סצנת בתי הקולנוע בחיפה, כמו שנוהגים לומר, היא לא באמת סצנה,
היא יותר חלק מההתנהלות השגרתית של כל חיפאי עם דיפלומה.
ומה זה אמור להביע, ישאל החכם, התם, או זה שאינו יודע לשאול.
'אתן לך דוגמא', תאמר לו, בנועם ובנחת, כדי שדעתו לא תִּבְהֹל.
סַבֵּר לעצמך שלבדיקת דם נִצְרָכְתָ, וְאֵל מעבדת קופת החולים נשלחת.
ושם ידקרו דקירה שתפרט את מצב בריאותך שמן הסתם הזנחת.
בגיליון התוצאות שתקבל יהיה סעיף המובן רק לחיפאים.
סעיף 'ק', שמשמעותו – קולנוע. וזה רק למבינים.
יהיה כמובן גם הסבר כמו שמקובל ונלווה לכל דקירה.
הסבר שאומר מה ראוי, מה פחות ומה דורש עיון ובדיקה.
ובסעיף המפרט את התוצאה יהיה ההסבר לנבדק המבוהל.
ביקור בקולנוע אחת עד ארבע בחודש זה הטווח הנדרש והמקובל.
פחות מגבול הנורמה ואתה בטווח המסוכן העליון.
וזה אומר שכעזרה ראשונה כדאי שתעמוד כבר בתור ל'מאי' או 'מאיון.'
כמובן שאין להגזים יסביר הרופא, הזמן כרטיס והתייצב באון
ב'אמפי', ב'אורה', ב'עצמון', ב'פאר', ב'דומינו,' או ב'רון.'
אין ספק כי הרחוב העמוס ביותר הוא רחוב הנביאים
בן פורת יוסף, חמישה בתי קולנוע אותו מפארים.
ראשון לכולם ובתחילתו של הרחוב, קולנוע 'פאר' וקירותיו המצוירים.
אחריו 'ארמון', בעל הגג הנפתח לתפארת בימי הקיץ החמים.
אחרי סניף הדואר הראשי מתנשא לו – 'עצמון' לא יודע ולא מבין איך טריניטי ובמבינו בחיוך ובקריצה מכניעים כל דיכפין.
במרחק צעדים בודדים שניים קטנים צנועים וללא יומרות 'מירון' ו'גל-אור' שהספיישל שלהם הוא – הצגות יומיות.
הרחוב מתעקל ימינה ועולה להרצליה עד בואכה 'אוריון', שם מככב לו מיודענו ברוס לי שבבעיטה מדויקת מכניע כל בריון.
ויש עוד רבים וטובים, מקולנוע 'הדר' שבוואדי סאליב השכונה, דרך 'עין דור' שבעיר התחתית בשיפולי הגרמנית – המושבה.
ויש את 'שביט' ו'מוריה' ו'רון' הצמוד לשוק הססגוני הלא הוא תלפיות, שם ראינו את הטוב הרע והמכוער עם קלינט הבנוי לתלפיות.
שם הרענו למשפט האלמותי: “When you have to shoot – shoot! don’t talk”
ככה זה כשאתה חבר של הגיבור השתקן שכפתור הכיוון שלו נתקע על – "don't talk"
במוצאי שבת רחוב הנביאים עמוס והומה עד כדי קושי לפלס דרך בתוך ההמון
ואפילו גיבורי הברזלים לא יעזרו לך גם אם כינוים הרשמי הוא – קומנדו ארמון.
התורים לקופות משתרכים, ואנשים מביטים בשעונם, מגלגלים עיניים כמעלים באוב
מחשבנים במוחם האם הפסידו את קְדִימוֹנוֹ של כל סרט הלא הוא – ה'בקרוב'.
והיום נראה כי כל ההמולה התוססת נעלמה כאילו מעולם לא הייתה.
כך חשבתי וְהִתְעַצַּבְתִּי כשצעדתי ברחוב הנביאים לאחרונה.
דוכני הפלפל נעלמו כלא היו, שם במפגש של הנביאים והחלוץ הרחוב
לא היה שם עומס ולא קהל והאזור הרגיש כמו אחרי בשורת איוב.
ואין לי מושג מדוע לכל אלה המילים נזקקתי
אולי כי נעצבתי ואת מר ליבי על הגיליון שפכתי
ואולי כי ראיתי את החנויות שוממות, ואת 'ארמון' נעלם
משל היה אדם שפרנסתו מְסַפֵּר סיפורים ובאחת פיו נאלם.
ואיתו ועם כל חבריו ששזורים בהם היסטוריה ואין ספור סיפורים
ואולי הייתה זו הנוסטלגיה שמרבה לתעתע בי ופורטת על כל נים ונים.
ובמחשבה נוספת, אולי היה זה בכלל בעל החנות
שישב איתי, סיפר על העבר וביכה את המציאות.
ואותו ברנש עול ימים שידע ימים וזמנים אחרים
גרם לי להכביר במילים ולְבָכּוֹת איתו את זכרון הנעורים.
היטבת לתאר נולדתי בהדר ברח הנביאים במרכז של הדר, ואכן היטבת לתאר את המצב
😥😥😥
כן עולם נעלם, לזה דאג "החכם" מטרונית קוראים לזה יותר סירבולית…..
הייתה הכרמלית תפארת, למה אותה השארתם עזובה נשברת??
כואבת את הקבורה הכוחנית והטיפשית!!!!!
כבוד??? זכיתה בכבוד בצד השני….
