היונה והשלום

"למה אומרים שהיונה מביאה את השלום" (מתי כספי – מוריס והיונים)

אפילו במערכון המיתולוגי של מתי כספי מוזכרת בעיית היונים. היונה, זו שאוחזת במקורה ענף של עץ זית ומסמלת את בוא השלום, ידועה לא פחות כמי שמהווה מטרד אמיתי לבני האדם, היות שהיא מייצרת לשלשת ופסולת בכמויות נכבדות, ולא תחוס גם כשמדובר במקומות הסמוכים למגורי בני אדם, ולפעמים אף להיפך. אין הדבר מסתכם בהיותו מטרד בלתי הגייני בלבד, אלא שהוא עלול להוות מפגע תברואתי של ממש. גם אצלנו, בחיפה, ניתקל לעיתים תכופות במרכזי קינון של יונים.

רבים נוהגים להאכיל את היונים בפירורים, מעין מנהג רומנטי שכזה. ילדים במיוחד נהנים מההמולה שנוצרת בעת ההאכלה. הן נמצאות כמעט בכל מקום, ודאי כשברחבי העיר ישנם לא מעט בתים פרוצים או נטושים, אותם מאמצות היונים ללא היסוס כבתי הקינון שלהן.

בתי קינון של יונים בחיפה

מי לא מכיר, מי לא ראה? בתים נטושים, גגות פרוצים, מבנים היסטוריים מוזנחים: כל מבנה כזה עלול להפוך לבית קינון ליונים – מעין "שובך" ענק, אם תרצו.

כך, לדוגמה, הוא בית הטכניון ברחוב אלנבי, שלפני כשנה הוסרו ממנו החלונות, ככל הנראה בשל הכוונה להרוס את המבנה כולו. בינתיים הפך לבית קינון לאין ספור יונים – מפגע של ממש. כך גם בניין אגד הישן שבקריית אליעזר, מבנה פתוח מכל צדדיו ובכל קומותיו, שמזמן הפך בית מחסה ליונים.

כיכר מאירהוף, בקריית אליעזר גם כן, מזכירה ממש את כיכר טראפלגר הלונדונית. טוב, לפחות בכל הנוגע לכמויות היונים העצומות שבה. בכיכר ישנו שוק מזון, אשר רק עפ"י כמות הלשלשת המקשטת את רצפתו, ניתן להסיק עד כמה הוא מוכה יונים.

ואלה דוגמאות מועטות בלבד. אין בי כל ספק כי כל תושב או תושבת בעיר מכירים אין ספור דוגמאות נוספות מסביבתם (אתם מוזמנים בהחלט לשתף בתגובות בתחתית הכתבה באילו מקומות קינון נתקלתם ברחבי העיר).

לשלשת – גואנו

במרשה בבית גוברין ישנה מערה שנקראת מערת הקולומבריום, מהעולם העתיק, שבשונה מימי רומא העתיקה, לא שימשה לקבורת אפר משריפת מתים או לפולחן, אלא להחזקת יונים, שאת בשרן נהגו לאכול ובנוסף השתמשו בלשלשת שלהן כדשן.

המונח "גואנו" (Guano) מתייחס ללשלשת של עופות ימיים, עטלפים ויונקים ימיים, שבעבר נחשבה חומר יקר ערך בשל השימוש שנעשה בה לחקלאות ולתעשייה. לאורך ההיסטוריה, במיוחד במאות ה-19 וה-20, שימש הגואנו כדשן עשיר בחנקן וזרחן, מרכיבים קריטיים לשיפור פוריות הקרקע.

גואנו נחשב למשאב כלכלי חשוב במאה ה-19, מדינות כמו פרו, צ'ילה ובוליביה הפכו למעצמות כלכליות בזכות מרבצי הגואנו שהתגלו באיים מול חופיהן. החומר נאסף בכמויות גדולות ונשלח לאירופה ולארצות הברית, שם שימש לדישון יבולי החקלאות ולייצור אבק שריפה.

הביקוש הנרחב הוביל לתופעה שכונתה "הבהלה לגואנו", שהביאה למאבקים בין מדינות על שליטה באיים שמכילים משאבים עשירים בגואנו. ארצות הברית אף חוקקה את חוק איי הגואנו (Guano Islands Act) בשנת 1856, שהעניק לה את הזכות להשתלט על איים בלתי מיושבים בהם נמצאו מצבורי גואנו, לשם תמיכה בכלכלה האמריקאית. בתחילת המאה ה-20, עם התפתחות הדשנים הסינתטיים והפקת החנקן המלאכותי, פחתה בהדרגה חשיבותו של הגואנו. אך למרות זאת, הוא נותר דשן אורגני איכותי ועדיין נעשה בו שימוש חקלאי, גם אם מוגבל, עד היום.

