מיכה ריינר, מי שהיה דמות מופת בעולם הקפה בישראל, הלך אתמול (יום רביעי, 22 בינואר) לעולמו בגיל 85. ריינר, שירש מאביו אוטו את בית הקלייה הקטן, החל את דרכו בתחום הקפה בשנות ה-80, כאשר למד את רזי תורת הקפה ויצא לנסוע ברחבי העולם כדי לייבא, לפתח וליצור תערובות ייחודיות. עם השנים, הפך בית הקלייה שלו לאבן שואבת עבור חובבי קפה מקצועיים וחובבים כאחד. הוא יובא לקבורה היום, יום חמישי, בשעה 13:00 בבית העלמין תל רגב.
כשהוקם איגוד הקפה הישראלי, מיכה ריינר נבחר לשמש יושב-ראש האיגוד, והוביל את התחום בארץ לעידן חדש של מקצועיות והתפתחות. לפני כ-20 שנה, לאחר שעמד במרכז תעשיית הקפה במשך שנים רבות, החליט למכור את העסק, אך לא עזב את התחום. גם לאחר המכירה המשיך לייעץ ולשתף את ניסיונו העשיר במלאכת הקלייה והערבוב, והיה מורה דרך לדורות חדשים של אנשי מקצוע בתחום. ריינר ייזכר לא רק כחלוץ בתחום הקפה בישראל, אלא גם כמי שלימד רבים מהו קפה איכותי באמת, והותיר חותם עמוק בתעשייה שמלווה אותנו עד היום.
אילי סופיה ריינר, בתו של מיכה: ״אבי היה אדם שהיה אהוב על רבים״

בתה האמצעית של מיכה ריינר, אילי סופיה ריינר, סיפרה הערב על אביה ומסרה את תחושותיה האישיות בעקבות לכתו. "אבא שלי נהג להשתתף בסדנאות כתיבה, 'שדה כתיבה', שאני מעבירה", אמרה אילי. "הוא היה מתיישב כל פעם בסדנה, מאוד נהנה ומגלה עניין. בשלוש הפגישות האחרונות הוא לא הגיע, שכן היה אחרי ניתוח. לפני יומיים דיברתי איתו, ושוחחנו על כך שהפגישה הבאה תהיה אצלו בבית, כדי שהוא יוכל להמשיך ליהנות מהמפגשים. לצערי, זה כבר לא יקרה. הוא סבל מבעיה בבטן, והלב שלו היה חלש מדי."
אילי גם ציינה פרט משמעותי ומרגש על אביה: "אחד הדברים המעניינים הוא שהוא נולד בתאריך 22 ביוני ונפטר בתאריך 22 בינואר.
אילי סופיה ריינר, בתו של מיכה ריינר, מתארת את אביה כאדם שהיה אהוב מאוד על רבים. "בקבוצת הכתיבה, מישהי כתבה שיש מאחוריו 'צבא שלם של אוהבים', וזה באמת מדויק", אמרה אילי. "המון אנשים אהבו אותו מאוד. מסתבר שהוא חינך והדריך רבים, ועזר לאנשים רבים להיכנס לעולם הקפה. הרבה מהאנשים שעוסקים היום בתחום הקפה עברו אצלו בדרך כלשהי."
אילי סיפרה גם על קשרי המשפחה והאהבה לטיולים: "הוא מאוד אהב לטייל, ואנחנו היינו יוצאים איתו לטיולים ברחבי הארץ. הוא היה מאוד מחובר לאדמה ולמקום, וידע להעריך את הטבע ואת הארץ שלנו." עם זאת, ציינה אילי כי בשנים האחרונות אביה חווה אכזבה מהמצב בארץ. היא התייחסה לכך שאביה לא העביר את העסק המשפחתי לדור הבא, אך המשיך את דרכו של אביו: "לצערי, אהבת הקפה לא עברה אלינו ברמה של העסק, ולא המשכנו את העסק המשפחתי. אך אבא שלי המשיך את הדרך של סבא שלי, וזו הייתה דרך שהוא מאוד אהב."
הכול התחיל משני שקי קפה
אילי מספרת כיצד התחיל העסק המשפחתי "קפה אווא". "כשהאבא שלי נולד, ההורים של אשתו הגיעו לארץ מאירופה ונתנו לאבא שלו, אוטו ריינר, סכום כסף", היא אומרת. "בכסף הזה הוא קנה שני שקי קפה. הוא ישב עם השקיות בפסאז' של רחוב העצמאות, ושם התחיל קפה אווא."
