עוטף אותם ואת הרוח נושבת על פניהם.

    מיכל מטיילת בטבע (צילום: אלבום אישי)

    טיול בלי גבולות לאנשים עם מוגבלויות

    מיכל ידגר מספרת לחי פה תאגיד החדשות :

    אני אוהבת לטייל. מאוד אוהבת. כשישבתי לראשונה בכיסא הזה, הרגשתי כאילו הגעתי לחוף מבטחים. זה הכיסא שיוביל אותי במים של המג'רסה, ביחד עם כל המשפחה שלי. זה נהדר! אם לא הייתי בכיסא כזה, גורלי היה לנוע בשביל היבש הנגיש, בנפרד מכל הילדים שלי. בחום של יולי, כבר עדיף לא לצאת מהבית בכלל. להישאר ליד המזגן ולעשות כאילו אני לא מתלהבת מטיול מים.
    אבל אני כן רוצה להיות עם המשפחה שלי, אז למה אני צריכה לצמצם את קיומי לשביל הנגיש? למה?
    צפתי בכיסא כמו נסיכה ומסביבי הילדים שלי, איזה אושר איזה נחת.
    אחרי המג'רסה באו עוד טיולים לפסגות ההרים, לבריכות במי הנחלים, לאורך הים ואפילו בסחנה שטתי בלי להפסיק. מכאן אפשר לעשות כמעט הכל. מאז שהתחלתי אני לא מפסיקה, פעם בשבוע או בשבועיים אני יוצאת.
    מיכל ידגר מטיילת (צילום: אלבום אישי)

    גמ"ח כסאות

    הכסא שמיכל משתמשת בו מיוצר בחו"ל ועלותו הגבוהה, כ 21,000 שקלים , אינה מאפשרת לכל אחד לרכוש אותו. מתוך רצון לאפשר לבעלי מוגבלויות כמוה לטייל ולהנות במסלולים שהטבע מציע, הקימה מיכל את עמוד הבית – הטיול של מיכל (michalhike.com) שבו היא מתארת איך לומדים לטייל מחדש ואיך מצטיידים בכסא הנכון ובצוות מתאים.

    מיכל ממשיכה לספר:

    כשפרצה המלחמה הארורה על כל פצועיה, הבנתי שאין מה לחכות עוד. צריך לעשות מעשה. כך הפציע העניין של מחסן כיסאות. גמ"ח כיסאות טיולים לנכים. כמו יד שרה לציוד רפואי, ללא תשלום כך גם הגמ"ח כיסאות. אבל קודם צריך לגייס תרומות. לא עניין פשוט בכלל. אבל זה שצריך לעשות – אז עושים.
    בוראים מציאות טובה יותר. מתגייסים למען החברה בישראל, יוצרים יש מאין בעזרתכם. אז תירמו שתפו הפיצו לכל עבר, כל אחד על פי ראות עיניו ויכולתו. אנחנו נמצאים במציאות בה כל אחד מאיתנו יכול וצריך לראות את האחר. אז קדימה בואו ניצור מציאות חדשה שטוב בה לחיות.

    הכסאות שמיכל מבקשת להתרים עבור רכישתם, צפים במים וכל אחד יכול לתפעל אותם אפילו היושבים בהם. באמצעות הגמ"ח , הכסאות יושאלו לכל מי שמעוניין להשתמש בהם כדי לטייל בטבע באופן עצמאי, ללא תשלום ותמורת פקדון בלבד.

    הטיול של מיכל