אדריכל ד"ר יוסי קורי – דירתו האקולוגית היא בבואת היפה והנשגב שבחיפה

בין ספרד לפורטוגל: שורשי המשפחה שהובילו לפרויקט

מהגירוש מספרד ועד לדירה אקולוגית חדשה (דירת Airbnb) של האדריכל ד"ר יוסי קורי הממוקמת בשכונת הדר בחיפה – מפרידים שני רחובות וחצי בלבד מהמקום שבו גרו סבו וסבתו במשך עשרות שנים: משנות החמישים ועד אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. אבל סיפורה של דירה זו מתחיל הרבה קודם, דהיינו במאה ה-15.

גם אני חי פה: האנשים שעיצוב חייהם שזור בזהות העירונית

המדור "גם אני חי פה" פותח צוהר לבתיהם של תושבי חיפה והסביבה במטרה להכיר את האנשים מאחורי הדלתות — לא דרך פרטים טכניים של גודל הדירה או שווי הנדל"ן, אלא דרך הסיפורים האישיים, נקודת המבט הייחודית והקשר בינם לבין העיר שבה בחרו לחיות.

ההתבוננות במרחב המגורים נעשית מתוך הבנה שהבית אינו רק מבנה — הוא ביטוי לערכים, לאורח חיים, ולעיתים אף לתפיסה חברתית. חיבור עמוק לסביבה המקומית והקהילתית הופך לחלק בלתי נפרד מעיצוב בר-קיימא, כזה השואף ליעילות אנרגטית וגם לחיים של שייכות, תרבות והתחשבות הדדית.

ד"ר יוסי קורי, אדריכל חיפאי המתמחה בתכנון אקולוגי

בפרק הנוכחי נתארח בדירתו הייחודית של ד"ר יוסי קורי, אדריכל חיפאי המתמחה בתכנון אקולוגי. דירתו ממוקמת בסמוך לשוק תלפיות – מרחב עירוני המשלב תנועה מסחרית ערה עם רשת חברתית מקומית וצומחת. הבית משקף תפיסת עולם אדריכלית המאמינה בקשר ישיר בין אדם למקום, בין תכנון אחראי לקהילה חיה. קורי מדגים כיצד עיצוב בר-קיימא אינו מסתכם בחומרים או בטכנולוגיה, אלא נשען בראש ובראשונה על היכרות עמוקה עם הסביבה העירונית ועל השאיפה לשלב בה חיים בעלי משמעות.

מהעיירה קורי ועד העיר חיפה: מסע הגלות של משפחת קורי מאז גירוש ספרד

המשפחה של יוסי קורי נושאת את שם העיר קורי (חולם באות וו), אשר הייתה עיירה קטנה בגבול ספרד ופורטוגל, שכנראה ממנה גורשו אבות המשפחה במהלך גירוש ספרד. משם החלו הנדודים שנמשכו מאות שנים: דרך איטליה, יוון, טורקיה, קהיר – ועד לקריית אתא ולבסוף לחיפה.

המסע הזה, הרצוף תלאות והתרחשויות היסטוריות מכוננות, מצא את סופו במיזם משפחתי אקולוגי ותרבותי שתכליתו איננו רק תיירותי.

קורי בחר למקם את הדירה באזור הטעון בזיכרונות אישיים והפך אותה למעין מוזיאון משפחתי קטן. היא מאובזרת ביצירות אמנות ובתמונות היסטוריות, כשהמרכזית שבהן מבחינה אישית וריגשית, הינה תמונה נדירה מקהיר של שנות הארבעים – בה נראים סבו וסבתו, אביו כתינוק ושתי דודות – כולם מצולמים כשהם פוסעים ברחוב ולבושים בקפידה רבה.

במרכז התמונה: מחזיק הילדון שבצילום, שהינו אביו של יוסי, צעצוע של דוב קוטב אשר כיום זהו כביכול סמל לעולם שהיה ונשכח, עולם אשר היה לפני שמשבר האקלים הפך לאיום גלובלי.

