תירוצים לפח, וחסל!
שלום לכם חברים ותושבים יקרים. אנחנו נמצאים כבר עמוק בהכנות לחג הפסח. קניות, נקיונות, וכמובן – עזרה למי שצריך, קמחא דפסחא.
השבת נקרא בבית הכנסת שתי פרשות – ויקהל ופקודי. בפרשות אלו מספרת התורה על הקמת
המשכן והתרומות שניתנו על ידי הנשים והגברים לבנייתו. צמר, כסף, אבנים טובות וכל מה שהיה
צריך.
אבל רגע, כבר לפני מספר שבועות קראנו בפרשות 'תרומה' ו'תצווה' שאלוקים מצווה את משה לבנות את המשכן. למה צריך לחזור שוב ולספר איך בנו את המשכן? אם אות אחת בתורה מדויקת, שתי פרשות שלמות – לא חבל?
הרבי מלך המשיח נותן לנו פרספקטיבה אחרת. הם היו במדבר, בשומקום. ה' מבקש לבנות בית
בשבילו, ובני ישראל מתגייסים ותוך יומיים בלבד מגייסים את כל הדרוש.
הם יכלו לספר שאין מספיק חנויות לכל מה שצריך. מאיפה יביאו קרשים באמצע המדבר? וכלי
עבודה? אבל אם צריך – זה יהיה. וזה מה שהתורה חוזרת ומספרת "ובני ישראל עשו ככל אשר ציווה
ה' את משה". בלי תירוצים עשו את הכל.
לעיתים נדרשת מאיתנו השקעה למען בורא עולם. השקעה בשלום בית, בעזרה לזולת לפני החג
ועוד. תירוצים תמיד יש, אבל עלינו ללמוד מדור המדבר ובוני המשכן, שאם בורא עולם רוצה את זה,
נעשה כל מאמץ ונשיג את כל הדרוש, ובשמחה!
שבת שלום.
לא ניתן להגיב