(חי פה) – ככל שהמלחמה מול איראן מתקדמת ומתמשכת, הולכת ומתבהרת תמונה חמורה: חיפה נמצאת בקו האש. העירייה והמדינה מתקשות להגן על כלל תושביה. טילים נופלים בעיר, אזעקות נשמעות מדי יום, ועשרות אלפי תושבים מוצאים את עצמם חשופים, ללא מקלט או ממ"ד. המציאות הזו לא רק מסוכנת פיזית, אלא גם יוצרת תחושת הפקרה, חשש, ותסכול עמוק.
טילים נופלים בעיר ואין מענה לכל תושב
חיפה היא מטרה ישירה של איראן, והטילים הנוחתים בעיר גורמים לנזק עצום בגוף וברכוש. פיקוד העורף מדגיש שוב ושוב את חשיבות הכניסה למרחב מוגן בזמן אזעקה, אך מה אמורים לעשות עשרות אלפי תושבים בעיר שאין להם ממ"ד או מקלט זמין?
מרסל בתלונה על המקלט בשכונת בת גלים (צילום: אקי פלקסר)
זכות בסיסית: לחיים ולביטחון
מי שזוכר את שיעורי האזרחות בוודאי זוכר את הזכות הבסיסית ביותר של כל אדם: הזכות לחיים ולביטחון. מדובר בזכות טבעית, של כל אזרח, לפיה על המדינה חלה החובה להגן עליו. המדינה, דרך הממשלה והרשויות המקומיות, היא הגוף היחיד שיכול להציע הגנה אפקטיבית לתושבים בשעת חירום. כאשר אין מרחב מוגן, חובת המדינה והעירייה להעמיד פתרון – כתבה זו בוחנת האם אכן כך קורה.
עיריית חיפה מגיבה, אבל הפערים בשטח גדולים
אין ספק כי ישנם בעירייה עובדים מחויבים שעובדים קשה, בלילות ובימים, כדי להפעיל ולתחזק את המקלטים הציבוריים, אך מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. העיר לא בנויה כראוי למלחמה מסוג זה, וחלקים רבים ממנה כוללים מבנים ישנים נטולי מיגון. תושבים רבים נאלצים להתמודד לבד עם המציאות הזו.
המרחב הלא מוגן: יוליה שווץ מרוממה החדשה
"אני גרה בכניסה לרוממה החדשה, ובכל הרחוב שלי אין מרחבים מוגנים", מספרת יוליה שווץ. "הדירות כאן בנות יותר מ-70 שנה, אין מקלטים ולא ממ"דים. רק מי שאין לו לאן ללכת נשאר. כל היתר ברחו למקומות עם מיגון". שווץ מספרת על חוויה מזעזעת כשניסתה להשתמש במקלט בבית ספר סמוך: "השירותים לא עבדו, היה ריח בלתי נסבל, המקום מטונף. אמרו לי להביא מים ומזרון ולהכין את המקום בעצמי. איך אפשר לעשות את זה בתוך חמש דקות של התרעה?"
מקלט נעול בהיכל הספורט: כשהעירייה נעלמת ברגע האמת
כשהבינה שמקלט בית הספר אינו רלוונטי, ניסתה שווץ להגיע להיכל הספורט הסמוך: "שם יש מרחבים מוגנים, אבל הם נעולים. לא הגיוני שאני משלמת ארנונה ובשעת חירום אין לי היכן למצוא מחסה".
תגובת העירייה לפניות תושבים ברוממה
מעיריית חיפה נמסר כי עשתה עבודת מיפוי של כל המקלטים בעיר ופרסמה מפה לטובת התושבים. המקלטים מעניקים מחסה בלבד, והתושבים מתבקשים להביא עמם ציוד בסיסי לשהייה. "אנא שמרו על הסדר והניקיון – הם למענכם", הוסיפו.
מציאות אבסורדית בשכונת הדר: דריה רות נלחמת על מקלט
דריה רות, שעלתה לפני כשלוש שנים מרוסיה, מתארת מציאות קשה ברחוב יוסף: "אין לנו שום מקלט בבניין. בהתחלה היה חצי שעה בין ההתרעה עד לאזעקה ואז רצתי לתחנת הכרמלית ברחוב מסדה, אבל זה רחוק. ניסיתי להגיע למקלט ברחוב יוסף, אבל המקום מלא עד אפס מקום. עמדתי מחוץ למקלט, לא ניתן לסגור את דלת המקלט בגלל כמות התושבים שמגיעים לשם, עם עשרות אנשים אחרים – ופרצתי בבכי."
מדעטק: מרחב מוגן תלוי בהחלטה של השומר?
הפתרון החלופי – מוזיאון המדעטק – נמצא ממול, אך מדובר במבנה פרטי. דריה ושכניה רצים לשם כל פעם שיש אזעקה, אך נתקלים בשומרים שמסרבים להכניסם. "יש שומר שמכניס אותנו, ויש שומרים שלא. זו רולטה. אף אחד מהעירייה לא בא לראות איך זה נראה, אני משלמת מיסים וארנונה – אז לפחות במלחמה תנו לי הגנה בסיסית."