כך, דירה קטנה בחיפה הפכה לאנדרטה חיה לגלות, הגירה, תרבות וזיכרון.

משפחת קורי בקהיר: בין בתי קולנוע ליוקרה תרבותית

סבו וסבתו של יוסי קורי חיו בקהיר משנת 1932 ועד 1953, בסמוך לכיכר תחריר — לבה הפועם של עיר גדולה ורב-תרבותית. הסב הגיע מטורקיה, בעוד שהוריה של הסבתא הגיעו מיוון ויחדיו הם השתלבו בשכונה שוקקת שבה התגוררו רבים מן הזרים בעיר.

קהיר באותם ימים הייתה מוקד קוסמופוליטי של ממש ולא בכדי נמשכה לשם קהילה מגוונת של אירופאים, יוונים, יהודים, סורים ולבנונים. ביתם של הסבים היה ממוקם לא הרחק מבתי קולנוע ובתי קפה נחשבים והם חיו באותה העת חיי נוחות תרבותית שיזכרו לעד כ"תור זהב" אישי.

פרעות 1952

השהות בקהיר נקטעה באחת עם פרוץ פרעות 1952, שבמהלכן נפגעו זרים ובני מיעוטים רבים, בהם גם יהודים, בעקבות תחושת חוסר שייכות הולכת וגוברת תחת שלטון מצרי הולך ומקצין. בגין הפרעות נאלצה המשפחה לעזוב את קהיר ולעלות לישראל. בתחילה גרו בשיכון הבולגרים אשר בקריית אתא — בדירת חדר וחצי זמנית שהיוותה נחיתה כואבת מהעולם המפואר שאותו הותירו מאחור.

אך במהרה זיהה הסב את חיפה ובמיוחד את שכונת הדר, כפתרון ראוי – קרוב ככל האפשר לתחושת התרבות והאלגנטיות שזכר מקהיר. הוא ראה בהדר הדים לעבר שנגדע ובכך עיצב מחדש את חייו בישראל.

הדר הכרמל: לשחזר את הבועה הקולוניאלית בקהיר

לאחר שעזבו את קריית אתא, התמקמה המשפחה בחיפה, בדירת שני חדרים בשכונת הדר. הסב, שלא נטש מעולם את הערצתו לבית המלוכה הבריטי (ואולי אף האמין שהוא נצר למלכות עצמה), ראה בהדר מקום שבו אפשר לקיים חיים בורגניים שקטים, באווירה תרבותית מתקדמת.

במשך ארבעים שנה, הוא ורעייתו נהגו לקנות מדי יום ביומו את מצרכיהם בשוק תלפיות, לצפות בסרטים בבתי הקולנוע הרבים שהיו בשכונה ולחיות אורח חיים מאופק אך מהודר.

ילדותו של יוסי קורי בהדר עוצבה על רקע זה

השוק, המרציפן שקיבל מהסבא והסבתא בכל ביקור, והתהלוכות החגיגיות שהיו פוקדות את רחובות השכונה. "הוד והדר", כך הוא מתאר את זיכרונותיו – אולי משום שהשכונה עצמה נושאת את השם הזה ואולי משום שהתושבים החדשים דאז, יוצאי קהילות מפוארות באגן הים התיכון, הקרינו מכובדות גם תחת תנאים בסיסיים. הדר של שנות השישים והשבעים הייתה עבורם לא רק שכונה – היא הייתה חלום מתוק על המשך החיים הקודמים, בגלגול חדש.

