בית בלוג

דילול החזירים בירי יצא לדרך בחיפה – צפו

17
דילול חזירים בשכונת שער העלייה בחיפה (צילום: קוראי חי פה)
דילול חזירים בשכונת שער העלייה בחיפה (צילום: קוראי חי פה)

(חי פה) – תושבים בשער העלייה שמעו קולות ירי בשעה 1:30 בלילה. עת יצאו לברר את פשר הירי, הבחינו בקבלני דילול חזירים במהלך עבודתם. הקבלנים העמיסו את הפגרים על משאית ונסעו לדרכם. הבטחת הבחירות יצאה לדרך, בתיאום עם רט״ג ועבודה רבה לפניהם.

דילול חזירים בשכונת שער העלייה בחיפה (צילום: קוראי חי פה)

ראיתם משהו? דווחו לנו כאן…

כזכור, עד כה המיתה העירייה את החזירים באמצעות מלכודות אשר הונחו בוואדיות. החזירים שנלכדו הומתו בזריקת רעל והפסיקה את פעילות הלב.


זמן עד למיגור מכת החזירים בחיפה
(90 יום מכניסת יונה יהב לתפקיד)

0
Years
:
0
Months
:
0
ימים
:
0
שעות
:
0
דקות
:
0
שניות

מעיריית חיפה נמסר לחי פה:

"עיריית חיפה פועלת בהתאם להבנות ולסיכומים שנעשו מול "רשות הטבע והגנים" ועל-פי הנחיותיה".

ההסכם החדש עם רט״ג:

שריפה במבנה נטוש בקריית מוצקין

2

(חי פה) – דיווח ראשוני על שריפה בקריית מוצקין. עשן שחור עולה ונצפה מרחוק. כבאים כבר במקום האירוע.

שריפה במבנה נטוש בקריית מוצקין (צילום: כבאות והצלה)
שריפה במבנה נטוש בקריית מוצקין (צילום: כבאות והצלה)

    מכבאות והצלה נמסר לחי פה:

    בדקות אלה פועלים שבעה צוותי כיבוי בפיקודו של מפקד המשמרת רב רשף ערן וייצמן לכיבוי שריפה במבנה נטוש שהיה בעבר קנטרי "גלי גיל". עיקר המאמצים כרגע הם סריקת המבנה שמתגוררים בו לעיתים דרי רחוב ומניעת התפשטות השריפה למבנים סמוכים.

    עינת פרופר • ״הללויה״ – שיר להחזרת החטופים ◄ צפו

    0
    עינת פרופר בשיר ״הללויה״ (צילום: עינת פרופר)

    (חי פה) – עינת פרופר שגדלה בחיפה הוציאה שיר מקסים בנושא החזרת החטופים והמלחמה שעודנה מתחוללת בימים אלה (אפריל 2024).

    ״מוצאים שוב טעם לחיים, נותנים חיבוק חזק לאמא ורוקדים עם הדמעות״.

    הללויה מאת עינת פרופר ◄ צפו

    רותי סגל • אלת פריון היצירה • ציירת ואוצרת חיפאית

    3
    רותי סגל - עם הספר
    רותי סגל - עם הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)

    ציוריה, ביתה ואוצרות מעונה של רותי סגל משרים על המתארח בו תחושה של קירבה אל שלושת הגראציות שהיו שלוש אחיות-אלות.

    על פי המיתולוגיה שלושת החאריטות/הגרציות הן אלות המנחילות לבני האדם ולאלים את כל מה שטוב ויפה, כאשר הן מגישות לעולם את מה שיוצרים האומנים. במיתולוגיה היוונית, שלוש אלות אלו היו: אלת החן והיופי, ופריון כישרונות המוזיקה והאמנות. יש לשער שרותי סגל, אומנית ישראלית וותיקה – הינה התגלמותן של אחיות אלו במציאות העכשווית.

    רותי סגל - בביתה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת הסחלבים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת הסחלבים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מבט אל מטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל מטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)

    "גם אני חי פה"

    כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה- ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

    במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא מהותה של הכירות זו הינה להיוודע בבית המארחים – אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.

    רותי סגל - ציור חיפה והמפרץ. האורגינל נמצא בעיריית חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – חיפה והמפרץ. ציור האורגינל נמצא בעיריית חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל -פינה במטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינה במטבח הבית (צילום: רחלי אורבך)

    בת קריית מוצקין שנולדה בעפולה

    בתעודת הזהות של רותי, ילידת 1942, נרשם שמקום לידתה הינו עפולה בעת שהוריה גרו בקרית מוצקין… הכיצד?

    באותה תקופה התרחשו קרבות מלה"ע השנייה ובהם קרבות אל-עלמיין. הייתה זו סדרה של קרבות, אשר נערכו בשנת 1942, במסגרת המערכה במדבריות צפון אפריקה. המערכה התנהלה בין כוחות מדינות הציר בפיקודו של ארווין רומל, לבין הארמייה השמינית של הצבא הבריטי. בשנים 1940–1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי.

    לכן, בגין הפחד והחשש של תושבי מפרץ חיפה, שמא האיטלקים יפציצו את בתי הזיקוק נשלחו הנשים היולדות אל "מקום מבטחים", אשר היה אז לדידם בעיר המחוז עפולה.

    רותי סגל - עם ספר שירי נתן אלתרמן (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם ספר שירי נתן אלתרמן (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פריטים על גבי שולחן העבודה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פריטים על גבי שולחן העבודה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת נוסטלגיה משפחתית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת נוסטלגיה משפחתית (צילום: רחלי אורבך)

    עלייה ממניעים ציוניים והתיישבות בחיפה

    הוריה של רותי הגיעו ארצה בגל העלייה החמישית אשר החל בשנת 1931 ונמשך עד לשנת 1939. גורמי הדחף שפעלו להגברת העלייה לארץ באותן שנים היו: מניעים ציוניים והבנת חשיבותה של ארץ ישראל כבית לעם היהודי, כמו גם עליית הפאשיזם באירופה, הנאציזם בגרמניה והאנטישמיות במזרח אירופה – וכן, הגבלות הגירה שהוטלו בארצות הברית מאמצע שנות ה- 20 ונכונותן הדלה של ארצות המערב האחרות לקלוט הגירה יהודית המונית.

    הוריה עלו מן המניעים הציוניים, כאשר אמה הגיעה מרומניה ואביה מגליציה אשר בפולין ושניהם התיישבו באזור מפרץ חיפה.

    רותי סגל - מחלונה נוף ירוק ומפרץ חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מחלונה נוף ירוק ומפרץ חיפה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - פינת האירוח העגולה אשר בסלון ביתה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינת האירוח העגולה אשר בסלון ביתה (צילום: רחלי אורבך)

    נערה ומכחול בידה

    רותי, אשר לה אחות הצעירה ממנה ב 3 שנים,  מתארת ילדות נעימה ושלווה בקריית מוצקין. היא למדה בבית הספר העממי  "אחדות" ולאחר מכן ב"תיכון מוצקין".

    כבר בגיל ילדות היא החלה לצייר, כאשר בתחילת דרכה האומנותית עסקה בציורי אקוורל ומשם תהליך יצירתה התפתח והשתכלל – אזי עברה לצייר בצבעי שמן ואח"כ ליצירות בצבעי אקריליק. רותי הינה בעלת תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת חיפה. היא למדה אצל טובי האומנים, ובליבה שמור מקום של כבוד רב לאמן קניספל. את ציוריה הציגה סגל במגוון גלריות ומוזיאונים בארץ ובחו"ל.

