ציוריה, ביתה ואוצרות מעונה של רותי סגל משרים על המתארח בו תחושה של קירבה אל שלושת הגראציות שהיו שלוש אחיות-אלות.

על פי המיתולוגיה שלושת החאריטות/הגרציות הן אלות המנחילות לבני האדם ולאלים את כל מה שטוב ויפה, כאשר הן מגישות לעולם את מה שיוצרים האומנים. במיתולוגיה היוונית, שלוש אלות אלו היו: אלת החן והיופי, ופריון כישרונות המוזיקה והאמנות. יש לשער שרותי סגל, אומנית ישראלית וותיקה – הינה התגלמותן של אחיות אלו במציאות העכשווית.

"גם אני חי פה"

כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה. דהיינו, אלה החיים והגרים פה- ממש כשם המדור- "גם אני חי פה".

במסגרת מדור זה נכיר דמויות חיפאיות ואת מקום מגוריהן. ההיכרות איננה דרך מטראז' הדירה, או הערכה נדלני"ת או תיאור עיצובי בלבד, אלא מהותה של הכירות זו הינה להיוודע בבית המארחים – אל הסיפורים, אל המטען הרגשי ואל זווית הראייה הייחודית האישית.

בת קריית מוצקין שנולדה בעפולה

בתעודת הזהות של רותי, ילידת 1942, נרשם שמקום לידתה הינו עפולה בעת שהוריה גרו בקרית מוצקין… הכיצד?

באותה תקופה התרחשו קרבות מלה"ע השנייה ובהם קרבות אל-עלמיין. הייתה זו סדרה של קרבות, אשר נערכו בשנת 1942, במסגרת המערכה במדבריות צפון אפריקה. המערכה התנהלה בין כוחות מדינות הציר בפיקודו של ארווין רומל, לבין הארמייה השמינית של הצבא הבריטי. בשנים 1940–1942 נערכו 21 התקפות אוויריות על בתי הזיקוק, רובן על ידי חיל האוויר האיטלקי.

לכן, בגין הפחד והחשש של תושבי מפרץ חיפה, שמא האיטלקים יפציצו את בתי הזיקוק נשלחו הנשים היולדות אל "מקום מבטחים", אשר היה אז לדידם בעיר המחוז עפולה.

עלייה ממניעים ציוניים והתיישבות בחיפה

הוריה של רותי הגיעו ארצה בגל העלייה החמישית אשר החל בשנת 1931 ונמשך עד לשנת 1939. גורמי הדחף שפעלו להגברת העלייה לארץ באותן שנים היו: מניעים ציוניים והבנת חשיבותה של ארץ ישראל כבית לעם היהודי, כמו גם עליית הפאשיזם באירופה, הנאציזם בגרמניה והאנטישמיות במזרח אירופה – וכן, הגבלות הגירה שהוטלו בארצות הברית מאמצע שנות ה- 20 ונכונותן הדלה של ארצות המערב האחרות לקלוט הגירה יהודית המונית.

הוריה עלו מן המניעים הציוניים, כאשר אמה הגיעה מרומניה ואביה מגליציה אשר בפולין ושניהם התיישבו באזור מפרץ חיפה.

נערה ומכחול בידה

רותי, אשר לה אחות הצעירה ממנה ב 3 שנים,  מתארת ילדות נעימה ושלווה בקריית מוצקין. היא למדה בבית הספר העממי  "אחדות" ולאחר מכן ב"תיכון מוצקין".

כבר בגיל ילדות היא החלה לצייר, כאשר בתחילת דרכה האומנותית עסקה בציורי אקוורל ומשם תהליך יצירתה התפתח והשתכלל – אזי עברה לצייר בצבעי שמן ואח"כ ליצירות בצבעי אקריליק. רותי הינה בעלת תואר ראשון באמנות מאוניברסיטת חיפה. היא למדה אצל טובי האומנים, ובליבה שמור מקום של כבוד רב לאמן קניספל. את ציוריה הציגה סגל במגוון גלריות ומוזיאונים בארץ ובחו"ל.

מורה לטבע

עם גמר לימודיה ב"תיכון מוצקין" התמקצעה רותי בלימודי חינוך במגמה הריאלית אשר ב"סמינר גורדון" ומשם דרכה הייתה סלולה אל ההוראה.