חיפה מול תל אביב: העיר שנדחקה ליציע ההיסטוריה

אבא של יוסי נושא עמו זיכרונות תרבותיים נדירים מהתקופה שבה שגשגה שכונת הדר כמרכז עירוני תוסס: הארי בלפונטה בקולנוע אורה, מרלן דיטריך בקולנוע תמר, הופעת 'התרנגולים', ביקורה של אווה מארי סיינט במהלך צילומי הסרט אקסודוס, ואפילו הקונצרט של אייזיק שטרן — כולם התרחשו ממש מתחת לבית. באותה תקופה רחוב סירקין, בית הספר אליאנס והרחובות הסמוכים היו כר נרחב לאהבות נעורים, ביטחון אישי וזיקה עמוקה לתרבות ולחברה.

הנסיגה של חיפה

חיפה של אז, טוען יוסי, לא נפלה במאומה מתל אביב – ואף עלתה עליה במספר פרמטרים חשובים: אוכלוסייה, תעשייה, תיירות ומוקדי תעסוקה. למעשה, בשנות השלושים והארבעים של המאה ה-20, חיפה הייתה המרכז הכלכלי של ארץ ישראל. אולם, תעתועי ההיסטוריה, החלטות מדיניות שנויות במחלוקת וקריסת מערכות עירוניות מסוימות דחקו אותה אחורה. מה שנשאר הוא מעין יציע אחורי בבית הקולנוע של החיים – מקום שממנו אפשר להתבונן בעבר המפואר, אך כבר לא להשתתף בו באופן פעיל.

בית הדורות: דירת Airbnb כחלון לרנסנס חיפאי

הפרויקט של האדריכל ד"ר יוסי קורי הוא לא רק יוזמה תיירותית אקולוגית. הוא חלק מהותי מתהליך אישי וקהילתי המבקש להחזיר עטרה ליושנה – להחיות מחדש את התרבות הרב-לשונית, את הרוח הבורגנית והתרבותית שהייתה מנת חלקם של תושבי הדר בעבר.

בדירה שתכנן קורי הוא שילב פרטי עיצוב ירוקים ולצידם שכבות של זיכרון, שפה וזהות. כמו שסבו וסבתו דברו ביניהם בצרפתית, יוונית, לדינו, איטלקית ושפות נוספות, כך מקווה הוא שגם הדירה תארח אורחים מכל העולם ותהפוך למוקד בינלאומי קטן של שיח רב-תרבותי.

המחווה לשורשים — מהעיר קורי בגבול ספרד-פורטוגל, דרך קהיר שלפני 1952, ועד הדר של חיפה — איננו רק סיפור אישי, אלא הצעה לתיקון תרבותי

לדידו של קורי, אולי אם די אנשים יראו את הדירה, יכירו את הסיפור וישתלבו בחזון – אפשר יהיה להחיות מחדש את הממד האנושי של השכונה ואת התפארת האינטלקטואלית שהייתה לה. כך קורה שבדירה קטנה בחיפה, הפך סיפורו של עם נודד ומעמד בורגני מגורש לשיר געגועים, לתקווה ולחזון שעדיין ניתן לממש.

מילדות תל אביבית לצניעות חיפאית: סיפורו של יוסי

בשנת 1971, אל תוך אווירת הבוהמה התל אביבית, נולד יוסי – בן בכור לזוג צעיר שנפגש בלב העיר הגדולה. תל אביב, אשר הייתה אז מוקד תעסוקה ובילוי, שימשה גם כנקודת המפגש של הוריו, יעקב ורותי, שהחלו בה את דרכם המשותפת. אך כשהיה ילדם יוסי בגיל שלוש, התנתקה המשפחה מההמולה העירונית ועלתה צפונה לחיפה – העיר בה גדל יעקב ואשר אליה חזר כבן השב הביתה. כאן, על מורדות הכרמל, תחל להיכתב הביוגרפיה החיפאית של יוסי, שבמהרה תהפוך לזהותו העמוקה ביותר.

