עזרה הדדית: "בליבי פנימה אני יודעת שלכל דבר יש סיבה"

האקדמית גורדון – הרשמה – WB

הזוית האישית

השריפה דקה אחר דקה: סיפורה האישי של שרית תושבת הכרמל ובעלת עסק מקומי של יד שנייה.

נפגשנו עם שרית לאחר שפרסמה כי יש באפשרותה רצון ויכולת לעזור לדיירים שפונו בחטף מביתם מבלי כל אפשרות להציל ציוד לרבות בגדים ונעלים.

001_בוטיק_יד_שניה.jpg

הדבר אמנם נשמע פשוט ולחשוב שאפשר להצטייד במלתחה חדשה מהר אבל בפועל בתוך כל הבלבול, הפחד ובעיקר הטראומה, הנתינה הזו היא בדיוק מה שהם צריכים.

כללית לוקחים את זה בהליכה WB

שרית שי משתפת: "אתמול הייתי אמורה לסייר עם קבוצת סינים בישראל. ברגע האחרון החליפו אותי במדריך סיני. התעצבתי שאני צריכה לחזור הביתה אבל תמיד בליבי פנימה אני יודעת שלכל דבר יש סיבה וידעתי שהתשובה לשאלתי, למה? תגיע."
קמתי בבוקר, לקוחה הגיעה אליי לבדוק מה חדש במלתחה (יש לי בביתי בכרמל חנות ליד שנייה מעין אוסף קסום של מחזור בגדים ). כשהיא נכנסה קצת לפני עשר בבוקר אמרה לי " את מריחה?"
פתחתי את הדלת והרגשתי ריח שריפה חזק.

0009_שרית_שי.jpg

שרית שי

המוקד העירוני מרגיע

אני גרה בתוך יער בצד העורפי של מורייה ממש בהתחלה, הכל מלא אורנים יבשים וירוקים וחוץ מעכברים שקופצים עליהם הם עלולים להתלקח במהירות.
צלצלתי למוקד 102. המוקדנית טענה שזה ריח מהמפרץ ואפילו הרגישו את זה בשכונת מחנה דוד. התעקשתי שזה קורה לידי אך ללא הועיל.
בטרם ניתקה השיחה קיבלה הלקוחה שלי הודעה דחופה להגיע לפנות את ילדיה מהגן ברוממה. דקותיים לאחר מכן צלצל אחי המבוהל שהיה במרכז ואשתו הייתה תקועה בפקקים שעליי להוציא מייד את ילדיו מהגן ומבית הספר באזור ורדיה.

הנה זה מתחיל

מהשעה 11 לערך עד היום בבוקר זה היה סיוט אחד גדול.
אמי חולת אסטמה גרה בכניסה לכרמליה, הכרחתי אותה לצאת איתי מהבית והלכנו לאודיטוריום עד יעבור זעם. לא היה לי מושג מה קורה. השכנה שלי קיבלה מפתח והוריתי לה שברגע של סכנה לפתוח למוקה החתולה את הדלת שתברח.(מוקה לא נכנסת לכלוב).
חזרנו הביתה , הלכתי לישון עם הבגדים כי פחדתי שיבואו לפנות אותי.

שישי בבוקר – אנשים נותרו חסרי כל

כשראיתי איך כולם עוזרים ונותנים חשבתי על הדרך המהירה והכי טובה עבורי ומייד הבנתי – הרי יש לי בגדים. לא חיכיתי. כבר בבוקר מוקדם פרסמתי והפצתי פוסט שאני תורמת שלושה שקים עם בגדי נשים וקצת גברים.
היו שפנו אליי כדי למכור מעמותות אך סירבתי בטענה שיש מי שצריך כאן ועכשיו והרי למכור יכולתי בעצמי.
שמתי קצר וארוך כי יש כאלה שחם להם…הכל מכובס והוצאתי מחוץ לדלת כדי שתהיה גישה למי שרוצה לבוא ולקחת ואולי מתבייש. חלק מהדברים כבר נתרמו ואני בטוחה שיעזרו למי שצריך.

טיפות עיניים לכבאים

הערב קראתי כי לכבאים יש מחסור בטיפות עיניים והרי תחנת הכיבוי היא דקותיים מביתי. ארזתי שתי חפיסות שלמות של טיפות עיניים אישיות (יש מספיק ל 20 לפחות) לקחתי מגנטים שאני ציירתי, את כל שפורפרות קרם הידיים שהיו לי בבית וניגשתי לתחנת הכיבוי ברחוב היינה.
היו שם שניים, עייפים, ידיהם שחורות אך מחוייכים. על השולחן היה מכל טוב. אנשים תרמו והביאו והקיפו באהבה. הרגשתי שגם אני עשיתי משהו טוב במיוחד כשאחד מהם אמר לי :זה באמת חסר לנו".
אני את שלי עשיתי. זה כייף לתת
אני אומרת שכאשר היד פתוחה לתת היא תמיד גם מקבלת.
הלוואי ויכולתי לעזור יותר. חבל שאנחנו מתאגדים כך רק בזמנים כאלה.
מזל שאני בביתי החתולה שלי שלמה הבית שלי קיים הוריי ומשפחתי גם. תודה.

אנו באתר חי פה מעודדים ערבות הדדית וחשיבה מחוץ לקופסא ,פתחו אוזניים ועיניים ונסו לעזור לשכניכם.
לא קל לבקש עזרה בימים קשים אלה וכולם לצערנו נזקקים. אם לא לבגד אז לנעל אם לא נעל, אולי ארוחה חמה, או כל דבר אחר שיעלה על הדעת.



הרב יהוד גינזבורג אתך המעגלי החיים – WB
שוש קולין לימוד אנגלית מונפש 750 על 90

כתבות נוספות עוד מאותו הכתב

תגובות

בטעינה...