בתחילה שימשה כמורה בבית ספר בעכו ואח"כ עברה ללמד בבית הספר "הבונים" אשר בחיפה, כמורה לטבע וכאחראית על מרכז לימודי הטבע של בתי הספר באזור זה.

הגננת שלא הוזמנה לחתונה

בעת "טיול בנות" לאילת, עדיין בזמן לימודיה בסמינר, הכירה עלם חמודות הלוא הוא אריה סגל ז"ל, אשר לימים הפך להיות בעלה ואיש חיקה הנצחי.

בסיפור, אשר הפך לאגדה, מסופר שאנשי קריית מוצקין לכשהגיעו איילתה בד"כ דיווחו שהם מחיפה. שכן, מי ידע היכן מיקומה של אותה קריה? כך אף רותי סיפרה לאריה: "אני מחיפה".

כחיפאי בעצמו ביקש להבין מהיכן בדיוק בחיפה. אזי לא נותר לה אלא להסביר לו את הנושא. אולם איפכא מסתברא, גם העלם הינו יליד קריית מוצקין! לא זו אף זו, יחדיו הם בילו באותה הקבוצה בגן הילדים אשר בקריית מוצקין ולימים הגננת חיה תכעס מאד על שלא הוזמנה לחתונתם.

שבט משפחת סגל

שלושה ילדים נולדו לזוג סגל: גל (יליד 1963), תעשיין הגר בכרם מהר"ל, מיכל (ילידת 1967) ד"ר במדעי המדינה ועו"ד הגרה בחיפה, ודני (יליד 1975) פסיכולוג ובעל מסעדה שאף הוא מתגורר בחיפה ומהם נוספו לשבט סגל שבעה נכדים.

בשנת 2008 התאלמנה רותי מיקירה אריה סגל ז"ל, אשר היה מייסד חברת סהל ולימים בעל תשלובת סהל-אלובין שהייתה יצרנית פרופילים מאלומיניום הגדולה ביותר בישראל, בתחומי הבניין והתעשייה (חברת אלובין, הוקמה ב1958 ונרכשה ב 1998 על ידי חברת סהל). לתשלובת זו היו יתרונות של גודל ושל עוצמה מעצם היותם שני מפעלים וותיקים ומתוחכמים, זאת כאשר כול תהליכי הייצור של הפרופילים בוצעו מתחילתם ועד סופם במפעלי החברה.

למותר לציין שכל חיי שבט משפחת סגל נסובו סביב העבודה וסביב הקשר עם מפעלים אלו. לאחר מות אבי המשפחה אריה ז"ל, במהלך השנים שאח"כ מילא את מקומו גל, בנו בכורו, וזאת עד לפני כמחצית השנה.

בניין היסטורי ומחלונותיו נוף ירוק ומפרץ חיפה

רותי נולדה בעפולה, חייתה כילדה וכמתבגרת בקריית מוצקין והקימה משפחה בקריית ביאליק. לאחר מכן עברה משפחת סגל לשכונת דניה אשר במרומי הכרמל, שם היה ביתם במהלך של כ 30 שנה.

כשנתיים לאחר מותו של אריה ז"ל החליטה רותי לעבור לדירה אשר תספק את צרכיה שלה בלבד. בחירת המיקום הייתה קשורה, בראש ובראשונה, לנוף הניבט מן הבית. כיום היא גרה בבניין היסטורי אשר מחלונותיו נוף עצים ירוק ונופו של מפרץ חיפה. זהו בניין אשר הינו מבנה היסטורי שעבר שימור ושיפוץ מאסיבי.

הבניין נבנה בתחילת המאה ה-20 והיה מראשוני הבניינים על הר הכרמל, ואף הוכר כ"אתר מורשת" על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

לימודי תואר באומנות יצירה באוניברסיטת חיפה

כבר בצעירותה אחזה רותי במכחול, אך רק בהיותה כבת 37 החלה את לימודיה לקראת התואר באומנות היצירה, ולאחריו היא שינתה את מסלול חייה ועברה לעסוק באומנות באופן מלא. ניתן לומר שמהלך לימודיה עם האומנים המוכרים, כמו אבנר כץ, בתיה אייזנווסר ועוד, הם שהיוו את נקודת הפתיחה להמשך חייה סובבי האומנות.