אהבה גדולה לחיפה ולשורשים שהעיר הניחה

רותי, אימו, גדלה בנהריה והקדישה את חייה לחינוך. היא הייתה מורה שדבקה בערכי ההוראה, כאלה שליוו גם את ביתה הפרטי. אביו, יעקב, בנה קריירה מרשימה כאיש כספים, ששימש כסמנכ"ל הכספים של חברת "אלביט" ולימים הפך לאיש עצמאי ולדוקטור בתחום האתיקה בעסקים. כיום, ההורים חיים בשכונת אחוזה שבחיפה. את עקבות בחירתם זו יוסי ממשיך לשאת גם בבגרותו, באהבה גדולה לחיפה ולשורשים שהעיר הניחה לו ועיצבה את מהותו.

ליוסי שני אחים: אמיר, הצעיר ממנו בשלוש שנים ושירלי, הצעירה ממנו בשמונה שנים. לשניים יש חיסרון אחד בולט בעיני יוסי – הם לא גרים בחיפה, דבר שמעורר אצלו מורת רוח קלה, אולי כי עבורו חיפה אינה רק עיר, אלא מקום של זהות, שייכות ומשמעות.

הלב שנבנה בין חצר בית הספר לשבילי הכרמל

את שנות לימודיו העביר בבית הספר הריאלי – מוסד חיפאי מיתולוגי שבו התחנך מכיתה א' ועד כיתה י"ב, במגמה הריאלית. השנים בבית הספר הריאלי עיצבו אותו לעומק, לא רק בלימודים אלא גם בערכים: "והצנע לכת", הוא נוהג לומר, כשהוא מתאר את הרוח שנשבה במסדרונות בית הספר ואת הדרך שבה  היא חלחלה לנפשו. את שעות אחר הצהריים העביר בתנועת הצופים ובמסגרת הגדנ"ע, שם רכש חברים לחיים וגם טעימה ראשונה מערכי שירות ותרומה.

כשיוסי מדבר על ילדותו, יש בתיאוריו שמחה נקייה ומבט מלא הערכה. "הייתה לי ילדות נהדרת", הוא מספר וניכר שהזיכרונות ההם אינם רק נוסטלגיה – הם תשתית שלמה לזהותו הבוגרת: חיפאי, ערכי, בן למשפחה שמחברת בין דרך ארץ להשכלה, בין אידיאלים לשורשים.

קצין בחזית בתקופת סערה

את שירותו הצבאי עשה קורי בין השנים 1989 ל־1993 — תקופה שנחרתה בזיכרון הלאומי כמרובת מתחים ואתגרים, עת התנהלה כאן האינתיפאדה הראשונה.

דווקא אז, בשיא הסערה, שירת קורי כקצין בחיל התותחנים, תפקיד שדרש אחריות, קור רוח, וכוח עמידה נפשי יוצא דופן. הוא מצא את עצמו מתמודד לא רק עם מצבים מבצעיים מורכבים, אלא גם עם השאלות שמתחילות לחלחל בגיל הזה — לאן ילך מכאן ומהו ייעודו האמיתי.

חלום מקצועי ברור – מבלי להביט ימינה או שמאלה

בעוד חבריו מתלבטים בין מקצועות לימוד שונים, קורי מעולם לא חש ספק: האדריכלות הייתה הייעוד שלו. הוא לא בחן שום אופציות אחרות, לא שקל מסלולים חלופיים — מבחינתו, הדרך הייתה אחת ויחידה. קורי נרשם אך ורק ללימודי אדריכלות ורק בטכניון שבחיפה, המקום שמשך אותו כמו מגנט בזכות השילוב שבין קפדנות אקדמית ליצירתיות חופשית.

במשך חמש שנים ארוכות ואינטנסיביות חי קורי את חיי הסטודנט, כשהוא מתגורר בדירת שותפים בשכונת אחוזה שבחיפה. השכונה הירוקה והשלווה הייתה עבורו עוגן של שקט בתוך סחרחרת הלימודים המאתגרת. שם, בין סמטאותיה, התהוותה זהותו המקצועית. בסיום לימודיו, כשקיבל את תעודת האדריכל הנחשקת, ידע בליבו כי כאן הוא רוצה להשתקע.