הלוואי שגם בימינו יימצא האדם שיחדש את ייצור הדשן הזה ויפנה את היונים הרבות שממלאות את הערים לאזור שייועד לכך.

מקור למגוון מחלות

יונים הפכו כבר מזמן למפגע תברואתי של ממש, הן בשל הריח החריף הנפלט מסביבת מגוריהן והן מעצם העובדה שהלשלשת שלהן מהווה מצע אידיאלי לגידול והתפתחות של מגוון טפילים מעבירי מחלות. בנוסף, הלשלשת גורמת לנזק למתכות מגולוונות שבאות במגע איתה, כמו במכוניות או תריסים.

בין המחלות המועברות דרך לשלשת יונים שנעקצו על ידי קרציות, כינים ופרעושים, ניתן למצוא את הסלמונלה, דלקת המוח, אורניתוזיס, קדחת הנילוס, טוקסופלזמוזיס ועוד מגוון מחלות נוספות שעלולות לסכן את בריאות האדם. לאור זאת, יישנה תמימות דעים לגבי כדאיות הרחקת יונים וברור כי מדובר בדבר הכרחי ואף בלתי נמנע.

המפגעים הבריאותיים והאקולוגיים

1. נזקי הלשלשת למבנים ותשתיות

• פגיעה במבנים היסטוריים ובתשתיות – לשלשת היונים מכילה חומצה אורית, חומר חומצי במיוחד אשר גורם לשחיקה ולהתפוררות של בטון, מתכות, אבן גיר וציפויי צבע. לאורך זמן, חשיפה מתמשכת ללשלשת יכולה לגרום לנזקים בלתי הפיכים, במיוחד למבנים היסטוריים ופסלים ציבוריים.
• סתימת מרזבים ופגיעה בגגות – כאשר לשלשת מצטברת על גגות, מרזבים ומערכות ניקוז, היא יוצרת חסימות שעלולות לגרום להצפות ונזקים למבנים, במיוחד בעונת הגשמים.
• פגיעה במתקנים חשמליים – תחנות כוח, מערכות מיזוג אוויר וקווי מתח גבוה נפגעים לעיתים קרובות על ידי לשלשת יונים, שעלולה לגרום לקצרים חשמליים ולבלאי מוקדם של רכיבים קריטיים.

2. סכנות בריאותיות – מחלות המועברות מלשלשת יונים

• בית גידול לחיידקים ופטריות – לשלשת יונים מהווה כר פורה להתפתחות של חיידקים מסוכנים ופטריות העלולות לגרום לזיהומים במערכת הנשימה.

מחלות נפוצות הקשורות ללשלשת יונים:

• סלמונלה – חיידק שמועבר דרך לשלשת יבשה ונישא באוויר, עלול לגרום להרעלות מזון וזיהומים חמורים.
• קדחת הנילוס המערבי – מחלה ויראלית מסוכנת שמועברת על ידי יתושים שניזונים מיונים נגועות.
• קריפטוקוקוס ודלקת קרום המוח – פטרייה שמתפתחת בלשלשת יבשה ויכולה לגרום לדלקות חמורות במערכת העצבים המרכזית.
• אורניתוזיס (קדחת התוכים) – מחלה הנגרמת על ידי חיידק Chlamydia psittaci, אשר יכולה לעבור מבעלי חיים לאדם ולגרום לתסמינים דמויי שפעת ואף לדלקת ריאות.

3. סכנות תברואתיות – מזיקים נוספים בלשלשת

• משיכת חרקים וטפילים – לשלשת יונים משמשת כר פורה לגידול קרציות, פרעושים וקרדיות, אשר לא רק מטרידות בני אדם אלא גם מעבירות מחלות.
• סיכון לתחנות מזון ומרכזים רפואיים – בשל הסיכון הבריאותי הגבוה, נוכחות לשלשת במקומות בהם מוכנים או מאוחסנים מזון ותרופות עלולה להוביל לזיהומים מסוכנים ולסגירת עסקים עקב הפרות תברואתיות. 

מה עושים? וגם קצת סאטירה

עיריית חיפה אינה מטפלת בבעלי כנף. האזרחים נדרשים להתגונן בעצמם בפני המפגע התברואתי.