    רותי סגל - מעבודותיה: שלישיית אקוורל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מעבודותיה: שלישיית אקוורל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - תעודה מהאקדמיה הבינלאומית לאמנות (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – תעודה מהאקדמיה הבינלאומית לאמנות (צילום: רחלי אורבך)

    מורה לטבע

    עם גמר לימודיה ב"תיכון מוצקין" התמקצעה רותי בלימודי חינוך במגמה הריאלית אשר ב"סמינר גורדון" ומשם דרכה הייתה סלולה אל ההוראה.

    בתחילה שימשה כמורה בבית ספר בעכו ואח"כ עברה ללמד בבית הספר "הבונים" אשר בחיפה, כמורה לטבע וכאחראית על מרכז לימודי הטבע של בתי הספר באזור זה.

    רותי סגל - טריפטיכון באדום, צהוב וכחול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – טריפטיכון באדום, צהוב וכחול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - ציור סער ופרץ, העצים בכחול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – ציור סער ופרץ, העצים בכחול (צילום: רחלי אורבך)

    הגננת שלא הוזמנה לחתונה

    בעת "טיול בנות" לאילת, עדיין בזמן לימודיה בסמינר, הכירה עלם חמודות הלוא הוא אריה סגל ז"ל, אשר לימים הפך להיות בעלה ואיש חיקה הנצחי.

    בסיפור, אשר הפך לאגדה, מסופר שאנשי קריית מוצקין לכשהגיעו איילתה בד"כ דיווחו שהם מחיפה. שכן, מי ידע היכן מיקומה של אותה קריה? כך אף רותי סיפרה לאריה: "אני מחיפה".

    כחיפאי בעצמו ביקש להבין מהיכן בדיוק בחיפה. אזי לא נותר לה אלא להסביר לו את הנושא. אולם איפכא מסתברא, גם העלם הינו יליד קריית מוצקין! לא זו אף זו, יחדיו הם בילו באותה הקבוצה בגן הילדים אשר בקריית מוצקין ולימים הגננת חיה תכעס מאד על שלא הוזמנה לחתונתם.

    רותי סגל - הזאטוטים אריה ורותי בגן הילדים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הזאטוטים אריה ורותי בגן הילדים שהיה בקרית מוצקין (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: מבט אל חדר האורחים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: מבט אל חדר האורחים (צילום: רחלי אורבך)

    שבט משפחת סגל

    שלושה ילדים נולדו לזוג סגל: גל (יליד 1963), תעשיין הגר בכרם מהר"ל, מיכל (ילידת 1967) ד"ר במדעי המדינה ועו"ד הגרה בחיפה, ודני (יליד 1975) פסיכולוג ובעל מסעדה שאף הוא מתגורר בחיפה ומהם נוספו לשבט סגל שבעה נכדים.

    בשנת 2008 התאלמנה רותי מיקירה אריה סגל ז"ל, אשר היה מייסד חברת סהל ולימים בעל תשלובת סהל-אלובין שהייתה יצרנית פרופילים מאלומיניום הגדולה ביותר בישראל, בתחומי הבניין והתעשייה (חברת אלובין, הוקמה ב1958 ונרכשה ב 1998 על ידי חברת סהל). לתשלובת זו היו יתרונות של גודל ושל עוצמה מעצם היותם שני מפעלים וותיקים ומתוחכמים, זאת כאשר כול תהליכי הייצור של הפרופילים בוצעו מתחילתם ועד סופם במפעלי החברה.

    למותר לציין שכל חיי שבט משפחת סגל נסובו סביב העבודה וסביב הקשר עם מפעלים אלו. לאחר מות אבי המשפחה אריה ז"ל, במהלך השנים שאח"כ מילא את מקומו גל, בנו בכורו, וזאת עד לפני כמחצית השנה.

    רותי סגל - ציור פורטרט של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – ציור פורטרט של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – פינת זיכרון: אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)

    בניין היסטורי ומחלונותיו נוף ירוק ומפרץ חיפה

    רותי נולדה בעפולה, חייתה כילדה וכמתבגרת בקריית מוצקין והקימה משפחה בקריית ביאליק. לאחר מכן עברה משפחת סגל לשכונת דניה אשר במרומי הכרמל, שם היה ביתם במהלך של כ 30 שנה.

    כשנתיים לאחר מותו של אריה ז"ל החליטה רותי לעבור לדירה אשר תספק את צרכיה שלה בלבד. בחירת המיקום הייתה קשורה, בראש ובראשונה, לנוף הניבט מן הבית. כיום היא גרה בבניין היסטורי אשר מחלונותיו נוף עצים ירוק ונופו של מפרץ חיפה. זהו בניין אשר הינו מבנה היסטורי שעבר שימור ושיפוץ מאסיבי.

    הבניין נבנה בתחילת המאה ה-20 והיה מראשוני הבניינים על הר הכרמל, ואף הוכר כ"אתר מורשת" על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

    רותי סגל - ביתה בבניין היסטורי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – ביתה בבניין היסטורי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: נוף צמחיית החוץ והפנים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: נוף צמחיית החוץ והפנים (צילום: רחלי אורבך)

    לימודי תואר באומנות יצירה באוניברסיטת חיפה

    כבר בצעירותה אחזה רותי במכחול, אך רק בהיותה כבת 37 החלה את לימודיה לקראת התואר באומנות היצירה, ולאחריו היא שינתה את מסלול חייה ועברה לעסוק באומנות באופן מלא. ניתן לומר שמהלך לימודיה עם האומנים המוכרים, כמו אבנר כץ, בתיה אייזנווסר ועוד, הם שהיוו את נקודת הפתיחה להמשך חייה סובבי האומנות.

    במהלך השנים היא השתלמה אצל אמנים נבחרים נוספים, ביניהם גרשון דוידוביץ', גרשון קניספל, וז'אק לוין. היא הציגה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל ואף הקימה סטודיו ללימודי ציור בחיפה. רותי מלמדת ציור במהלך של יותר מ 30 שנות פעילות וכיום עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.

    בין תפקידיה, שימשה רותי סגל כאוצרת הגלריה לאומנות בדניה חיפה ולאחר מכן כיהנה כיושבת ראש אגודת האומנים בחיפה והצפון ובכך תרמה רבות הן לפיתוח האומנות בחיפה והן מחוצה לה.

    כעת חיה, רותי ממשיכה לעבוד בסטודיו אשר במעונה, ולהשתתף בפרוייקטים אומנותיים רבים, זאת תוך כדי מתן ייעוץ ועזרה לאומנים ויוצרים.

    רותי סגל - בביתה: ספרי אומנות וגם פסלים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: ספרי אומנות וגם פסלים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מעבודותיה: נוף עם עצים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מעבודותיה: נוף עם עצים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מעבודותיה: ציור נוף (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מעבודותיה: ציור נוף (צילום: רחלי אורבך)

    ה-סטודיו של "הקוסמת בצבעים"

    מכחולה של סגל נע ונד בציורי טבע ונוף בסגנון אימפרסיוניסטי אשר הוא לעיתים נע עד לסגנון המופשט. יצירותיה מלאות בהבעה ורגש. היא שואבת השראה מכל הנמצא סביבה אך בעיקר מעולם הטבע, זאת תוך כדי משיכות מכחול בוטחות עם מבע ייחודי נפלא.