משפחתו של יוסי: עורכת דין, שלושה בנים וחיים חיפאיים

היום, גם שנים לאחר שסיים את לימודיו, קורי ממשיך להתגורר באותה שכונה – אחוזה. שם הוא חי עם משפחתו ושם אף שוכן משרדו הפרטי, לבו הפועם של עולמו המקצועי.

בבית זה מתגוררים בני משפחתו של יוסי – רעייתו נירה ושלשת ילדיהם. נירה, ילידת חיפה, למדה בבית הספר ליאו-בק וכיום היא עורכת דין ושותפה במשרד ש. פרידמן אברמזון ושות'. השניים נישאו בשנת 1998.

לזוג שלושה בנים. תומר, יליד שנת 2000, הוא סטודנט למדעי המחשב בטכניון. דורון, יליד 2003, הוא חייל משוחרר העובד ב"פיצה חללית", הממוקמת בשוק תלפיות אשר בשכונת הדר – ואופיר, הצעיר מבין השלושה, נולד בשנת 2006 ונמצא כיום במכינה קדם-צבאית בקיבוץ בארי.

בין בתי האבן לירוק העצים, קורי יוצר, בונה, מתכנן – ומוכיח מדי יום שהבחירה המקצועית המוקדמת, הברורה כל כך, הייתה לא רק נכונה אלא גם מדויקת להפליא.

בית ירוק בשוק: יוסי קורי מעצב דירת קיימות בלב חיפה

מגפת הקורונה הפכה עבור רבים להזדמנות לבחינה מחדש של סדרי עדיפויות. אצל האדריכל יוסי קורי, המייסד של 'גאוטקטורה', היא הולידה פרויקט ייחודי – אירוח ברוח של דירה אקולוגית, הממוקמת בלב ליבה של חיפה, קרוב לשוק תלפיות.

הסיפור התחיל בשיטוט רגלי בעיר. קורי, החל "למדוד" מחדש, צעד אחר צעד, בחיפוש אחר חזונו האישי והמקצועי: מרחב אירוח איכותי, אשר יהיה נטוע בקהילה המקומית ויתממשק באופן מלא עם ערכים הקשורים לתכנון בר קיימא . כשהגיע לרחוב צדדי בקרבת מבנה השוק ההיסטורי, מצא מבנה דו-קומתי משנות ה-30, ובקומתו השנייה – דירה שצופה אל מפרץ חיפה ונושאת עמה היסטוריה, שורשים ואפשרויות אינסופיות לעיצוב מחודש.

ירוק זה לא רק צבע

כבר בכניסה לבית די ברור שלא היה מדובר בשיפוץ סטנדרטי. שער החצר מעוטר בציור גרפיטי של האמן המקומי בן משיח, ומאחוריו – שביל מעבר שהוסב לגינה עירונית זעירה:

 קיר ירוק מחופה בארגזים אשר לוקטו בשוק ועתה הם מארחים צמחי נוי ותבלין, ולרגלי קיר זה – אדניות מאולתרות. כאן, בחיבור שבין תשתית עירונית קשוחה לבין הטבע המקומי נוצרת חוויה אסתטית ורב־חושית של ממש. כאן, הינה הממלכה הנקראת "תלפיות ביי -וויו", הנושקת לשוק תלפיות ובעלת נוף עוצר נשימה.

לשמר, לא לשעתק

למרות שהמבנה איננו מוגדר כמבנה לשימור, קורי נהג בו בזהירות של משמר עתיקות: פתחים, חלונות וסורגים טופלו ביד עדינה לשם שימור והחלפה.