יש שיר קברט של גאורג קרייזלר משנות התשעים: Tauben vergiften im Park  – מותק בואי נלך להרעיל יונים בפארק"
"בואי נצא לפארק, יקירתי
נעשה משהו כיף במיוחד,
נשב על הדשא – ונרעיל יונים

הן כל כך יפות כשהן מתנדנדות,
הופכות כחולות ומתות פתאום
פיזרנו פירורי לחם,
רק הפעם עם קצת סטריכנין
החיים יכולים להיות כל כך יפים
כשהיונים נחנקות בפארק!"

השיר מציג ביקורת סאטירית על בני האדם, האופן שבו הם מתייחסים לבעלי חיים, ואולי אפילו על החברה באופן כללי. אבל אחרי שהשתעשענו – צחוק לחוד – אסור להרעיל את היונים.

עבירה שעונש בצדה:

הרעלת יונים (או כל בעל חיים אחר) אסורה בישראל בשל מספר סיבות משפטיות, סביבתיות ואתיות:

חוק צער בעלי חיים (1994)
חוק האוסר על התעללות והרג בעלי חיים בדרכים אכזריות, – הרעלת יונים נחשבת לפעולה שגורמת סבל רב לציפורים לפני מותן. העונש על הפרת החוק יכול להגיע לקנס כספי משמעותי ואף לעונש מאסר של עד 3 שנים.

2. פקודת מחלות בעלי חיים (1985)
הרעלות עלולות לגרום להפצת רעלים בסביבה ולפגוע לא רק ביונים אלא גם בחיות אחרות, כולל חיות בר, חיות מחמד ואפילו בני אדם. חוק זה אוסר על שימוש ברעלים באופן לא מפוקח, והעונש על כך כולל קנסות ועונשי מאסר בהתאם לחומרת העבירה.

3. פגיעה במאזן האקולוגי

יונים הן חלק מהמערכת האקולוגית, והכחדתן המקומית עלולה לגרום להשלכות בלתי צפויות, כמו גידול אוכלוסיות חרקים מזיקים שהיונים מסייעות בוויסותן.

4. סכנה לבריאות הציבור

הרעלה לא מבוקרת עלולה להוביל לכך שחיות אחרות יאכלו את הפגרים המורעלים, מה שעלול לגרום להרעלת שרשרת בקרב חיות מחמד ואף להגעה של חומרים מסוכנים לבני אדם.

העונש על הרעלת יונים בישראל

לפי חוק צער בעלי חיים, עונש מאסר של עד 3 שנים או קנס כספי משמעותי.

לפי חוק החומרים המסוכנים, החזקת והפצת רעלים ללא היתר עלולה להוביל לעונשים נוספים.

אם ההרעלה גרמה נזק סביבתי או פגעה במינים מוגנים, ניתן להוסיף עונשים נוספים לפי חוק הגנת הסביבה.

פתרונות

במקום הרעלה, ניתן להשתמש באמצעים חוקיים כמו רשתות, דוקרנים, מכשירים אולטרה-סוניים, ג'לים דוחים, ואמצעים טבעיים שאינם מזיקים לציפורים

כיצד ניתן להתמודד עם מפגע הלשלשת?

• מניעת קינון – הדרך היעילה ביותר – התקנת רשתות, דוקרנים ומכשירים אולטרה-סוניים תמנע מיונים להתמקם על מבנים ותחסוך את הצורך בניקוי תכוף של לשלשת.
• ניקוי נכון ומבוקר – מומלץ להשתמש במסכות, כפפות וחומרי חיטוי ייעודיים בזמן ניקוי לשלשת, כדי למנוע שאיפה של חיידקים ופטריות מסוכנות.
• שימוש בציפויים מיוחדים על מבנים – קיימים חומרים דוחי לשלשת שניתן ליישם על משטחים רגישים למניעת הצטברות לכלוך ולשחיקה.

פתרונות של האזרח

רשתות, דוקרנים, מכשירים אולטרה-סוניים, ג'לים דוחים.

בעוד עיריית חיפה אינה מעניקה טיפול בבעלי הכנף, נדרשים התושבים להתמודד עם הבעיה בעצמם. קיימים פתרונות שונים להרחקת יונים, כאשר חלקם מבוססים על שיטות פיזיות ואחרים על אמצעים טכנולוגיים מתקדמים.

אחת השיטות הנפוצות היא הצבת רשתות יונים, המשמשות לחסימת חדירת הציפורים לאזורי קינון פוטנציאליים כמו גגות, מסתורי כביסה ומרפסות. בנוסף, סלילים קפיציים מחושמלים המותקנים על גגות ומעקות משמשים למניעת נחיתה של יונים, וכך מצמצמים משמעותית את הימצאותן בקרבת האדם. אלה אמצעים חוקיים ואמצעים טבעיים שאינם מזיקים לציפורים.