במהלך השנים היא השתלמה אצל אמנים נבחרים נוספים, ביניהם גרשון דוידוביץ', גרשון קניספל, וז'אק לוין. היא הציגה בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל ואף הקימה סטודיו ללימודי ציור בחיפה. רותי מלמדת ציור במהלך של יותר מ 30 שנות פעילות וכיום עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים בארץ ובחו"ל.

בין תפקידיה, שימשה רותי סגל כאוצרת הגלריה לאומנות בדניה חיפה ולאחר מכן כיהנה כיושבת ראש אגודת האומנים בחיפה והצפון ובכך תרמה רבות הן לפיתוח האומנות בחיפה והן מחוצה לה.

כעת חיה, רותי ממשיכה לעבוד בסטודיו אשר במעונה, ולהשתתף בפרוייקטים אומנותיים רבים, זאת תוך כדי מתן ייעוץ ועזרה לאומנים ויוצרים.

ה-סטודיו של "הקוסמת בצבעים"

מכחולה של סגל נע ונד בציורי טבע ונוף בסגנון אימפרסיוניסטי אשר הוא לעיתים נע עד לסגנון המופשט. יצירותיה מלאות בהבעה ורגש. היא שואבת השראה מכל הנמצא סביבה אך בעיקר מעולם הטבע, זאת תוך כדי משיכות מכחול בוטחות עם מבע ייחודי נפלא.

מוטיב בולט בציוריה של סגל הינם העצים ובהשאלה הם הינם דמויות האנוש אשר בציוריה, “כי האדם הוא עץ השדה”. שורשיהם של עצים אלו נטועים עמוק באדמה, לעיתים ענפיהם מרקדים כמו ידיים עדינות ולעיתים אפילו שבירות, מונפות לאוויר ויוצרות מקצבים וחזרתיות. בדרך כלל העצים מצויירים בצבעים עמוקים (בעיקר כחולים), ביד בוטחת ובמשיכות מכחול הבאות ממעמקי הנפש.

לגבי רותי, ולא בכדי, המקום האהוב עליה ביותר הינו מתחם ה-סטודיו אשר במעונה. בסטודיו הנאה ורחב המידות  נמצאים ציורי נוף רבים, בעלי מרחבים צבעוניים. כמו כן נמצאים בסטודיו זה ציורי הנוף של מפרץ חיפה, בעל הכתם הכחול של הים התיכון, אשר מציץ מבעד לחלונות הגדולים של ביתה.

נוף המפרץ הוא נוף ציבורי השייך לכלל, אך הנופים של סגל הם הנופים הפרטיים שלה, נופי הנפש כפי שהם באים לידי ביטוי על גבי הבד. אמצעי הביטוי שלה הם המכחול והצבע, כאשר הנפש היא המובילה את דרכו של הציור.

פינת ישיבה עגולה ואינטימית

בסלון ביתה של אלת החן, האומנויות ופריון היצירה, נמצאים דברים רבים המרחיבים דעתו של אדם. גולת הכותרת הינה פינת הישיבה העגולה והאינטימית המשרה שלווה על המתארחים בה. תחושה של רוגע, המוקף בירוק הנשקף מחלונות החדר, בלוויית צבעוניותם של עציצים פורחים, מזמן אווירה של יופי שלווה ונחת.

"הרביעייה הסינית" ואוסף כדים

על גבי השולחן העגול אשר בסלון הבית, נמצאים כמה חפצים היקרים מאד לליבה של רותי ובראשם "הרביעייה הסינית". אלו הם ארבעה פסלונים של דמויות סיניות אשר אותן הביא אריה ז"ל מבית אימו. הפסלונים הללו מלווים אותה במשך שנים רבות והינם תזכורת חיה למורשת בית משפחת סגל.

כד הקרמיקה הצבעוני, הניצב אף הוא על גבי השולחן העגול, הינו כד איטלקי אשר מהווה חלק מתוך אוסף הכדים הפזורים ברחבי הבית.