דריה מסבירה כי על מנת להגיע למדעטק היא ושכניה צריכים לרוץ ולעבור את הכביש. "מדובר במשימה לא פשוטה, בגלל שברגע שיש התרעה מי שנמצא במכונית לוחץ על הגז ולא רואה בעיניים, כי גם הוא יודע שיש לו 5 דקות למצוא מרחב מוגן עד לאזעקות. אנחנו ממש מסתכנים, כשאנחנו חוצים את הכביש, ואז מגלים שומר, שלא מאפשר לנו להיכנס למדעטק. יחד עם זאת, הטענות שלי מופנות לעירייה, מדעטק הוא מקום פרטי, והם באמת לא חייבים לנו כלום ועל פי רוב הם נותנים לנו להיכנס. מה שמשגע זה חוסר הוודאות".
יש לציין, שבעוד שבימי המלחמה הראשונים התושבים לא ידעו אם יצליחו להיכנס למקלט הציבורי ברחוב ואם יתנו להם להיכנס למדעטק, התושבים ברחוב מדווחים על שיפור היחס מצד השומרים במדעטק, שמבינים את ההיסטריה של התושבים, במיוחד לאור מה שקרה הבוקר, יום ראשון, 22/06/2025, בשכונת הדר.
תגובת העירייה להתרחשויות בהדר
מהעירייה נמסר כי כל המקלטים המאושרים נפתחו, כולל מקלטים בתחנות הכרמלית, בתי ספר וחניונים. אך דריה לא מרגישה מוגנת: "אני לא מבקשת הרבה – רק שיגידו לי איפה להתחבא בביטחון כשעפים טילים".
קריית אליעזר: מקלטים לא נגישים ודחוסים
תושבת קריית אליעזר ורד חנין מספרת: "אין לי ממ"ד. אני יוצאת עם הילד שלי בריצה למקלט ציבורי ברחוב צה"ל. אבל יש שם כל כך הרבה אנשים – אי אפשר לנשום. ניסיתי לפנות לגן מיח"א הסמוך, שהוא בניין עירוני עם מקלט, וביקשתי להיכנס לשם בזמן אזעקות. סירבו."
כשמרחב מוגן הופך לפריווילגיה
"אמרו לי שאין מקלט, אבל אני יודעת שיש! אולי יש ציוד יקר, אבל זו מלחמה. אני רק רוצה שהילד שלי ואני נוכל לעמוד כמה דקות בבטחה בזמן אזעקה. אין פה טיפה של ערבות הדדית. בעירייה עונים כל הזמן לפי המפה, אבל לא מבינים את המציאות בשטח."
תגובת העירייה לאירועים בקריית אליעזר
עיריית חיפה מסרה כי בפתיחת הלחימה נפתחו כלל המקלטים המאושרים בעיר, וכן הוכשרו נוספים. באזור רחוב צה"ל פתוחים מקלטים בבתי הספר רעות, עופר וברחובות יואב וצה"ל 51.
שאלות קשות על אחריות המדינה והעירייה
האם המדינה והעירייה ממלאות את חובתן להגן על תושביהן?
על פי הסיפורים שלפנינו, התשובה אינה חד משמעית. עובדים מסורים יש, אבל בלי תקציבים ובלי ראייה מערכתית, לא ניתן להבטיח הגנה שוויונית. בינתיים, עשרות אלפי תושבי חיפה, בעיקר באזורים ותיקים ועניים, חשופים לפגיעה בלי שום מענה ממשי.
הפער בין דף ההנחיות למציאות בשטח
באתר העירייה יש הנחיות, יש מפות ויש תקשורת טובה, אבל בפועל – חלק מהדלתות נעולות, המקלטים עמוסים, ומרחבים ציבוריים סגורים בפני תושבים.
הקריאה לסולידריות וערבות הדדית
המלחמה הזו לא דומה לשום דבר אחר, ומדגישה יותר מתמיד את הצורך ברשת ביטחון קהילתית ומוסדית. הזכות לחיים ולביטחון היא לא המלצה – היא חובה חוקית ומוסרית. הגיע הזמן שכל תושב בעיר, ללא יוצא מן הכלל, ירגיש שיש לו היכן להסתתר ולהתמגן – גם אם הוא גר בדירה ישנה ברוממה, הדר או קריית אליעזר.
יש לנו ממשלה שיצאה למלחמה כשהתושבים, אנחנו, לא ממוגנים, אין מספיק מיירטים, ובישיבה בה התקבלה ההחלטה לצאת למלחמה, דובר על כך שהדבר עלול לעלות בחיי אדם. הוערך ש 4000 אנשים.
אבלשרידות הממשלה חשובה יותר.
מר נתניהו נושא על עצמו את השגי צהל, אותם השמיץ.
הטייסים ה'פריבילגים' הגנו עלינו.
הממשלה עודנה מגינה על עצמה
והעיריה… כנראה חסרת יכולת. ארנונה גבוהה היא יודעת לגבות.