הדוקרנים הייעודיים והרשתות מונעים נחיתת יונים על אדני חלונות ומעקות,כמו כן התקני קול אולטרה-סוניים הפולטים צלילים המפריעים ליונים אך אינם נשמעים לאוזן האנושית. שיטה נוספת היא שימוש בחומרים דוחי יונים, כמו ג'לים דביקים היוצרים תחושת חוסר נוחות לציפורים וגורמים להן להימנע משהייה במקומות המטופלים.

עם זאת, לא תמיד די בשיטה אחת בלבד. בחלק מהמקרים, על מנת להשיג תוצאה אפקטיבית וארוכת טווח, נדרש שילוב של מספר פתרונות יחד. לדוגמה, התקנת רשתות לצד שימוש במכשירים אולטרה-סוניים יכולה למנוע קינון ולגרום ליונים להתרחק לחלוטין מאזורי מגורים.

אני אישית התקנתי רשתות ודוקרנים. הרשת לא היתה סגורה בצורה הרמטית ויונה אחת הצליחה להיכנס לאזור התחום, אבל משגילינו את החור וסגרנו אותו, הרשת מונעת כניסה של יונים למרפסת שלי. במקום אחר, מעל מזגן חיצוני, מקום בו היונים אהבו לעמוד, הנחתי אבן כבדה עם נייר כסף תחתיה. היונים לא אוהבות רשרוש של נייר כסף.

שכן שלי תלה כבלי ניילון מתעופפים ברוח, אשר מרשרשים ולא נותנים מנוח ליונים.

פתרונות מוצעים לעיריה

העירייה עוסקת, לפי האתר של טיפול במזיקים והדברה, רק במזיקים כמו יתושים, נחשים ונמלי אש. יהיה טוב אם העירייה תתן דעתה גם על טיפול במפגע זה. אפשר, לדוגמא, לבצע:

1. התקנת אמצעי הרחקה בקרבת מוקדי מזון ובריאות: ראה לדוגמא, בי"ח רמב"ם התקין רשתות מתכת לכל חזית הבניין הראשי.
2. אכיפה נגד מאכילי יונים: במשך שנים היתה מזוהה כיכר טרפלגר עם היונים הרבות שחיו בו, והאכלתן היתה חלק בלתי נפרד מביקור בה. בסוף 2003 נכנס לתוקפו חוק האוסר על האכלת היונים, במטרה להיאבק בשליטתן הבלתי מעורערת על הכיכר ובנזק שגרמו לעמוד נלסון ולכיכר עצמה. כיום האכלת יונים היא עבירה שעליה עונש של 50 לישט.

לסיכום

ההתמודדות עם היונים בחיפה מהווה אתגר אקולוגי ובריאותי שדורש פתרונות יעילים ומשולבים. העובדה כי עיריית חיפה אינה נוקטת בגישה אקטיבית לפתרון הבעיה משאירה את התושבים להתמודד איתה בעצמם, תוך השקעה באמצעים פרטיים למניעת המפגע. לצד פתרונות מקומיים, נדרשת מדיניות עירונית שתתמודד עם התופעה באופן יסודי ותאפשר לתושבי העיר לחיות בסביבה נקייה ובטוחה יותר. לשלשת יונים היא הרבה יותר ממטרד אסתטי – היא עלולה לגרום לנזקים חמורים לתשתיות, לפגוע בבריאות הציבור ולמשוך מזיקים מסוכנים. לכן, לצד פתרונות הרחקה יעילים, ישנה חשיבות גבוהה לתחזוקה שוטפת ולשמירה על היגיינה במקומות המועדים להצטברות לשלשת.

ואולי, כך אני מקווה, יהיו מי שיצרו חוות מוסדרות ליונים, אם לצורך ייצור גואנו: דשן טיבעי או ליצור בשר יונים לאכילה, שהרי כמה שזה נשמע נורא, בימי עבר נהגו לאכול מבשרן וזו נחשבה למעדן. (יסלחו לי כל הצמחונים/ טבעונים).

מה שלא הזכרתי בכתבה, זו העובדה שיש יונים מרהיבות, יש יונות דואר ויונים נדירות שמגדלים אותן ליופי ולמסחר. כל אלה מקובלים עלי. כאן העליתי את נושא היונים המקננות באופן פראי באיזורי מגורי אדם ובאיזורי שווקים ומזונות. כאלה המהוות מטרד ומפגע תברואתי.