העסק, שצמח מהתחלה קטנה, הלך והתפתח עם השנים, הרבה בזכות מיכה, שהביא חידושים רבים לתחום. "אבא שלי היה אחראי להרבה חידושים", היא אומרת. "היו שלבים שבהם נכנסו טעמים חדשים לקפה, היה עניין להכניס תה לעולם הקפה. הקפה היה מאוד דינמי, ואבא שלי היה זה שהכניס הרבה דינמיות לקפה אווא."
אילי מסיימת בהתייחסות לספרים שאביה הוציא לאור: "אבא שלי הוציא לאור שני ספרים. הראשון הוא 'זה הקפה שלי', ספר על הקפה, והספר השני 'החלוץ הלחוץ – כתיבותרפיה של עצבני קבוע', קטעים קצרים ומלאי הומור על החיים. הוא היה אדם מאוד יצירתי, אופטימי ושופע חיים וגם חרד מהדברים הנכונים."

מיקסי, בן כיתתנו בבי"ס ליאו בק.
נבון מאוד, חבר טוב, אהב לצחוק, בחברתו היה תמיד כיף.
מאז שהמוות הומצא, החיים אינם עסק בטוח.
את מיכה הכרתי בשנת 2001, הגעתי אליו לחיפה עם רעיון להקים אתר אינטרנט ולמכור דרכו קפה, הוא שאל אותי מה זה אינטרנט ומה אני צריך בשביל זה?
ככה הקמנו את אתר קופישופ שהיה הראשון שמכר קפה ברשת. את הקפה היינו שולחים ללקוחות ישירות מהנמל בחיפה ותמיד קיבלנו תחושה שאנחנו חלק מהמשפחה- משפחת אווא קפה ❤️
תודה על המסע המשותף והחיוך המרגיע. נתגעגע לביקורים בנמל ונתגעגע אליך מאוד מיכה יקר.
נעמה ויואב סגל
קופישופ אונליין
אילי סופיה ריינר, תודה ששיתפת. מרגש מאוד. ניחומים על מות אביך, לך ולכול המישפחה. נפגשנו במיקרה, בגלל הספרים שלך. את מאוד מוכשרת. אינך ממשיכה במיפעל הקפה. את עסוקה כי יש לך ילדים. והכישרון שלך מיתבטא כבר, וישגשג יותר בהמשך. זה מה שקרה לי כשאבי ניפטר. היה הלם, צער וכאב. אך זאת דרך העולם. קיראי. החי על המת. אהרון מגד. כך האנושות מיתקדמת. דרך הסבל
יהי זכרו ברוך
אתהבן אדםעצמו לא הכרתי, ואני לא שתיין גדול של קפה. אבל אני גרבדרךהעצמאות 49, וחלומות הדירה שלי פונות לסמטת יורדי הים, ממש מול מה שהיה המפעל של 'אווא' (היום זה מרכז הצעירים שמתוחזק ע"י חב"ד), וכל בוקר הייתי פותח את החלון ומתענג על ניחוחות הקפה שריחו הגיע למרחקים. מאוד התבאסתי כשה נסגר.
את הבן אדם עצמו לא הכרתי, ואני לא שתיין גדול של קפה. אבל אני גר בדרך העצמאות 49, וחלונות הדירה שלי פונות לסמטת יורדי הים, ממש מול מה שהיה המפעל של 'אווא' (היום זה מרכז הצעירים שמתוחזק ע"י חב"ד), וכל בוקר הייתי פותח את החלון ומתענג על ניחוחות הקפה שריחו הגיע למרחקים. מאוד התבאסתי כשזה נסגר.
ינוח על משכבו בשלום
אפשר היה לכתוב קפה אווא ולא למשוך את הקורא עד סוף הכתבה…לא כולם הכירו את האיש היקר את שם העסק כן,יהי זכרו ברוך
איש יקר, אנושי, צבעוני עם נשמה יתירה.אדם משובח ואיכותי ממש כמו הקפה הככ ייחודי שהפיץ בארץ ובעולם.תנחומים למשפחה ולחבריו שזכו בו.
אני זוכרת את מיקי כילד שגדל באחוזה נדמה לי גר ברחוב תל מאנה היינו מספר ילדים ברחובות מאפו תל מאנה סמטת הזמיר שחקנו משחקי חצרות כמו בלורות חבל מחבואים תופשת פגשתי אותו אחרי שנים בחנות הקפה ברח' העצמאות הוציא אלבום עם תמונות ילדות היה מרגש דור שהולך ונעלם שלא תדעו צער