    מוטיב בולט בציוריה של סגל הינם העצים ובהשאלה הם הינם דמויות האנוש אשר בציוריה, “כי האדם הוא עץ השדה”. שורשיהם של עצים אלו נטועים עמוק באדמה, לעיתים ענפיהם מרקדים כמו ידיים עדינות ולעיתים אפילו שבירות, מונפות לאוויר ויוצרות מקצבים וחזרתיות. בדרך כלל העצים מצויירים בצבעים עמוקים (בעיקר כחולים), ביד בוטחת ובמשיכות מכחול הבאות ממעמקי הנפש.

    לגבי רותי, ולא בכדי, המקום האהוב עליה ביותר הינו מתחם ה-סטודיו אשר במעונה. בסטודיו הנאה ורחב המידות  נמצאים ציורי נוף רבים, בעלי מרחבים צבעוניים. כמו כן נמצאים בסטודיו זה ציורי הנוף של מפרץ חיפה, בעל הכתם הכחול של הים התיכון, אשר מציץ מבעד לחלונות הגדולים של ביתה.

    נוף המפרץ הוא נוף ציבורי השייך לכלל, אך הנופים של סגל הם הנופים הפרטיים שלה, נופי הנפש כפי שהם באים לידי ביטוי על גבי הבד. אמצעי הביטוי שלה הם המכחול והצבע, כאשר הנפש היא המובילה את דרכו של הציור.

    רותי סגל - מבט אל מתחם ה-סטודיו (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל מתחם ה-סטודיו (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - במתחם הסטודיו (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – במתחם הסטודיו (צילום: רחלי אורבך)

    פינת ישיבה עגולה ואינטימית

    בסלון ביתה של אלת החן, האומנויות ופריון היצירה, נמצאים דברים רבים המרחיבים דעתו של אדם. גולת הכותרת הינה פינת הישיבה העגולה והאינטימית המשרה שלווה על המתארחים בה. תחושה של רוגע, המוקף בירוק הנשקף מחלונות החדר, בלוויית צבעוניותם של עציצים פורחים, מזמן אווירה של יופי שלווה ונחת.

    רותי סגל - מבט אל סלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל סלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת האירוח העגולה (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת האירוח העגולה (צילום: רחלי אורבך)

    "הרביעייה הסינית" ואוסף כדים

    על גבי השולחן העגול אשר בסלון הבית, נמצאים כמה חפצים היקרים מאד לליבה של רותי ובראשם "הרביעייה הסינית". אלו הם ארבעה פסלונים של דמויות סיניות אשר אותן הביא אריה ז"ל מבית אימו. הפסלונים הללו מלווים אותה במשך שנים רבות והינם תזכורת חיה למורשת בית משפחת סגל.

    כד הקרמיקה הצבעוני, הניצב אף הוא על גבי השולחן העגול, הינו כד איטלקי אשר מהווה חלק מתוך אוסף הכדים הפזורים ברחבי הבית.

    רותי סגל -"הרביעייה הסינית", מבית אימו של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל -"הרביעייה הסינית", מבית אימו של אריה סגל ז"ל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - הכד האיטלקי, מאוסף הכדים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הכד האיטלקי, מאוסף הכדים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - הכד האיטלקי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הכד האיטלקי (צילום: רחלי אורבך)

    כל ביצה – מארץ אחרת

    במהלך חייה טיילה רותי בארצות רבות, כאשר המוטו היה לחוש תרבויות שונות, לראות נופים ומראות ולחוות חוויות. לכן הדגש היה על "רק לא קניות מרובות". נהפוך הוא – היא השתדלה להביא עימה מעט מזכרות ואך ורק פריטים ייחודים. בין הללו הינו אוסף האבנים שכל אחת מהן הינה בצורה של ביצה, כאשר מכל ארץ וארץ הובאה ביצה אחת בלבד.

    ביצת המזכרת המועדפת עליה, מבין כל הללו אשר מוצגים בכלי זכוכית נאה אותו קיבלה מאמה, הינה ביצת הרוז קוורץ. חומר ביצת ה-רוז קוורץ עשוי ממינרל מסוג קוורץ, בעל גוון הנע בין ורוד חיוור לאדום-ורוד. המקור לצבע הוא בכמויות זעירות יחסית של טיטניום, ברזל, או מנגן. כאשר מושטת היד ומאירים את האבן מאחור, היא נראית שקופה ו"בתוכה כוכבים".

    רותי סגל - האוסף: כל ביצה - מארץ אחרת (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – האוסף: כל ביצה – מארץ אחרת (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - עם חלק מאוסף מזכרות אבני הביצים. (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם חלק מאוסף מזכרות אבני הביצים (צילום: רחלי אורבך)

    חצר הגינה

    משני גרמי מדרגות, הנמצאים בקצהו של מתחם הסטודיו, ניתן לצאת אל גינת החצר. אמנם הגינה איננה רחבת ידיים אך הינה גינה איכותית ביותר. כל עבודות הגינון כולן נעשות על ידי בעלת הבית, רותי בלבד.

    בצידה הקדמי של הגינה ממוקמת פינת ישיבה בעלת רהיטי ברזל ומצידו האחורי של הגן – ג'קוזי עגול שחציו טמון באדמת הגן. אחד היתרונות הגדולים בגינה מטופחת זו הוא היותה מקום מפלט שקט וטבעי וזאת, למרות שהדירה נמצאת ממש בלב העיר. עיצוב הגינה נעשה כך שהיא מתאימה בצורה המושלמת ביותר עבור רותי ועבור אורחיה.

    רותי סגל - כל עבודות הגינון כולן, נעשות על ידי בעלת הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – כל עבודות הגינון כולן, נעשות על ידי בעלת הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בצידו האחורי של הגן - ג'קוזי עגול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בצידו האחורי של הגן – ג'קוזי עגול (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - הגן: מקום מפלט שקט וטבעי (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – הגן: מקום מפלט שקט וטבעי (צילום: רחלי אורבך)

    "רינגו ואני" – מיכל סגל ארנולד

    ספרים רבים במעונה של סגל, אך משנשאלה איזהו מהם הוא המועדף והקרוב ביותר לליבה – כמעט צפוי היה שתבחר את סיפרה שלה, שהינו אלבום ציורים מהודר ובו ציורי צבע רבים: ״ימים סוערים״. אך היא, ללא כל היסוס, ציינה ושלפה את סיפרה של ביתה מיכל "רינגו ואני".

    ד"ר ועו"ד מיכל סגל ארנולד היא יו"ר הועדה לקניין רוחני בלשכת עורכי הדין בחיפה ואזור הצפון. היא בוגרת לימודי משפטים מטעם אוניברסיטת חיפה, בעלת דוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת פנסילבניה, בעלת תואר שני בתכנון ערים ואזורים מטעם הטכניון ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה (בתוכנית B.A מצטיינים) מטעם אוניברסיטת חיפה.

    במהלך חייה ישבה מיכל אצל מנהיגים רוחניים אינדיאנים, העבירה איתם טקסים מקודשים, ריפאה אנשים וכשחזרה ארצה המשיכה לעסוק במתן עזרה לאנשים בדרך האינדיאנית.

