"כשספרות פוגשת קולנוע" איל מגד ושרה בלאו

"כשהספרות פוגשת קולנוע" שרה בלאו מראיינת את הסופר איל מגד על השראה דרכי כתיבה תובנות ובחירות קולנועיות.

איל שעבר מתל אביב לירושלים ושם חי שנים רבות, שמח על המעבר לחיפה למרות השריפה הפינוי מביתו והצרות.אומר במפורש "את חיפה אני אוהב עשרות שנים, בעת בלותי הגעתי לכאן" ואני מוסיף צעיר בימים.
איל מגד הוא בנו של הסופר והמחזאי אהרון מגד חתן פרס ישראל והראשון מדבר בערגה על אביו ועל ספריו, שבילדותו התבקש לקרא טיוטות של אלה לפני שהודפסו כספרים, ביד ובכתב. בגיל עשר כבר כתב על חיפה את שירו הראשון, וכאשר יצאנו מהמפגש ביקשתיו שיקריא לי שנית ובהמשך הצילום ההשמעה והתוצאה בסרטון.

אהרון מגד האב היה אומר: "כל עוד אני כותב אני חי", איל מגד הפך זאת לאמור: "כל עוד אני חי אני כותב".
מגד אומר "הייתי ואני עדיין יצור כותב אין לי משהו יותר טוב לעשות, שגרת הכתיבה הפכה אצלי לדרך חיים ופעולה". הרומן האחרון שכתב לפי דבריו היה לפני ארבע שנים, עכשיו הוא כותב בסגנון פרוזה פיוטית שלו הכי מתאים. "זוג" "ואיך לחיות" כתב בעשור האחרון בהזהירו את המו"ל שלו שעם חומרים כאלה "לא ילך למכולת" ואין לו חומר אחר לפרסום, מפני שאינו זקוק לפרנסה ומבחינתו זה הפתרון.איל מגד מאוד רגיש ומאוכזב מהמבקרים. מצד אחד משבחים מצד אחר בספרו "אושרליה" רק את התוכן ולא את דרך הכתיבה מהללים,לעומת זאת אצל הקוראים הוא מוצא הרבה מחמאות לדרך וצורת הכתיבה ולא רק לתוכן העניינים.

בצעירותו חלם מגד להיות רב חובל והכי קרוב שהגיע לכך זה להיות כתב גלי צהל לענייני חיל הים של ישראל, בין השאר לפי דבריו הוא מומחה גדול לחומוס מקומי, ממליץ לחברים מקומות בירושלים בחלק המזרחי ולצפוניים שבינינו חומוס בטמרה מעדן עילאי בעבר הרחוק השלים את המשכורת הצבאית במילוי חוברות פופולריות וקצרות בכתיבה סיטונאית, תמורת לירה לעמוד 70 לירות לחוברת ולחודש ארבע חוברות המשכורת הצבאית כפול "ארבע מנות".

בעבר אומר מגד היו כמה "אפיפיורים" שנתנו כרטיס כניסה "לאולימפוס" של הספרות, בודדים חרצו גורלם של סופרים רבים במשיכת קולמוס ביקורת והצטדקות.גם אהרון מגד אביו חשש מהמבקרים, במיוחד מדן מירון שבמאמר ביקורתי אחד יכול היה לחסל אותו במספר מילים. היום לעומת זאת אומר מגד אין אוטוריטה ואין אורים ותומים, הכל יותר דמוקרטי אלא שנופלים "לטעם ההמונים" וזה לא תמיד מתאים.

איל הוא מטיף טבעוני מיליטנטי עוד מעט בתחום כארבעים שנה, מנחם בן מכנה אותו "המטיף הטבעוני האפקטיבי" ומבחינתו אפילו יותר מהספרות זו המחמאה היותר חשובה. יואל הופמן חבר קרוב לדבריו ומבחינתו גאון ספרותי, בגלל היחס לבעלי החיים איבד טעם לכתוב וזה מאוד השפיע עליו באופן אישי.

הבחירות של מגד בקולנוע הן מאוד מיוחדות היצ'קוק מבחינתו אחד הטובים ואין מלבדו עוד במאי דומה של מתח יצרים וחידות.
את "ורטיגו" ראה לפחות 45 פעמים, גבר שמכושף על ידי אישה וזה מלא יצרים.
מכאן נוצר הספר "אשת הקמיקזה" נושא דומה של אישה העוזבת גבר המחפש לעצמו
כפילה. ומכאן גם הבחירה בסרט הישראלי "חולה אהבה בשיכון ג' " על אהבה שלעולם לא התממשה. הסרט המצויין של אנטוניוני "Blow Up" "יצרים" שהביאה את איל מגד ללונדון אחרי צבא כי רצה ללמוד ולעשות סרטים.
לסיום "גונבי האופניים" של ויטוריו דה סיקה מ 1948 הוא סרט רגיש ומוסרי שהשפיע על איל רבות ואולי כסרטים רבים אחרים גם על סגנונו הספרותי.

איל מגד נשוי לצרויה שלו ויחד נקראו בירושלים "הזוג המלכותי של הספרות הישראלית", קבעו את מושבם בכרמל של חיפה ובשבילו היא האוטוריטה והמבקרת הספרותית הטובה ביותר והאישית.