כל זמן שעיריית חיפה ורשויות התכנון ימשיכו להתנהל בשחיתות, תוך חשד כבד, לתשלומי שוחד – ימשיכו הליכי אישור תמ"א 38, כמו גם הליכים אחרים, להתנהל במחשכים, ללא אור השמש, תוך הסדרת מפלצות בינוי והכשלת המתנגדים – גרימת כשל חמור לתחבורה ולתשתיות – השחיתות שולטת – ואז אין מספיק מיגון, אין מספיק ממ"דים, אין מספיק הגנה על הציבור, אין פרוייקטים סבירים של פינוי בינוי, התחדשות עירונית, בעיקר פרויקטים של צפיפות קשה, איכות דירות ירודה, שכונות סלאמס, עיכובים אין-סופיים באישור הפרוייקטים והציבור יוצא נפסד – ויש מי שמשלשל לכיסו את כל העושר שבעולם – עד מתי השחיתות תשלוט והציבור לא יהיה מוגן ביטחונית וזכויותיו יהפכו למרמס.
I also live on Yosef, right near the shelter at Tel Hai, but I have a problem with one leg that prevents me from doing steps. I use a rollator so there's no way I could get to Madatek even if I had known about it. I am on the ground floor so I shelter in an inside hall hoping there isn't a direct hit. Even if I made it to the shelter, I wouldn't be able to stand in the middle of the crowd. I have to sit after a minute or so. Because I am on the east side of Yosef, there are flats below in to reinforce one of those to make a safe space for residents. AS it happens, one man owns this whole building and he should be required to do so. the building even though I am on the ground at street level. It should be possible
מתי כבר תבינו שאין במדינה הזאת מי שדואג לנו לאזרחים אלא דואג רק לאינטרסים פוליטיים ונחפוח הכיסים.
בגלל זה מכריחים אותנו ללכת לעבודה בזמן מלחמת אמת ומנסים לגרום לזה להיראות כאילו הכל בסדר כבר ואין להם טילים והם נרגעו. הם לא.
בנתיים הפוליטיקאים מקבלים משכורת, יושבים בבית והכל בסדר והאזרח הקטן עובד ועובד ומסכן את חייו.
גם בנו"ש אין שום מיגון. אנחנו מסתתרים במחסן שהוא בכלל פתוח כי יש לו חור גדול בקיר והוא מלא בציוד מסוכן.
בנוסף הוא גם מוקף בהרבה בלוני גז שצמודים אליו.
כל יום אני במחשבה אם עדיף כבר להישאר בבית. פניתי לעירייה לפחות לגבי הציוד שבמחסן כי מדובר בדברים כבדים וחלקי בנייה וריהוט שאנחנו לא יכולים לפנות. כנראה זה לא שייך לאף אחד מהדיירים פה ונשאר מדיירים קודמים. העירייה טענה שהם לא עוסקים במקומות פרטיים ונשארנו ללא מענה.
אנחנו מופקרים ונתונים ליד הגורל. כבר נפל קרוב לפה ומספיק הדף שיפגע גם בנו וכולנו נמות מהציוד הזה שיעוף עלינו (אם לא מהגז או מהבניין קרטון שאנחנו גרים בו ויקרוס עלינו כי ברור שהוא יתפרק מכל רעד קטן).
שנים שההתחדשות בקריית אליעזר מתעכבת על זוטות. קאליש לא השכילה להבין את הצורך של התושבים למיגון בבניינים לפני צו מבנה מסוכן מתפוררים משנת 52.
העירייה צריכה הייתה להעלות את הנושא על סדר היום עד לטיפול. לא יתכן שאמהות קשישים וציבור רב כלוא בבית לא מוגן מתפורר.
וזאת אחרי יותר מעשור שהעיריה מורחת את ההתחדשות בשכונות המסוכנות.
לצערי עירית חיפה משקיעה מיליוני שקלים בהקמת שכונות חדשות או מטרונית בנאות פרס שלא מצדיקה את ההוצאה , אני אישית גרה בשכונה חדשה ויש לי מיגון, שנים דיברו על נושא בניית מיגונים בעיר , אך לא נעשתה שום פעולה בנדון, והזניחו את השכונות הישנות, העיריה לא משקיעה
כלום בבניינים הישנים והרעועים בעיר.
ובשיקום המקלטים ובטיפוח שכונות אלו.
ותודה לאירן שהעירה את הדר לשבוע.
מסתבר שעירית חיפה כושלת שוב ושוב ומפלה בין התושבים ובין השכונות. גם קרית חיים ושמורל מוזנחות ומופלות שנים רבות.
מרתיח זה מקומם לחשוב שגם במלחמה אין לתושבים זכות לבטחון
כבר מעל 30 שנה מתריעים על איום הגרעין האירני וכ20שנה על היכולת הטילים שלהם ולא נעשה מאומה העיר התחתית עם כל הבניה הישנה וחלקים רבים אחרים בעיר ללא מקלט וממדים ומאומה לא נעשה לא עלידי המדינה ולא העיריה אין הפקרות יותר מזה