    אלא שאז קרה האסון, אביה מת. מיכל מצאה עצמה בתעצומות אבלה כאשר אפילו בן זוגה האוהב ושתי בנותיה לא היו מסוגלים לסייע לה. בדיוק בעת כשהיא חושבת שלעולם לא תצא מהעצב הנורא החובק אותה, מופיע בחייה רינגו סטאר ומספר לה שהיא עזרה לו רבות במהלך חייו, היות והיא אישיות הנוסעת בזמן ואפילו מסוגלת לחצות זמנים ומרחבים כדי לעזור ולסייע לאנשים.

    "רינגו ואני" הינו ספר עם יסודות אוטוביוגרפיים, אשר הינו סוחף ביותר ומהווה פרוזה מסוגת עילית למטיבי קרוא. יש לציין שיש בו אלמנטים העשויים לעזור לקורא לעבור משברים פרטיים כמו מוות או פרידה (שאף היא סוג של מוות).

    רותי סגל - עם הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    מיכל סגל ארנולד - הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    מיכל סגל ארנולד – הספר "רינגו ואני" (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - עבודת קולאז' ציורי: געגוע למיכל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עבודת קולאז' ציורי: געגוע למיכל (צילום: רחלי אורבך)

    אלבום יצירות קניספל – "הריאליזם החברתי"

    בנוסף לספר הנ"ל מיד נשלף ספר עב כרס, זהו אלבום יצירותיו של האמן גרשון קניספל  (1932 – 2018) אשר נולד בגרמניה ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1935.

    גרשון היה צייר ופסל ישראלי שפעל בישראל ובברזיל, והיה מבכירי אמני ישראל במחציתה השנייה של המאה ה-20. לאורך שישים שנות פעילותו האמנותית יצר פסלים, רישומים, הדפסים, וציורים אשר הקנו לו פרסים רבים בביאנלות (ביאנלה: אירוע אמנותי המתקיים אחת לשנתיים, ומוקדש בעיקר לאמנות עכשווית) הבינלאומיות בברלין, במוסקבה ובסאו פאולו.

    קניספל למד אמנות בבצלאל החדש בירושלים, ולאחר מכן התמחה ביצירת הדפסים וליטוגרפיות. הוא היה מהאומנים הבולטים בזרם "הריאליזם החברתי", ודאג לתאר בציוריו את תנאי חייהם ואת קליטתם הבעייתית הן של עשרות אלפי ניצולי השואה והן של בני עדות המזרח בישראל.

    קריספל השתייך לזרם הריאליזם החברתי. קירות של מבנים רבים ברחבי העיר חיפה מתהדרים ביצירותיו כמו למשל: התבליט בחזית היכל הספורט ברוממה והתבליטים על גשר פז, וכן האנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות בגן הזיכרון והאנדרטה ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.

    החל מסוף שנות ה-50 חילק קניספל את זמנו בין ברזיל לישראל ויצר אמנות למרחב הציבורי הן בברזיל והן בישראל, בעיקר בעיר חיפה שבה התגורר.

    עד יומו האחרון היה קניספל אמן ששחה נגד הזרם, בביקורתיות חסרת פשרות וכאמן אנטי ממסדי במהותו. רק בערוב ימיו הוא זכה לחיבוק ממסדי רחב, כולל הכרה לאומית ובינלאומית בחשיבות יצירותיו.

    רותי סגל - עם אלבומו של קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – עם אלבומו של קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: אלבום קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: אלבום קניספל (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - בביתה: פינת ספרי אומנות ופסלים (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: פינת ספרי אומנות ופסלים (צילום: רחלי אורבך)

    אביב אופטימי

    עיסוקים רבים לה לרותי סגל והנה גם ממש בימים אלו היא עמלה על פתיחת גלריה חדשה בדלית אל כרמל בשם ״סמאח". התערוכה הראשונה (אירוע הפתיחה ב 24.4) תהייה תערוכה ייחודית בשם "אביב אופטימי", כאשר סגל הינה האוצרת של תערוכה מעניינית זו.

    זוהי תערוכה קבוצתית אשר מורכבת מאמנים מכל המגזרים: דרוזים, ערבים ויהודים. כאן נוצר מפגש תרבויות מרתק, צבעוני ומעניין, אשר פותח צוהר לעולמות שונים.

    מספרת האוצרת רותי סגל:
    "זהו מקום מקסים הנמצא בתוך גן מטופח, ממש כמו מתוך האגדות, והוא משובץ בעבודותיה של בעלת המקום ששמה סמאח, כשם הגלריה עצמה" (דלית אל כרמל, פניה ימינה מחנות "פיצוחי דליה"). רותי מוסיפה ומספרת אודות סמאח, שבנוסף להיותה אישה כה נעימת סבר, היא אף אומנית מוכשרת ביותר היוצרת בחומרים שונים.

    רותי סגל - עם בעלת הגלריה, "סמאח" (צילום: סמי אוואד)
    רותי סגל – עם בעלת הגלריה, "סמאח" (צילום: סמי אוואד)
    רותי סגל - בביתה: עבודת פיסול של ידיד אומן (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – בביתה: עבודת פיסול של ידיד אומן (צילום: רחלי אורבך)

    חיפה – פנינת הים התיכון האולטימטיבית

    "הרבה רוצים שחיפה תהיה כמו ת"א" אומרת רותי, אך מיד ממשיכה וגורסת: "לא כך הוא הדבר, כי לכל אחת האופי שלה. אפשר להפוך את העיר חיפה לפנינת הים התיכון האולטימטיבית!"

    סגל אומרת שהקהל החיפאי הינו קהל הצמא לתרבות, הגות ושירה. היא ממשיכה ומסבירה שלראייה לכך הינן החבורות הרבות של קוראי ספרות וספר הקיימות בחיפה, בהן נפגשים ודנים בנושאים ספרותיים שונים.

    בימים אלו הכמיהה והבקשה לימים טובים יותר הינה דומיננטית. רותי מאחלת למדינה שלום, במובן של שלום עם עצמה ושלום עם העולם. אמן, לו יהי.

    רותי סגל - מבט אל פינת האוכל אשר בסלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט אל פינת האוכל אשר בסלון הבית (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל - מבט מהסלון אל פינות מובחרות (צילום: רחלי אורבך)
    רותי סגל – מבט מהסלון אל פינות מובחרות (צילום: רחלי אורבך)

     

    קורסים מקוונים חדשים של שפת הסימנים – איך אומרים מצה? ◄ צפו

    1
    איך אומרים מצה בשפת הסימנים ? (צילום: סימניקה)

    סימניקה מציינת את חג הפסח עם סרטוני הסברה בשפת הסימנים וקורסים מקוונים לרמות 1 ו-2.

    לקראת חג הפסח, סימניקה – בית הספר המוביל ללימודי שפת הסימנים בישראל, מפרסמת שני סרטונים מיוחדים ומכריזה על פתיחת שני קורסים מקוונים חדשים בחודש מאי.