כל ביצה – מארץ אחרת

במהלך חייה טיילה רותי בארצות רבות, כאשר המוטו היה לחוש תרבויות שונות, לראות נופים ומראות ולחוות חוויות. לכן הדגש היה על "רק לא קניות מרובות". נהפוך הוא – היא השתדלה להביא עימה מעט מזכרות ואך ורק פריטים ייחודים. בין הללו הינו אוסף האבנים שכל אחת מהן הינה בצורה של ביצה, כאשר מכל ארץ וארץ הובאה ביצה אחת בלבד.

ביצת המזכרת המועדפת עליה, מבין כל הללו אשר מוצגים בכלי זכוכית נאה אותו קיבלה מאמה, הינה ביצת הרוז קוורץ. חומר ביצת ה-רוז קוורץ עשוי ממינרל מסוג קוורץ, בעל גוון הנע בין ורוד חיוור לאדום-ורוד. המקור לצבע הוא בכמויות זעירות יחסית של טיטניום, ברזל, או מנגן. כאשר מושטת היד ומאירים את האבן מאחור, היא נראית שקופה ו"בתוכה כוכבים".

חצר הגינה

משני גרמי מדרגות, הנמצאים בקצהו של מתחם הסטודיו, ניתן לצאת אל גינת החצר. אמנם הגינה איננה רחבת ידיים אך הינה גינה איכותית ביותר. כל עבודות הגינון כולן נעשות על ידי בעלת הבית, רותי בלבד.

בצידה הקדמי של הגינה ממוקמת פינת ישיבה בעלת רהיטי ברזל ומצידו האחורי של הגן – ג'קוזי עגול שחציו טמון באדמת הגן. אחד היתרונות הגדולים בגינה מטופחת זו הוא היותה מקום מפלט שקט וטבעי וזאת, למרות שהדירה נמצאת ממש בלב העיר. עיצוב הגינה נעשה כך שהיא מתאימה בצורה המושלמת ביותר עבור רותי ועבור אורחיה.

"רינגו ואני" – מיכל סגל ארנולד

ספרים רבים במעונה של סגל, אך משנשאלה איזהו מהם הוא המועדף והקרוב ביותר לליבה – כמעט צפוי היה שתבחר את סיפרה שלה, שהינו אלבום ציורים מהודר ובו ציורי צבע רבים: ״ימים סוערים״. אך היא, ללא כל היסוס, ציינה ושלפה את סיפרה של ביתה מיכל "רינגו ואני".

ד"ר ועו"ד מיכל סגל ארנולד היא יו"ר הועדה לקניין רוחני בלשכת עורכי הדין בחיפה ואזור הצפון. היא בוגרת לימודי משפטים מטעם אוניברסיטת חיפה, בעלת דוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת פנסילבניה, בעלת תואר שני בתכנון ערים ואזורים מטעם הטכניון ובעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה (בתוכנית B.A מצטיינים) מטעם אוניברסיטת חיפה.

במהלך חייה ישבה מיכל אצל מנהיגים רוחניים אינדיאנים, העבירה איתם טקסים מקודשים, ריפאה אנשים וכשחזרה ארצה המשיכה לעסוק במתן עזרה לאנשים בדרך האינדיאנית.

אלא שאז קרה האסון, אביה מת. מיכל מצאה עצמה בתעצומות אבלה כאשר אפילו בן זוגה האוהב ושתי בנותיה לא היו מסוגלים לסייע לה. בדיוק בעת כשהיא חושבת שלעולם לא תצא מהעצב הנורא החובק אותה, מופיע בחייה רינגו סטאר ומספר לה שהיא עזרה לו רבות במהלך חייו, היות והיא אישיות הנוסעת בזמן ואפילו מסוגלת לחצות זמנים ומרחבים כדי לעזור ולסייע לאנשים.

"רינגו ואני" הינו ספר עם יסודות אוטוביוגרפיים, אשר הינו סוחף ביותר ומהווה פרוזה מסוגת עילית למטיבי קרוא. יש לציין שיש בו אלמנטים העשויים לעזור לקורא לעבור משברים פרטיים כמו מוות או פרידה (שאף היא סוג של מוות).

