לא לשלוח זר פרחים להלווייה
ביום י"ב באדר תר"פ, 1 במארס 1920, בימים אלה לפני 105 שנים, נפטר יוסף טרומפלדור יממה לאחר שנפצע בקרב בתל- חי. יחד עימו נהרגו שמונה לוחמים. למחרת נפילת הגיבורים התכנס וועד הקהילה העברית בחיפה והחליט: "הנדון: טרומפלדור ז"ל: לא לשלוח זר פרחים". סוף ציטוט.
הכוונה: המשלחת מחיפה להלווייה לא תניח פרחים על קברם של הנופלים. ומדוע? ציטוט מהחלטת ועד הקהילה: "היות שזה אינו מנהג יהודי". כידוע, אבא חושי, ראש העיר המיתולוגי של חיפה, הוא זה
שכתב את מילות השיר: "בגליל, בתל חי". הלחן הוא עממי אוקראיני. אגב, בחיפה ישנם שני רחובות על שם טרומפלדור: בנוה שאנן ובהדר הכרמל.
רמקולים ברחוב הרצל תמורת לירה אחת
חגיגות פורים בחיפה, 1977: אלמלא התנדבותה של חברת הגברת-הקול "קילים ובניו", הרי "אני פורים, אני פורים, שמח ומבדח", ושירי חג אחרים, לא היו מהדהדים מן הרמקולים ברחוב הרצל. ומדוע? זה נכון שהחברה זכתה במיכרז של העירייה להתקין את מערכת הרמקולים לאורך הרחוב ולהשמיע את השירים העליזים האלה במשך ארבעה ימים תמימים. אבל שוד ושבר: עוזר ראש העירייה, ישראל סביון, כיום סגנו הדינמי של ראש העיר, הודיע לחברה מבעוד מועד שהעבודה בוטלה מחוסר תקציב, ופירסומים בעיתונים בישרו שהנהלת העירייה לא אישרה תקציב לחגיגות פורים.
חברת "קילים ובניו" לא ויתרה, בגלל שלא רצתה, מן הסתם, להשבית את שמחת החג ברחובות. מה עשתה? מאיר קילים, מבעלי החברה, שיגר מכתב להנהלת העירייה ובו הוא הודיע חד וחלק: "אנו מתנדבים להתקין מערכת רמקולים ברחוב הרצל, ולשדר שירי פורים תמורת … לירה אחת". הייתם מאמינים? העירייה הסכימה!
סטריפטיזאית מפריז בעירייה
לקראת פורים 1975: מורי בית הספר הדתי בקריית שמואל שיגרו מכתב לוועד עובדי עיריית חיפה עם העתקים לראש העיר יוסף אלמוגי ולמזכיר מועצת פועלי חיפה, אליעזר מולק, וזו לשונו: "הגיע לידינו החוזר האחרון שלכם לחברים, ובו, בין היתר, הזמנה למסיבת פורים הכוללת הופעה של 'סטריפטיזאית
מפריז'. עם כל הכבוד לפועלכם למען רווחת ציבור העובדים בעירייה, סבורים אנו שהופעה זו חורגת מן הטעם הטוב ומן הרמה המוסרית הנדרשים מכל גוף ציבורי בפעולותיו. כלום רואה וועד העובדים תפקיד לעצמו לגרות יצרים על ידי חשפנות ופגיעה יזומה בצניעות? האם זהו העידוד שאתם מעניקים לחיי משפחה תקינים וליציבותם? למרות האופי העליז שנתנו בני עמנו לחגיגות הפורים, נזהרו הם תמיד שלא לגלוש להמוניות זולה.
"סבורים אנו כי המורשת של ראשי עיריית חיפה ושל הסתדרות העובדים, אשר בצילם מסתופף וועד העובדים, מחייבת להסתייג מסוג זה של בידור. "נראה לנו כי יש מקום לשאול מה היו אישים כברל כצנלסון וראשוני ההסתדרות האחרים, מייסדי דגניה ונהלל, מה הם היו אומרים לתוכנית כזו. בטוחים אנו כי תשקלו מחדש את העניין ותימנע חרפה זו מציבורנו". סוף ציטוט. בדיקה שנעשתה כעבור שנים עם יוסי גלוזמן, עוזר ראש העירייה, התברר שהוועד ביטל את ההופעה. גלוזמן השיב למורים: "אין בסמכות הנהלת העירייה וראש העירייה להתערב בפעולות וועד עובדי העירייה, מה גם שפעולות אלו נעשות במיסגרת החוק". יצויין שבעיריית חיפה לא היה וועד עובדים, אלא אירגון עובדים. יושב ראש האירגון באותה תקופה היה חבר הכנסת לשעבר, משה שרוני. הוא אמר שארגון העובדים לא אירגן מעולם מסיבות פורים לעובדי העירייה, אבל מה לעשות שישנם תצלומי ההתכתבות בפרשייה? עד כאן מארכיון העיר חיפה.
בשכונת הדר בחיפה ישנו רחוב על שמו של יוסף טרומפלדור, שם הרחוב – "יוסף הגידם" – הגיע הזמן, לאחר 105 שנים, לתקן את העוול החמור, להכיר בעובדה שקריאה בשם פגם באדם – "גידם" – היא איננה ראויה, היא לא נכונה, היא פוגעת, והיא אפילו לא יהודית. היה על מועצת העיר חיפה לשנות את שם הרחוב ולקבוע לו שם חדש – "יוסף הגיבור" – זה השם הנכון, זה השם הראוי – "גיבור" – כזה היה טרומפלדור – אכן, הגיבור, יוסף טרומפלדור ז"ל, ראוי לכך ששני רחובות בעיר חיפה ייקראו על שמו, וזה בסדר, תחילה שכונת נווה שאנן היתה נפרדת וכך נוצר הדבר. אלא, שבחיפה, מסיבות שמוטב לא לפרט אותן, בשעה קשה זו בה אנו מצויים, הצמידו לשמו אות גנאי – "גידם" – הגיעה השעה לתקן.
כל הכבוד לידידי העיתונאי אורי שרון. על התיוח הזה.פורים שמח.
הימים ימי רחוב הרצל שידע ימים יפים ועכשיו נהפך לבאזר.
משנות ה-70 החל מסעו ההרסני של סביון בעיריית חיפה? 50 שנה גוועלד.. מדכי אל דכי
עם עסקני העבודה – וחיפה אבודה..
קודם תלמד עברית ורק אחר כך תטיל רפש.
תודה לידידי, העיתונאי הותיק, רפי חסון.