    הסרטון הראשון – איך אומרים פסח בשפת הסימנים? ◄ צפו

    הסרטון הראשון מציג את הסימנים הבסיסיים הקשורים לחג הפסח, כגון "מצה", "פסח", "יין" ו"אפיקומן". חן קרוטר, ממנהלות סימניקה, מדגימה את הסימנים בצורה ברורה ונגישה, במטרה לאפשר לכל אדם, חירש או שומע, להבין ולתקשר את מושגי היסוד של החג בשפת הסימנים.

    הסרטון השני – הזמנה לקורסים המקוונים ◄ צפו

    בסרטון השני רואים את קארין גורליק, מנהלת בסימניקה ובו היא מזמינה להצטרף לאחד משני הקורסים המקוונים שייפתחו בזום בחודש מאי 2024.

    תאריכי הקורסים:

    • קורס למתחילים (רמה 1) שיתקיים בימי שלישי החל מה-9.5, בין השעות 18:30-20:00.
    • קורס למתקדמים (רמה 2) שיתקיים בימי שבת החל מה-27.5, בין השעות 18:30-20:00.

    הקורסים, המונחים על ידי מיטב המורים של סימניקה, מיועדים לכל מי שמעוניין ללמוד את שפת הסימנים ולהעמיק את הידע שלו בשפה הייחודית והמרתקת הזו.

    צעד חשוב בחזון של סימניקה

    בימים בהם אנו חוגגים את יציאת מצרים ואת הגאולה של העם היהודי, סימניקה קוראת לכולם להצטרף למהפכה של גאולה תקשורתית עבור הקהילה החירשת, באמצעות לימוד שפת הסימנים וקידום הנגשה לאנשים חירשים וכבדי שמיעה.

    הסרטונים והקורסים של סימניקה מהווים עוד צעד חשוב בחזון של סימניקה ליצירת חברה שוויונית ומכילה יותר, בה כל אדם יכול להביע את עצמו ולתקשר בחופשיות.

    אל תחמיצו את ההזדמנות להירשם לקורס מקוון שיתאים לרמת הידע שלכם בשפת הסימנים!

    אלחנן זליקוביץ': ״חיילים נושאים בנטל 3 שנים ותלמידי ישיבה כל החיים״

    1
    אלחנן זליקוביץ (צילום: אלבום פרטי)

    בג"ץ קבע בסוף חודש מרץ 2024 כי החל מתחילת חודש אפריל שליש מתלמידי הישיבות לא יתוקצב יותר, מכיוון שהם איבדו את מעמד דחיית השירות. כלומר, תלמיד ישיבה שמעמדו לא מוסדר, לא זכאי לתקצוב.

    המשמעות היא שחלק מהישיבות יקבלו תקציב מופחת בגלל שיש להם פחות תלמידי ישיבה שזכאים לתקצוב וכן יש גם ישיבות שאין להן סף מספיק של תלמידי ישיבה כדי להיות זכאיות בכלל לתקצוב, אך בגלל התערבותה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, הן עדיין יקבלו תקצוב על האברכים, שמועד גיוסם נדחה. בחודש מאי צפוי בג"ץ להתכנס שוב בהרכב של 9 שופטים ולדון בנושא גיוס תלמידי הישיבות.

    המשמעות עבור הישיבות

    בשביל להבין מה המשמעות מבחינת הישיבות לכך שתקציבם נפגע והאם החרדים מרגישים שהם נושאים בנטל והציבור החילוני עושה להם עוול, פנינו לאלחנן זליקוביץ', חרדי, שלמד בישיבות חרדיות.

    אלחנן זליקוביץ', חיפאי, 43, נשוי ואב ל-7 מספר לחי פה תאגיד החדשות: ״נולדתי לבית חרדי. למדתי בישיבת חברון גבעת מרדכי, אבל רוב שנותי גדלתי בסביבה מעורבת בהחלט – הודות לכך שאבי לימד ב"מדרשית נעם" בפרדס חנה שהיתה במשך עשרות שנים "ספינת הדגל" של הציונות הדתית. בין תלמידיו הקרובים היו גם לימים מפקד שייטת 13, מח"ט גולני, טייסים וקצינים רבים נוספים. אנקדוטה מעניינת היא שפעם אבא שלי הוזמן על ידי מפקד חיל האוויר שקדי לטקס כנפי טיס, התברר שכל טייס התבקש להמליץ על דמות ההשראה שלו ואותו תלמיד לשעבר בחר באבי.

    הסיבה שציינתי את זה היא שכל זה הפרה ועיצב את דרך חיי וגרם לי לאמת ולהתעמת את השקפת עולמי ואת כל מה שגדלתי עליו.
    אני לא מתיימר לשכנע אף אחד בדברי, אבל חשוב לי להציג השקפת עולם ולהגיע למצב שהקוראים מבינים גם אם לא מסכימים. אני חושב ששיח מכבד הוא כזה שכל צד יודע ומסוגל להציג ולבטא במדויק גם את עמדת הצד השני שמולו.״

    מה משמעות הלמידה בישיבות עבור הציבור החרדי?

    הטענות הפופוליסטיות שחוזרות על עצמן עשרות שנים: החרדים לא מתגייסים כי הם מפחדים למות, הם חוששים מהחילונים בצבא, הפוליטיקאים שלהם רוצים לשמר באמצעותם את הכוח שלהם, כי הם סתם פרזיטים והפסוק בתורה שנשלף בכל הזדמנות הוא: "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?".

    ההקשר של הפסוק הזה כל כך שגוי עד כדי גיחוך: אמר אותו משה, ראש שבט לוי-השבט היחיד שקיבל פטור מצבא ישראל בשל היותו משרת השם ומלמד תורתו לעם, והוא נאמר כשמשה חשב בטעות ששבט דן וראובן מבקשים להשאר בעבר הירדן ולא להכנס לארץ בשל היותם רועי צאן עם עדרי ענק. להם הוא אמר "האחים יצאו למלחמה ואתם תשבו פה", אבל שבט לוי תמיד היה הכוח הרוחני שנשאר.

    ולגבי השאלה: קשה להסביר על רגל אחת את החשיבות של לימוד התורה במשך שנים רבות ומה בדיוק לומדים שם (נושא בפני עצמו, ספוילר: לא "מתפללים וקוראים תהילים") אבל חשוב להבהיר הנחת יסוד אחת שהיא קריטית לכל הסיפור הזה:

    הנושא הוא לא כן צה"ל/לא צה"ל, ולימוד התורה במתכונת שמוכרת בעולם החרדי, הוא לא המצאה של המפלגות החרדיות בקום המדינה. אלא משהו עקרוני הרבה יותר עמוק: האם יש משמעות וערך אמיתי ללימוד התורה ובפרט בקונספט כפי שקיים בעולם החרדי.

    עובדות חשובות בנושא:

    • בעולם חיים מאות אלפי חרדים שלומדים תורה באותו הקונספט בדיוק. לצורך ההשוואה, בעיירה לייקווד (Lakewood) בניו ג'רזי, חיים כ 30,000 או יותר תלמידי ישיבה ואברכי כולל שלומדים תורה בדיוק באותה המתכונת שיש בארץ, המספר הזה לבד הוא כמחצית מכל לומדי התורה חייבי הגיוס שיש בארץ. מדובר בנתון מדהים וזה רק בעיר אחת בארה"ב. כמעט בכל עיר בעולם שבה קהילה תורנית תמצאו היום מוסדות של כוללים לאברכים באותה המתכונת שיש פה.