אויה שמישהוא ירים את הכפפה יחדש קולנועינו ואזורינו כקדם
למה יש כול כך הרבה מחלות כרוניות
עם כול ההוד וההדר אשר מייחסים לרפואה המקובלת
בדיקות הדם מתיחסות העודפים וחוסרים
ולא לגורמי מחלה
ובנוסף בדיקות הדם אינן יסודיות הן מגיעות עד רובד שטחי
במצב אקוטי ניתן לראות מה הגורמים
יש מספיק פרמטרים בדם ואילו במצב כרוני שבהן רוב המחלות נמצאות אין מספיק חומר בכדי לאבחן את גורם הבעיה
יצחק חג שמח , כתיבה נפלאה , החזרת אותי 40 50 שנה לאחור , איזה תקופה יפה תמימה , היינו מחכים כל מוצ"ש כדי להגיע מהקריות לראות סרט באחד מבתי הקולנוע, ולאחר הסרט לאכול פלפל לטייל ברחובות הדר הרצל הנביאים החלוץ , וחוזרים הביתה באוטובוס האחרון , גם קניות כל יום רביעי היינו באים לעשות בחיפה , זאת הייתה חוויה לנסוע מהקריות לחיפה אהובתי. חיפה חוף יפה
החיפאים ממשיכים לבכות את הרס מרכז העיר על ידי הגרנד קניון וחוצות המפרץ.
אבל ממה שראיתי בפסח נוהרים לכל הקניונים ולא מסתובבים במרכז העיר להחיות אותו.
אז בבקשה –
Put your shekels where your mouth is…
אם אתם מבכים את מרכז העיר הדועך של חיפה לכו תעשו בו קניות ותשבו בו במסעדות כדי שלא ידעך בדיוק כמו שעשיתם בשוק תלפיות כדי להחיות אותו קצת.
הלוואי והיה פשוט כמו שאתה אומר
את בתי הקולנוע ב-"הדר" החליפו אלה ב-"גרנד קניון" ודומיו… אבל את "הפלאפל" החיפאי המעולה ב-"ארמון" החיפאי – אף 1 לא החליף/מחליף/יחליף = בעבר/בהווה/בעתיד = פלאפל ישראלי מעולה!!!!! = מומלץ בכל ביקור שלכם ב-"נביאים/הדר"@😂
מרגש… נזכרת בימי כ-"סטודנטית" ב-"חיפה היפה"… כך אהבתי לבלות בנוסף ל-"ריקודי העם" ב-אוניברסיטה… כשהשיא: "יום הסטודנט" ב-"טכניון": ריקודים עד הבוקר + סרטים….! = ימי מדינת ישראל "הטהורה"@
🙏☺️🤗✨️😭
🙏🙏🙏
כתבת ניפלא.
זוכרת היטב זיכרונות נעורים, תקופה יפה, תמימות הנעורים, אהבות ראשונות, הברזות מבית הספר, לראות סרט בהחבא, פלאפל בהפסקת צהריים מבית הספר, וסתם כך על ספסל בגן, ליד קולנוע מאי.
כייף של נעורים וכייף שהעלת לי בהנאה זכרונות כה נעימים.
תודה רחל, כיף לשמוע
אינני חיפנית, לא הייתי חיפנית אבל, התשוקה לקולנוע היתה משותפת לרובנו.
קולנוע היה בילוי אולטימטיבי ליחידי, לזוגות בהתהוות ולכל המשפחה.
כילדה הלכתי עם אבי לקולנוע חסר גג, כדי לצפות בסרט בן-חור.
והכתיבה שלך נהדרת, כמה חיים יש בתיאוריך. תודה
תודה רבה🙏 מעריך
נהדר
תודה🙏🙏🙏
הזכרת לי נשכחות. הייתי בן 16, כל סוף שבוע מגיע עם האופנוע לברזלים של ארמון. מפגש כמעט קבוע…
היו זמנים…
כן, היו זמנים.✔
יצחק אתה עילוי חג שמח
תודה רבה🤦♂️חג שמח
אוי אוי איזה זכרונות מתוקים מעברה של חיפה מימים שהמעט היה הרבה.. שהמדינה הייתה צעירה ונהדרת ומלאת תקוה. כמה אהבנו לעלות להדר. לטייל בחנויות ללכת לקולנוע לאכול פלאפל. אני זוכרת גם את ימי העצמאות בהדר… רקדנו ברחוב הורה שיכורים מגאוה ואהבה למדינה…
תודה חיים על זיכרון מתוק
למה חיים…?….😇 יצחק
בתי הקולנוע היוו מפלט מהמציאות היום יומית שלפני הביקור בהם אכלת מנה פלפל ועם גמר הסרט רצת לאוטובוס שלא להפסיד את האחרון.
נכון מאד
יישר כח !!
תודה🙏
והיו גם קולנוע 'כרמל גנים', שעל חורבותיו בנוי היון הסיטי סנטר שבפינת יפוי בן גוריון. שם ראיתי את סרט הקראטה הראשון בחיי. וזכור לי גם סרט הודי, וטורקי. והיה גם קולנוע 'חיפה' ברחוב אנילביץ' ממש מול ביה"ס הממ"ד מוריה. מכיוון שזה היה קולנוע שכונתי (שנסגר עקב "פלישת" הטלוויזיה לבתים) אז אין שום תיעוד מצולם. לא הספקתי הרבה להנות ממנו אבל סרט אחד שנחקק בזיכרוני היה 'המטרה טיראן' (מבצע פיצוץ הרדאר המצרי באי טיראן שבפתחו של ים סוף. לפני שנכבש ע"י צה"ל בששת הימים).
👍
אשרינן שאתהמצליח להחזיר אותנן לימי הילדות התמימים שבהם הליכה לקולנע הי.ה ארוע שיא.
🙏🙏🙏