עמדתי בשקט, המצלמה כבדת המשקל ביד, מול הזירה שבה נפל הטיל האיראני שפגע בליבי – חיפה. כל פינה כאן נושאת זיכרונות, וכל זיכרון נשבר עכשיו תחת שברי הזעזוע. האוויר כבד מאבק ועשן, ניחוחות של שריפה ומלחמה משתלבים ברוח הים, יוצרים תחושת חוסר ישע עזה שמקשה על הנשימה.


ריח השריפה והאבק מעורבבים ברוח הקלה
העשן הכבד מתפשט באוויר, ריח השריפה והאבק מעורבבים ברוח הקלה, ובלב כל זה – ההרס. קירות שנקרעו, חלונות שהתפוצצו, רהיטים מפוזרים כאילו הזמן עצר מלכת. כל פינה מספרת סיפור של פחד, כאב ותקווה מתמזגת באוויר הכבד. הרחובות בהם צעדתי מאות פעמים, עכשיו עוטים שכבת הרס כבדה. קירות שהתמוטטו כמו חלום שבור, רסיסי זכוכית מנצנצים בין האבנים השבורות, חלונות שנקרעו לאין שוב. הפנים של העיר משתנות לנגד עיניי, עיר שקטה ומוכרת הופכת לזירת קרב שקטה, מלאת כאב ותחושת אובדן.



עומדים בין ההריסות
האנשים שהיו כאן – השכנים, חברים, משפחות – עכשיו עומדים בין ההריסות, עם עיניים בוהות מלאות בשאלות בלי תשובות. דמעות שקטות נשפכות, מילות נחמה שנאמרות בלחישה, וניסיון אמיץ להחזיר את השקט לעיר שנפגעה כל כך. הלם עמוק שוקע בלבבות, אך במקביל – יש בהם גם עמידות, רצון להשיב את השגרה ולחפש תקווה בין שברי האפור.



כוחות ההצלה הגיעו במהירות
כוחות ההצלה הגיעו במהירות, נושאים על כתפיהם משימה כמעט על-אנושית. כבאי האש, חבורות משטרה וצוותי הצבא עוברים ועושים עבודת קודש, מתמודדים עם הכאב והפחד, מכסים את הפצעים של העיר ומנסים לשקם את מה שניתן. כשהמפכ"ל עצמו הופיע לפתע בין ההמון, דבריו החזקים היו כמו קרן אור – חיזוק וכוח שמטרתם להשרות ביטחון ולחזק את רוחם של כל הנוכחים.



הבתים ההרוסים ספגו את ההדף האכזרי של הטיל
הבתים ההרוסים, שספגו את הדף האכזרי של הטיל, עומדים שם עכשיו, מעין פסלים של כאב ונחישות, חורקים בשקט תחת משקל האובדן. כל חלון שנישבר וכל קיר שהתמוטט משקפים סיפור של חיים שנקטעו מדיוק, אך גם של אנשים שמסרבים לוותר. ובכל המראות הקשים האלה, בלב הכאב, מתגברת בי תחושת תקווה אמיצה. תקווה לעיר שמתחזקת, לתושבים שמאוחדים, לעתיד שבו נחזור לחיות בשלום. ובתפילה עמוקה, את כל מי שנחטף – נזכור, נחפש, ונפעל להביאו הביתה במהרה, כי אין דבר חשוב יותר מהחיים והחזרה הבטוחה של יקירינו.



חיפה שלי, עומדת חזקה
חיפה שלי, עם כל השברים, עומדת חזקה. ואני מאמין – יחד נבנה את הגלגל מחדש, עם אהבה, עם נחישות, עם לב גדול שלא מוותר לעולם. כל צילום שצילמתי היה ניסיון לתפוס את האמת, את הסיפור הלא נאמר של העיר שלי – לא רק ההרס, אלא גם האומץ העמוק, את הנשמה שלא נשברה, את הרצון להמשיך לחיות, לאהוב ולבנות מחדש.


יפה שיצאתם להצטלם עם ההריסות אולי תעברו לבגד ים תשוויצו בשיזוף ובשרירים על רקע איזה מכונית שרופה או שתיים, תוסיפו האשטג "עם ישראל חזק". עוד מעט ענף תיירות חדש: "סיור עירוני בעקבות טילים אירניים".
קראתי שחסרים בחיפה 200 מקלטים עירוניים והעיריה חסרת אונים ופותחת חניונים בכל מיני בנייני משרדים בתור מקלטים עירוניןם
פותחת ולא שוטפת אותם !
המון סופרלטיבים, סגנון מליצי
למה לא רואים בתיקשורת על הפיגועים בחיפה
הי רמי,
ראיתי בערוץ 12 תמונות מהזירה בחיפה .