      עוד הרבה שנים לפני קום המדינה לימוד התורה והערך העצום שלו בתוך עם ישראל התנהל באותה מתכונת, בדיוק כפי שהוא היום. במשך מאות דורות ואלפי שנים יהודים נלחמו על לימוד תורה במסירות ועקשנות אופיינית. בכל הדורות אבותינו מסרו נפש פשוטו כמשמעו על הזכות והאפשרות פשוט ללמוד תורה: החל מהמכבים, שברחו למערות ויצאו להלחם ביוונים רק בגלל הרצון לקיים מצוות וללמוד תורה בניגוד לגזירות היוונים, דרך רבי עקיבא, שנרצח על ידי הרומאים רק בגלל שלימד תורה ברבים נגד החוק, המשך דרך רדיפת התלמוד במסעות הצלב ועד לתקופת הקומוניזם והשואה, שבה יהודים סיכנו את חייהם רק כדי להתכנס וללמד יחד תורה. ושוב, גם בלי להסביר יותר מידי למה, זה מראה לנו שזו לא המצאה של מפלגה חרדית, אלא ערך מכונן שהיה קיים בעם מאז ומעולם.

    • בתנ"ך ובתלמוד מופיעים עשרות אזכורים לכך שלימוד התורה מהווה הגנה פיזית ותורם לא פחות מכל חיל לוחם. בתלמוד מופיע כיצד התייחסו שווה בשווה לתרומתם של החיילים בשדה הקרב, ולאותם שלמדו תורה בירושלים. "אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם? מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה". לאדם שאיננו מאמין יהיה קשה אולי לקבל את זה, אבל לאנשים, שחיים את כל חייהם על פי האמונה היהודית ומסורת ישראל, זה דבר מובן מאליו. נזכיר רק ציטוט של בן גוריון בהקשר הזה: "בארץ ישראל, אדם שלא מאמין בניסים הוא אדם לא ריאלי" (צריף בן גוריון).

    • ועוד על תרומתם ההיסטורית והלאומית של לומדי התורה למדינת ישראל: מגילת העצמאות פותחת בשורות אלו: "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

    • לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקוה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית. מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהאחז במולדתם העתיקה".

    ״זו מדינה ליהודים״

    האם מישהו יכול להסביר מה בדיוק גרם לעם לשמור אמונים במשך 2,000 שנה בכל ארצות פזוריו? איזה גורם איחד, ליכד ושמר על התפילה והתקווה? הרי בודאי שלימוד התורה היווה גורם משמעותי מאוד ביחס לזה. האם ניתן להשתמש ואחר כך לזרוק? אם זה מה ששמר על תקווה 2,000 שנה, האם אין לו מקום מכובד, הן ביחס לעבר והן ביחס לעתיד?

    גם אלו שאינם מאמינים, מבססים את זכותם לחיות במדינה יהודית בארץ ישראל על כך שזו מדינת היהודים. נזכיר את דברי בן גוריון לפני ועדת פיל (ינואר 1937): "התנ"ך הוא המנדט שלנו", ואני רוצה להעיר: האם אפשר לקחת את התנ"ך ולגזור ממנו את מה שרוצים? בכל יום בבוקר, בכל בית כנסת בעולם, בכל סידור תפילה, בכל העדות והנוסחים ניתן למצוא את ההצהרה הבאה שמקורה כבר במשנה (לפני כ-2000 שנה): יש מספר תחומים חשובים מאוד, בין היתר: כיבוד הורים, גמילות חסדים, טיפול בחולים, עזרה לנזקקים, השכנת שלום בעולם, אבל, "תלמוד תורה כנגד כולם"! בקיצור, לא אנחנו המצאנו את זה. זוהי אמונה ודרך חיים שעוברת מדור לדור, זו ליבת היהדות שקידשה את ערך לימוד התורה כערך העליון ביותר בחיי היהודי, ומדובר באותה תורה ואותם דברים שנלמדים ברציפות אלפי שנים, וזה חוצה תקופות ומקומות.

    לימוד התורה כערך בפני עצמו

    הסיפור הוא לימוד התורה כערך בפני עצמו. ערך שעליו גדל ומתחנך הציבור החרדי בכל רחבי העולם, מלידתו ועד פטירתו. לימוד התורה הוא ערך עליון ונשגב, רק עליו נאמר בתנ"ך: "והגית בו יומם ולילה", אני לא מכיר אף מערכת ידע בעולם שבה מצווים ללמוד כל החיים ואיתה רוקדים ושמחים באופן כמעט לא מוסבר מידי שנה בשנה, חוץ מאשר לימוד התורה שלנו.

    אפשר להאריך מה משמעות הלמידה בישיבות, אבל אני חושב שאולי יהיה מעניין לראות מה כותב על זה דוקא הסופר עמוס עוז בספרו "יהודים ומילים": "מי שמר על מי? התורה על היהודים או הם עליה? לנו יש תשובה אחת ולמאמינים יש תשובה אחרת, אבל ראוי גם לציין שאחרי חורבן בית שני נותרה השכינה גם בספרים, רק הם נותרו מקודשים וכך, כשנסת על נפשך מטבח ומפוגרום מבית בוער ומבית כנסת עולה באש נטלת איתך את הילדים ואת הספרים, ספר תורה ביד אחת וילדים ביד אחרת. פרט זה בהיסטוריה החברתית שלנו הוא לטעמנו העובדה החשובה ביותר בתולדות הישרדותם של היהודים, גם הלא מאמינים כמונו נשארים יהודים בזכות הקריאה. אם קיימת שלשלת מילים המחברת אותנו אל אברהם, היא עשויה ממילים כתובות. עודנו כרוכים במילה הכתובה, והמילה הכתובה כורכת אותנו עם אבותינו, אנחנו האתאיסטים של הספר".

    ובכן, די אם נקבל את תרומתם של לומדי התורה גם בפן הזה? זה לא מספיק סיבה לאפשר קיום פרוייקט לאומי בסדר גודל מתאים?

    טענה נוספת היא שהשירות הצבאי עלול לפגוע באורח החיים החרדי. האם שירות בגדודים לחרדים בלבד עלול להקל את השירות לחרדים?

    ״עקרונית כן, אם כי ישנם אתגרים נוספים שצריך לתת עליהם את הדעת. התאמה והלימה של פקודות מטכ"ל לערכי ההלכה, לאו דוקא בהקשר של כשרות ונשים, אלא גם כמו מתי וכיצד מתקבלות החלטות בדבר פעולות של סיכון והצלת חיים, ועוד שאלות מסוג זה.

    האבסורד הוא שדוקא הגורמים שמנהלים קמפיינים לגיוס חרדים הם אלו שמנהלים מלחמת חורמה בכל מה שקשור לאפשר את זה. למשל, מה שקרה בשנים האחרונות במקרים שבהם הכריחו חיילים לשמוע שירת חיילות – דבר אשר לכלל הדעות אין בו שום ערך בטחוני.״

    העובדה שחרדים לא מתגייסים גורמת כעס בציבור החילוני. האם אתה חושב שיש דברים, שהחילונים לא יודעים ושלו הם היו יודעים הם היו מבינים למה חרדים לא מתגייסים?