קו התפר שבין הישן לחדש נוכח גם בתוך הדירה, שם נפרשה מערכת תשתיות חדישה – מערכת חשמל חכמה, פתרונות מיזוג והצללה יעילים, תשתיות תקשורת – כולם שולבו תוך שימור המבנה הפנימי הקיים. השיפוץ בדירה תוכנן באמצעות טכנולוגיות מתקדמות כמו סריקות לייזר וצילומים תרמיים, שהניבו מודל דיגיטלי מדויק של הנכס – כמו גם כלי עזר שהבטיחו שיקום מדויק תוך שמירה על עקרונות אקולוגיים.

המקומיות

"המקומיות היא חלק בלתי נפרד מהחיים," מדגיש קורי "בהתאם לכך, כל אנשי המקצוע שלקחו חלק בפרויקט – חשמלאים, נגרים, מתקיני מערכות – הם אנשי האזור. גם חלק ניכר מהריהוט והפריטים הקישוטיים נרכשו בשוק הפשפשים הסמוך, זאת מתוך עקרון השאיפה לתמוך במעגלים כלכליים מקומיים.

בית אחד, שלל תפקידים

אחד העקרונות המרכזיים בפרויקט היה גמישות תפקודית. הדירה מתפקדת כדי לאפשר אירוח יוקרתי, אך גם כחלל תרבותי לאירועים אינטימיים ותערוכה מרשימה אודות העיר חיפה, זאת לצד ציוריהם של הטובים מאמני האזור, שכן כחלק מהחזון שלו הקים קורי מעין גלריה קטנה בלב הדירה ובה תערוכה של אמנים מקומיים. בנוסף לכך קיימת מחווה חזותית לעברה של חיפה: צילומי ארכיון רבים אשר נצבעו בעיבוד ידני ונראים כציורים של ממש.

בהתאם לכך נבחר ריהוט דו-תכליתי: ספה אשר נפתחת למיטה, שולחן עבודה שיכול להפוך למיטת יחיד, שולחן אוכל המתרחב ל-12 סועדים או מצטמצם לקונסולה.

גם הדלתות הקבועות משדרות גמישות – דלתות כנף עם זכוכית סבתא, למשל, מאפשרות חלוקה מהירה בין חלל פתוח לבין שני חדרים נפרדים.

עיצוב מקומי עם מבט גלובלי

הפרויקט נשען על חומרים ממוחזרים, דבקים בעלי תו תקן ירוק, צבעים נטולי רעלים ותאורת לד חסכונית. כל פריט בדירה נבחר לא רק בזכות איכויותיו האסתטיות, אלא גם לפי ערכו הסביבתי.

 המטבח, למשל, חופה בננו־למינציה שחורה עמידה ומודרנית, חדר הרחצה עוצב כחלל מפנק השואב השראה ממלונות בוטיק. את שפת העיצוב משלימים פרטי רטרו חיפאיים, כמו קמין משופץ או שלושה שולחנות בחלל המגורים עם נקודות ציון ייחודיות במפת חיפה החרוטות בעץ – זהו חיבור נפלא ופיוטי בין העבר להווה.

קירות החדרים חופו בפלטות של מגנטים המאפשרים תלייה גמישה ללא קדיחות – זהו פתרון יצירתי המחבר בין אסתטיקה לארגונומיה.

הגג הירוק של חיפה

טיפוס איטי במעלה גרם מדרגות ספירלי מוביל אל אחת הפינות המרשימות והבלתי צפויות של המתחם: גג ירוק רחב ידיים, המשקיף על נוף פנורמי עוצר נשימה.

מצד אחד נפרש לעינינו מפרץ חיפה במלוא הדרו, ומן העבר השני נראית בבירור פסגת החרמון, ולצדה גם ראש הנקרה וגבולה של לבנון – מבט שממלא את הריאות באוויר ואת הלב בתחושת מרחב נדירה.

הגינה שעל גג המבנה אינה גינה רגילה, אלא מערכת אקולוגית מתוכננת בקפידה, הנשענת על מצע ייחודי שמכיל את כל התנאים הנדרשים להתמודדות עם סביבת גג מאתגרת.