אלבום יצירות קניספל – "הריאליזם החברתי"

בנוסף לספר הנ"ל מיד נשלף ספר עב כרס, זהו אלבום יצירותיו של האמן גרשון קניספל  (1932 – 2018) אשר נולד בגרמניה ועלה עם משפחתו לישראל בשנת 1935.

גרשון היה צייר ופסל ישראלי שפעל בישראל ובברזיל, והיה מבכירי אמני ישראל במחציתה השנייה של המאה ה-20. לאורך שישים שנות פעילותו האמנותית יצר פסלים, רישומים, הדפסים, וציורים אשר הקנו לו פרסים רבים בביאנלות (ביאנלה: אירוע אמנותי המתקיים אחת לשנתיים, ומוקדש בעיקר לאמנות עכשווית) הבינלאומיות בברלין, במוסקבה ובסאו פאולו.

קניספל למד אמנות בבצלאל החדש בירושלים, ולאחר מכן התמחה ביצירת הדפסים וליטוגרפיות. הוא היה מהאומנים הבולטים בזרם "הריאליזם החברתי", ודאג לתאר בציוריו את תנאי חייהם ואת קליטתם הבעייתית הן של עשרות אלפי ניצולי השואה והן של בני עדות המזרח בישראל.

קריספל השתייך לזרם הריאליזם החברתי. קירות של מבנים רבים ברחבי העיר חיפה מתהדרים ביצירותיו כמו למשל: התבליט בחזית היכל הספורט ברוממה והתבליטים על גשר פז, וכן האנדרטה לנופלים במלחמת העצמאות בגן הזיכרון והאנדרטה ללוחם היהודי במלחמת העולם השנייה.

החל מסוף שנות ה-50 חילק קניספל את זמנו בין ברזיל לישראל ויצר אמנות למרחב הציבורי הן בברזיל והן בישראל, בעיקר בעיר חיפה שבה התגורר.

עד יומו האחרון היה קניספל אמן ששחה נגד הזרם, בביקורתיות חסרת פשרות וכאמן אנטי ממסדי במהותו. רק בערוב ימיו הוא זכה לחיבוק ממסדי רחב, כולל הכרה לאומית ובינלאומית בחשיבות יצירותיו.

אביב אופטימי

עיסוקים רבים לה לרותי סגל והנה גם ממש בימים אלו היא עמלה על פתיחת גלריה חדשה בדלית אל כרמל בשם ״סמאח". התערוכה הראשונה (אירוע הפתיחה ב 24.4) תהייה תערוכה ייחודית בשם "אביב אופטימי", כאשר סגל הינה האוצרת של תערוכה מעניינית זו.

זוהי תערוכה קבוצתית אשר מורכבת מאמנים מכל המגזרים: דרוזים, ערבים ויהודים. כאן נוצר מפגש תרבויות מרתק, צבעוני ומעניין, אשר פותח צוהר לעולמות שונים.

מספרת האוצרת רותי סגל:
"זהו מקום מקסים הנמצא בתוך גן מטופח, ממש כמו מתוך האגדות, והוא משובץ בעבודותיה של בעלת המקום ששמה סמאח, כשם הגלריה עצמה" (דלית אל כרמל, פניה ימינה מחנות "פיצוחי דליה"). רותי מוסיפה ומספרת אודות סמאח, שבנוסף להיותה אישה כה נעימת סבר, היא אף אומנית מוכשרת ביותר היוצרת בחומרים שונים.

חיפה – פנינת הים התיכון האולטימטיבית

"הרבה רוצים שחיפה תהיה כמו ת"א" אומרת רותי, אך מיד ממשיכה וגורסת: "לא כך הוא הדבר, כי לכל אחת האופי שלה. אפשר להפוך את העיר חיפה לפנינת הים התיכון האולטימטיבית!"

סגל אומרת שהקהל החיפאי הינו קהל הצמא לתרבות, הגות ושירה. היא ממשיכה ומסבירה שלראייה לכך הינן החבורות הרבות של קוראי ספרות וספר הקיימות בחיפה, בהן נפגשים ודנים בנושאים ספרותיים שונים.

בימים אלו הכמיהה והבקשה לימים טובים יותר הינה דומיננטית. רותי מאחלת למדינה שלום, במובן של שלום עם עצמה ושלום עם העולם. אמן, לו יהי.