    ״זה די קשה כי כאמור, הכל מבוסס על אמונה ועל אורח חיים שמתאים את עצמו לאמונה. כלומר, האמונה היא לא רק מושג מופשט אלא משהו שמייצר אורח חיים שלם, ולאדם חילוני קצת קשה עם זה. יחד עם זאת ברור שאם אנשים היו מבינים שהחרדים לא מתגייסים, לא בגלל רצון להשתמטות, אלא בגלל הבנה שזה התפקיד המשמעותי ביותר שהם יכולים לתת, אולי הכעס היה נראה אחרת.״

    האם אתה מבין את הרצון של החילונים לשוויון בנטל?

    ״בהחלט כן, יחד עם זאת בואו לא נשכח: בהנחה שלימוד התורה תורם ומגן, בן אם בבטחון פיזי (לטענת המאמינים) ובין אם בצורות אחרות (מאפשר את הזכות ההיסטורית לקימונו כאן, למשל עמוס עוז הנ"ל) אזי בהחלט יש כאן שוויון בנטל מכובד מאוד.
    ובנוסף, הנושא נדוש אבל צריך להאמר: מרבית ארגוני החסד, העזרה והנתינה במדינה, הוקמו, נתרמים ומתופעלים על ידי חרדים. רשימה קצרה ממש: זק"א, איחוד הצלה, עזר מציון, הרב פירר, ידידים, יד שרה, מתנת חיים של הרב הבר (תרומת כליות) ועוד עשרות מוכרים יותר ופחות. האם זה לא שיוון בנטל? איפה החילונים בסיפור הזה? הרי הם נהנים מארגונים אלו במידה שווה. ונקודה למחשבה, מדוע כל זה צומח דוקא מהמגזר החרדי?״

    האם אתה חושב שחרדים היו מעדיפים לעשות שירות לאומי ולא שירות צבאי?

    ״זה פחות משמעותי בהתאם לכל הנ"ל. השאלה יוצאת מתוך הנחה, שהחרדים לא עושים כלום וכל הנושא הוא מה הם יעדיפו לעשות.״

    האם אתה חושב שיש דברים שאפשר לעשות בשביל לצמצם את הפערים בין חילונים וחרדים?

    ״הידברות אמיתית מתוך רצון להבין ולאו דוקא לנצח בוויכוח, הכרות פיזית עם העולם החרדי, פעם אחת של לימוד תורה במתכונת שנערכת בישיבות, יבהיר הרבה יותר מכל הסבר מה זה הדבר הזה ולמה הוא כה חשוב, דברים אלו בהכרח יצמצמו הרבה פערים.״

    האם בישיבות מוטרדים מכך שהחל מתחילת החודש הם מקבלים תקצוב מופחת האם מדובר בפער משמעותי?

    ״בודאי, אבל כעת אנו מבינים את הראיה למרחקים של הרב שך, מנהיג הציבור החרדי הליטאי, שבזמן המהפך של ראש הממשלה לשעבר מנחם בגין, שרצה להשוות לגמרי את התקציבים, הרב שך התנגד נחרצות להיות תלוי רק בזה. הפער הוא בערך כ-30% מסך התקציב של הישיבות והן יתמודדו עם זה בעזרת השם באמצעות גיוס תרומות, כמו שהן מתמודדות עם הפער הקבוע של כשני שליש לאורך כל השנים.״

    האם הניסיון להביא לגיוס חרדים מכעיס את האוכלוסיה החרדית או את תלמידי הישיבה? האם הם מרגישים שעושים להם עוול?

    ״בהחלט. בפרט שהצבא מתהדר בכך שהוא כור היתוך ומערכת חינוך. צבא העם. יש הרגשה של התערבות ונסיון של כפיה חילונית. של חוסר הכרה, במה שאנחנו עושים לא רק 3 שנים של סדיר אלא כל החיים, משך עשרות שנים, מתוך בחירה ומתוך וויתור על הרבה זכויות אחרות. אילו היינו רואים, שבאים לקראת חיילים חרדים שמשרתים, אולי זה היה מעודד, אבל כאשר רואים להפך (למשל מקרים שבהם כפו על חיילים לשמוע שירת נשים בניגוד מוחלט לרצונם) אנחנו מבינים שהמטרה כאן איננה בהכרח רק "הגנה על המדינה", לצערנו.״

    הטיול של מיכל • מותאם לאנשים עם מוגבלות פיזית שאוהבים את הטבע

    0
    טיול מותאם לאנשים עם מוגבלות פיזית (צילום: אלבום אישי)

    טיולי אתגר עם כסא מותאם לנשים וגברים עם מוגבלות פיזית שרוצים להמשיך ולהנות מהמסלולים הרבים שהטבע מציע.

    הכל בראש

    את מיכל ידגר הכרתי לפני כחצי שנה כשפעילי קבוצת 'בשבילי חיפה' הצטרפו אליה כמלווים לטיול ביער עופר, על רכס הכרמל. את המסלול הסלעי למול מטעי הבננות של יישובי מועצת חוף הכרמל, השדות הפתוחים והים הכחול, מיכל עשתה על הכסא ובעזרת מלווים שתמכו בו בירידות התלולות.

    מיכל, מורת דרך בנפשה ובמקצועה, נשואה ליוסי ואמא לארבעה ילדים, אובחנה בשנת 2018 עם ALS מחלת ניוון שרירים. המגבלה הפיזית לא מונעת ממנה כבר שש שנים מלצאת ולכבוש עוד מסלולים מאתגרים במרחבי הטבע הפתוחים, הודות לכסא שתוכנן עבורה.

    היום היא מקדמת מיזם מרגש של תרומות לרכישת כסאות נוספים עבור פצועי המלחמה, שרוצים להמשיך ולטייל ולחוש שוב את הטבע עוטף אותם ואת הרוח נושבת על פניהם.

    מיכל מטיילת בטבע (צילום: אלבום אישי)

    טיול בלי גבולות לאנשים עם מוגבלויות

    מיכל ידגר מספרת לחי פה תאגיד החדשות :

    אני אוהבת לטייל. מאוד אוהבת. כשישבתי לראשונה בכיסא הזה, הרגשתי כאילו הגעתי לחוף מבטחים. זה הכיסא שיוביל אותי במים של המג'רסה, ביחד עם כל המשפחה שלי. זה נהדר! אם לא הייתי בכיסא כזה, גורלי היה לנוע בשביל היבש הנגיש, בנפרד מכל הילדים שלי. בחום של יולי, כבר עדיף לא לצאת מהבית בכלל. להישאר ליד המזגן ולעשות כאילו אני לא מתלהבת מטיול מים.
    אבל אני כן רוצה להיות עם המשפחה שלי, אז למה אני צריכה לצמצם את קיומי לשביל הנגיש? למה?
    צפתי בכיסא כמו נסיכה ומסביבי הילדים שלי, איזה אושר איזה נחת.
    אחרי המג'רסה באו עוד טיולים לפסגות ההרים, לבריכות במי הנחלים, לאורך הים ואפילו בסחנה שטתי בלי להפסיק. מכאן אפשר לעשות כמעט הכל. מאז שהתחלתי אני לא מפסיקה, פעם בשבוע או בשבועיים אני יוצאת.
    מיכל ידגר מטיילת (צילום: אלבום אישי)

    גמ"ח כסאות

    הכסא שמיכל משתמשת בו מיוצר בחו"ל ועלותו הגבוהה, כ 21,000 שקלים , אינה מאפשרת לכל אחד לרכוש אותו. מתוך רצון לאפשר לבעלי מוגבלויות כמוה לטייל ולהנות במסלולים שהטבע מציע, הקימה מיכל את עמוד הבית – הטיול של מיכל (michalhike.com) שבו היא מתארת איך לומדים לטייל מחדש ואיך מצטיידים בכסא הנכון ובצוות מתאים.