מדובר במצע קל משקל אך בעל יכולת ניקוז ואוורור גבוהה, תוך שמירה על לחות ומינרלים לאורך זמן. על המצע לעמוד בחום כבד, ברוחות עזות ובחשיפה ישירה לשמש – לעיתים גם בלי גיבוי של מערכת השקיה קבועה.

ומהגג החיפאי אל פסגות ההוראה בפריפריה

מי שעומד מאחורי תכנון הגג המרשים הזה הרי הוא האדריכל ד"ר יוסי קורי – שהינו מומחה לבנייה ציבורית אקולוגית, המתמקד במיוחד בתכנון מוסדות חינוך ברי קיימא. בהיבט המקצועי שלו קורי מוכר בזכות פרויקטים פורצי דרך שתיכנן באוניברסיטת תל אביב ובמכללת שנקר שברמת גן וכיום הוא ממשיך לפעול בחזית הבנייה הירוקה גם באזורים מרוחקים יותר.

בשנים האחרונות היה קורי אחראי לתכנון שורה של מבני חינוך אקולוגיים בפריפריה – בערים כמו שדרות, מגדל העמק ובית שאן – כחלק מיוזמה של קק"ל.

מדובר בבתי ספר חדשניים המציעים לתלמידים סביבה לימודית מתקדמת, גישה חופשית לקורסים טכנולוגיים עדכניים ומסגרות שמקדמות מצוינות – וזאת במגמה לצמצם פערים ולהנגיש ידע איכותי גם לנוער סקרן שמעבר לפריפריה הגיאוגרפית.

כתבות המתמקדות במקומות ייחודיים ובחיבורים בלתי שגרתיים ברחבי חיפה

ככתב ב"חי פה – תאגיד החדשות של חיפה והסביבה" עבור יוסי, "חי פה תאגיד החדשות – אינו רק מקור לעדכונים שוטפים". בעיניו, מדובר בפלטפורמה ייחודית המרחיבה את גבולות העיתונות המקומית והופכת לגוף מחויב ואכפתי כלפי העיר חיפה ותושביה.

"‘תאגיד החדשות חי פה’ זו פלטפורמה שהיא הרבה מעבר לחדשות ועדכונים בזמן אמת", הוא אומר. "כמות הכתבות העוסקות בחיפה – במורשת, באדריכלות, באנשים ובעתיד של העיר – הופכת את התאגיד להרבה יותר מערוץ תקשורת טוב. זה מקום שאכפת לו."

יוסי מדגיש כי לא מובן מאליו למצוא בתקשורת העכשווית גישה שמביטה מעבר לרגע הנתון. לדבריו, היתרון הבולט של "חי פה" טמון דווקא בפרספקטיבה הרחבה שהוא מציע: מבט היסטורי, הוליסטי ומעמיק שמאפשר להכיר את העיר על שכבותיה השונות. "דווקא בזכות הגישה הזאת אפשר ללמוד לא פחות גם על העולם שסביבנו", הוא מוסיף.

מעורבותו של יוסי בתאגיד אינה מסתכמת בקריאה בלבד. הוא עצמו לקח חלק בכתיבת כתבות המתמקדות במקומות ייחודיים ובחיבורים בלתי שגרתיים ברחבי חיפה, בשיתוף פעולה עם טל קיזמן ואחרים. מניסיונו, הקהל המקומי מגלה פתיחות וצמא לדעת עוד על ההיסטוריה של העיר – וגם על האפשרויות הרבות שעתידות להיפתח בפניה. "יש המון רצון להכיר את חיפה לעומק, גם מבחינת עברה וגם מבחינת מימוש הפוטנציאל שלה", הוא מסכם.

לדעת קורי: " 'חי פה' הוא הרבה יותר מתאגיד חדשות" – זהו תיעוד אוהב לעיר חיפה.