    מיכל ממשיכה לספר:

    כשפרצה המלחמה הארורה על כל פצועיה, הבנתי שאין מה לחכות עוד. צריך לעשות מעשה. כך הפציע העניין של מחסן כיסאות. גמ"ח כיסאות טיולים לנכים. כמו יד שרה לציוד רפואי, ללא תשלום כך גם הגמ"ח כיסאות. אבל קודם צריך לגייס תרומות. לא עניין פשוט בכלל. אבל זה שצריך לעשות – אז עושים.
    בוראים מציאות טובה יותר. מתגייסים למען החברה בישראל, יוצרים יש מאין בעזרתכם. אז תירמו שתפו הפיצו לכל עבר, כל אחד על פי ראות עיניו ויכולתו. אנחנו נמצאים במציאות בה כל אחד מאיתנו יכול וצריך לראות את האחר. אז קדימה בואו ניצור מציאות חדשה שטוב בה לחיות.

    הכסאות שמיכל מבקשת להתרים עבור רכישתם, צפים במים וכל אחד יכול לתפעל אותם אפילו היושבים בהם. באמצעות הגמ"ח , הכסאות יושאלו לכל מי שמעוניין להשתמש בהם כדי לטייל בטבע באופן עצמאי, ללא תשלום ותמורת פקדון בלבד.

    הטיול של מיכל

    האזהרה מפני הרחצה וקיום פעילות בחופים בצפון הוסרה

    0
    שחף וקשת בענן בחוף הים בחיפה (צילום: פריאל דיין)

    ממשרד הבריאות נמסר לחי פה תאגיד החדשות:

    בעקבות הפסקת הזרמת השפכים לים מתחנת השאיבה, וקבלת תוצאות בקטריאליות תקינות, מסיר משרד הבריאות את האזהרה מרחצה ופעילות נופש וספורט בכל חופי העיר נהריה (חוף דתי, סוקולוב וגלי גליל צפון ודרום) ובחופי המועצה האזורית מטה אשר: פארק אכזיב וחוף אכזיב (בננה ביץ').

    הרחצה מותרת בחופים מוכרזים בלבד

    לאחר שהאתר שהושק לפני כשנה, במהלכה עבר עדכונים נוספים בהם נתונים שונים על חרבות ברזל, משרד הבריאות מעדכן את אתר "עולם הדאטה" לטובת הציבור. העדכון החדש כולל דשבורד חופים – מציג סטטוס עדכני ומידע היסטורי על  איכות המים בחופי הרחצה בים התיכון, בים-סוף ובכנרת, המתעדכן כל כארבע שעות.

    דניאל מויאל • זכתה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של "מכבי חיפה"

    1
    דניאל מויאל (צילום: אלבום אישי)

    דניאל מויאל (14.8) תלמידת כיתה ט' בחטיבת הביניים "רבין" בקרית מוצקין היא הזוכה בתחרות הסיפור הקצר – ״חזקים בירוק״ של מועדון הכדורגל "מכבי חיפה".

    הפרס:

    זוג כרטיסים ליציע V.I.P במשחק מול הפועל חיפה שייערך לקראת סוף חודש מאי 2024.

    חווית המלחמה מנקודת מבטם של האוהדים הצעירים

    לפני כחצי שנה פרסם מועדון הכדורגל "מכבי חיפה" קול קורא ארצי שבמסגרתו הוזמנו ילדים ובני נוער (עד גיל 18) להשתתף בתחרות סיפורים קצרים בנושא, "חזקים ביחד"/ "חזקים בירוק", המתאר את חוויות המלחמה מנקודת מבטם של אוהדיו הצעירים של המועדון.

    כך נכתב בקול קורא:

    המקום הראשון והשני יזכו את הזוכים בפרסים שווים. מדינת ישראל עוברת ימים מורכבים ולא פשוטים, להם השפעה גדולה עלינו כפרט, כמשפחה כקהילה.
    דווקא בימים קשים אלה, בצל המלחמה, מועדון הכדורגל מכבי חיפה ממשיך לפעול וליזום פעילויות בקהילה והפעם קול קורא לסיפור קצר מתוך אמונה בכוחה של המילה הכתובה לחזק, לרפא ולתעד את הסיפור שלנו.

    הסיפור הזוכה – ״עטר״

    כאמור, את הסיפור הזוכה, "עטר" כתבה דניאל מויאל (14.8.2023) תלמידת כיתה ט' בחטיבת הביניים "רבין" בקרית מוצקין.

    הסיפור עוסק בחוויות ילדות של מויאל בבית סבה ז"ל שהתגורר בקרית אליעזר (בסמוך לאצטדיון הישן) והיה אוהד שרוף של מועדון הכדורגל "מכבי חיפה", ובקשר המיוחד שנרקם ביניהם בשל הערצה משותפת לראובן עטר (כוכב הקבוצה בשנות ה – 90).

    מויאל מסרה לחי פה תאגיד החדשות:

    מרגש לדעת שסיפור אישי שלי שעוסק בקשר עם סבי ז"ל הצליח לגעת ולרגש רבים.

    במכתב הזכייה שנשלח אל מויאל ממכבי חיפה נכתב:

    דניאל היקרה,
    אנו שמחים לבשר לך שזכית במקום הראשון בתחרות הסיפורים, "חזקים בירוק". הסיפור שלך הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה שלנו כעם וכאוהדים, אנו מודים לך על המאמץ והיצירתיות שהבאת בסיפוריך. כל סיפור שנשלח תרם לחיבור עמוק יותר עם המלחמה והקהל שלנו.

    תודה רבה על אהדתך ועל תרומתך היקרה לתחרות, על השקעת הזמן והמחשבה שהבאת לסיפורך. אנו שמחים להעניק לך זוג כרטיסים ליציע V.I.P במשחק מול הפועל חיפה שייערך לקראת סוף חודש מאי, המשחק האחרון לעונה זו.

    הבטן נפוחה וכואבת בגלל המצות? אתם לא לבד!

    1
    אל תתנו למצות לעצור אתכם (צילום: משרד הבריאות)

    ממשרד הבריאות נמסר לחי פה תאגיד החדשות:

    במיוחד בפסח, המון אנשים סובלים מעצירות ותחושת נפיחות. בגללה שהמצות עשויות לרוב מקמח לבן בלבד, מכילות מעט נוזלים ודלות בסיבים תזונתיים. הן בעצם מאטות את קצב מעבר המזון במעי, סופחות נוזלים ומשפיעות על פעילות החיידקים במעיים.

    החדשות הטובות הן שיש מה לעשות:

    • העדיפו מצות מחיטה מלאה
    • השתדלו לשתות כמות מספקת של מים, בהתאם למשקל גופכם
    • הקפידו לאכול מסודר, רק עד תחושת שובע, ללעוס היטב ולשלב 5 מנות ירק ופרי ליום
    • צאו לטייל! פעילות גופנית תסייע להגברת התנועתיות במעי גם בשגרה וגם בחופשה

    חג שמח ו… חופשי