ו…יוזמה נוספת: 'סטפ-אין' גלריה חיפאית המחברת בין אומנות, היסטוריה וחיים קהילתיים

בלב ההיסטורי של חיפה, בתוך מבנה אבן מהמאה ה-19, שוכנת גלריית סטפ-אין – זוהי יוזמה תרבותית שנולדה בשנת 2023 על ידי מיודענו האדריכל יוסי קורי. המקום, שהוא הרבה מעבר לגלריה מסורתית, מהווה גשר חי ומרגש בין עבר לעתיד, כשהוא שואב השראה מדמותו של חסן שוקרי, ראש העיר האגדי של חיפה, אשר נודע במחויבותו לשוויון ואחווה.

על דלת הגלריה מקבל את פני הבאים ציור גרפיטי עוצמתי מאת האמן בן משיח, בו מתנוססת דמותו של חסן שוקרי עם מסר ברור ונוקב: "המתינות מנצחת!" – אמירה המהדהדת את רוח המקום ואת ערכיו החברתיים. הציור לא רק מעטר את הכניסה, אלא גם מעגן את הגלריה עמוק בזהותה החיפאית הרב-תרבותית.

הגלריה עצמה פועלת כמרחב רב-תכליתי, גמיש ודינמי. זאת, הודות לריהוט מודולרי שהופך אותה ל"זיקית אורבנית". סטפ-אין מארחת תערוכות אמנות (האמנים מציגים ללא תמורה ואף עבודותיהם נמכרות ללא עמלת גלריה), כמו גם אירועי תרבות, קולינריה ותיירות. יש לציין שבאוקטובר 2023 שימשה הגלריה כדירת חירום למפונים, כשהיא נחלצת לעזרת הללו אשר נזקקו לקורת גג זמנית.

מעבר לפעילות האמנותית, המקום מקיים חיבורים קהילתיים עמוקים – סטודנטים מאוניברסיטת חיפה מגיעים אליו לפעילויות אקדמיות והמקום אף הופך לעיתים לבית קולנוע אינטימי, כמחווה לבתי הקולנוע שנעלמו מנוף שכונת הדר.

גלריית סטפ-אין מצליחה לשמש כמרכז שוקק חיים המאגד סביבו את תושבי האזור, ומוכיח שוב ושוב כי הוא הרבה יותר מגלריה – הוא לב פועם של יצירה, קהילה וחזון משותף.

הגלריה של יוסי ממוקמת ברחוב מדרגות הנביאים 7 וניתן להגיע אליה גם דרך הכתובת בוויז: הנזירות 2, חיפה.

יוסי חולם על עתיד חיפאי שורשי – ועל אחריות משותפת לעירו האהובה

ברובד האישי, יוסי מביע משאלה הנובעת מעומק לבו: לראות את בני הדור הבא במשפחתו ממשיכים לקבוע את מושבם בחיפה – העיר שהוא אוהב אהבת נפש. לשמחתו, נדמה כי הרוח כבר נושבת בכיוון הנכון. הוא מתבונן בצאצאיו בגאווה ובתקווה, ומרגיש כי האהבה הגדולה שהוא עצמו רוחש לעיר – אהבה שורשית, עזה ובלתי מתפשרת – כבר הוטמעה בליבם.

אך יוסי אינו מסתפק בתקוות הפרט. מתוך תחושת שליחות אזרחית ואהבה עמוקה לעירו, הוא מפנה מבט קדימה וקורא גם לנו, תושבי חיפה ואוהביה, ליטול חלק פעיל בעיצוב עתידה. "עלינו לעשות כל שנוכל" הוא אומר "כדי שחיפה תצעד בדרך הראויה לה – דרך של התפתחות, קהילתיות וזהות חיה ונושמת."

כי מבחינתו, חיפה אינה רק עיר. היא אחריות. היא מורשת. היא חלום משותף.